משנה נדרים ג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הנודר מן הילודים, מותר בנולדים.
מן הנולדיםכו, אסור בילודים.
רבי מאיר מתיר אף בילודים.
וחכמים אומרים: לא נתכויןכז זה אלא במי שדרכו להוליד:

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים, מֻתָּר בַּנּוֹלָדִים. מִן הַנּוֹלָדִים, אָסוּר בַּיִּלּוֹדִים. רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹלִיד.

נוסח הרמב"ם

הנודר מן היילודים מותר בנולדים מן הנולדים רבי מאיר מתיר אף ביילודים וחכמים אומרין לא נתכוון זה אלא ממי שדרכו להיוולד.


פירוש הרמב"ם

הנודר מן הילודים מותר בנולדים כו' – ילודים, היה משמעותו באותו הזמן אצל ההמון אותם שנולדו; ונולדים, היה משמעותו העתידים להיוולד. ושיעור זאת המשנה כך: הנודר מן הילודים – מותר בנולדים; מן הנולדים – אסור בילודים. רבי מאיר אומר: אף הנודר בנולדים מותר בילודים, כמו שהנודר בילודים מותר בנולדים. וחכמים אומרים שפירוש נולדים, מי שדרכו להוליד, רוצה לומר בזה – מי שדרכו להוליד כמותו, כגון אדם והולך על ארבע מן החיות, לא מי שדרכו להוליד ביצים, כמו רוב הדגים והעופות.

(י)

הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור כו' – יתבאר לך בזאת המסכת שהיה מנהגם לאכול שום בערב שבת על כל פנים. והיות הכותים מואסים לירושלים ומקללין אותה, הרי הוא מפורסם בכל הארץ. וטעם זה, מה שנתבאר בעזרא; כל שכן שלא יעלו שם לרגל.

(יא)

קונם שאיני נהנה לבני נח וכו', שאיני נהנה לישראל וכו' – מבואר הוא בלשון התורה, ש"זרע אברהם" על דרך כלל אמנם הוא זרע יעקב לבד. וזהו מה שאמר לו הבורא (בראשית טו), "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", וזה לא היה אלא זרע יעקב. ולכך מותר לו ליהנות ואפילו בעשו וישמעאל.

קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי כו' – זה גם כן מבואר, שרוצה לומר "במולים", במי שמאמין בברית מילה; ו"ערלים", מי שאינו מאמין בברית מילה. ושלש עשרה בריתות, הם מילת "ברית" ו"בריתי" הנכפלים במצות השם יתברך לאברהם אבינו בברית מילה במעמד אחד בפני עצמו (בראשית יז), ואלו מניינם:

א) "ואתנה בריתי ביני ובינך". ב) "אני הנה בריתי אתך". ג) "והקימותי את בריתי ביני וביניך". ד) "לברית עולם". ה) "ואתה את בריתי תשמור". ו) "זאת בריתי אשר תשמרו". ז) "והיה לאות ברית ביני וביניכם". ח) "והיתה בריתי בבשרכם". ט) "לברית עולם". י) "את בריתי הפר". יא) "והקימותי את בריתי אתו". יב) "לברית עולם". יג) "ואת בריתי אקים את יצחק".

הנה אלו י"ג בריתות נכפלו בזה הדיבור, ואז נסתלק ממנו הדיבור, כמו שאמר אחר כך: "ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם".

והיותה דוחה את הנגעים, כשיש נגע צרעת בראש הזכרות, יקצץ בעת המילה, אף על פי שקציצת הנגעים מצות לא תעשה שנאמר (דברים כד): "השמר בנגע הצרעת" וגו', רוצה לומר: לא תקצצה ולא תכרות אותה, אבל תסמוך על דברי הכהנים בלבד. ובא אלינו בקבלה: כל מקום שנאמר "השמר", "פן" ו"אל" – אינו אלא מצות לא תעשה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מן הילודים - משמע שנולדו כבר כה:

מן הנולדים - משמע העתידין להיוולד:

מן הנולדים... רבי מאיר מתיר אף בילודים - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני: מן הנולדים אסור בילודים. רבי מאיר אומר: אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים, כי היכי דהנודר מן הילודים מותר בנולדים:

אלא ממי שדרכו להוליד - כגון אדם ובהמה, לאפוקי עופות ודגים, שאין מולידים אלא מטילים ביצים:

פירוש תוספות יום טוב

מן הילודים. כתב הר"ב משמע שנולדו כבר. כתב הר"ן משום דלשון ב"א כך הוא דאילו בלשון תורה כי היכי דמשמע נולדים כבר כדכתיב (יהושע ה') כל העם הילודים במדבר. ה"נ משמע עתידים להולד כדכתיב (שמות א') כל הבן הילוד:

מותר בנולדים. פירש הר"ב הנולדים משמע שעתידים להוולד. מפרש בגמרא דבלשון תורה משמע הכי ומשמע הכי דכתיב (בראשית מ"ח) שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים והוה ילדין וכתיב (מלכים א' י"ג) הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדיין מנשה לא בא. אבל (בנדרים) [צ"ל בל' ב"א] משמע דמתילדים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

מן הנולדים אסור בילודים. לשון הר"ן דס"ל דנהי דאמר מן הילודים אין הנולדים דהיינו אותם שעתידים להוולד בכלל ה"מ בילודים שהוא לשון מיוחד אבל הנולדים כולל שניהם דהיינו אותם שנולדו ואותן שעתידין להולד ע"כ. ור"ל בלשון בני אדם ועיין בסמוך לקמן:

[רבי מאיר מתיר אף בילודים. הא דכתב הר"ב מן הנולדים ר' מאיר מתיר וכו' דח"מ וה"ק וכו' משמע דגירסתו במשנה כך היא. ואסור בילודים לחוד הוא דל"ג. ולא מיחסרא במשנה רק אלו שתי תיבות ולא כן היא גירסת הרא"ש אלא דל"ג כל הבבא של מן הנולדים אסור בילודים והיא נראית יותר כמ"ש בס"ד בספר מעדני מלך]:

וחכמים אומרים לא נתכוין כו'. כתב רש"י חכמים דסיפא היינו ת"ק וכ"כ הר"ן לא דעת שלישי הוא אלא דפרושי קא מפרשי טעמייהו דאמרי דהנודר מן הנולדים אסור בכל וקיהבי טעמא למלתייהו שלא נתכוין אלא ממי שדרכו להולד בין להבא בין לשעבר. לפי שאין במשמעות לשון זה כוונה אחת מיוחדת לשעבר דוקא או להבא דוקא. ור' מאיר סבר דבלשון בני אדם לא מקרי נולדים אלא עתידים להוולד ע"כ. והרא"ש כתב דחכמים פליגי אתרווייהו ואף מן הילודים אסור בשניהם ע"כ. ודעת הרמב"ם נראה שהיא כדעת הר"ן שכן כתב בפירושו וחכמים אומרים שפירש נולדים וכו'. ובחבורו פרק ט' השמיט משנה זו וכתב הב"י סימן רי"ז דהיינו טעמא דמשום דכיון דפליגי בלשון ב"א לא שייך לפסוק הלכה כמאן ע"כ. כלומר וכיון דלא שייך לפסוק הלכה כמאן הלכך לא היה יכול להעתיק אחד מהסברות דאם כן כבר היה פוסק הלכה. מה שאין כן בשאר משניות דסתמא תנינן שהעתיקן אע"פ שגם בהן הכל אחר לשון בני אדם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כה) (על הברטנורא) משום דבלשון בני אדם כך הוא דאלו בלשון תורה משמע נמי בעתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד. הר"נ:

(כו) (על המשנה) הנולדים. דלשון הנולדים כולל שניהם אותם שנולדו ואותם שעתידים להוולד. ור"ל בלשון בני אדם:

(כז) (על המשנה) לא כו'. לפרושי טעמיה דת"ק משום שלא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוליד בין להבא בין לשעבר ור"מ סובר דבלשון בני אדם לא מקרי נולדים אלא עתידים להוולד. הר"נ. ועתוי"ט:


פירושים נוספים

ראו גם: