1214
שמעון בן שטח בן גמלא באריכות שאין שום סתירה להבבלי מה שאמרו ב״ב כא. שיהושע ב״ג תיקן זאת כי באמת אך ע״פ שמעון ב״ש נעשתה הדבר הגדול הזה, אך יען שאז שררו הצדוקים ממשל רב והתיירא שאם מפיו יצאו הדברים האלה בודאי יניחו מכשולים רבים על דרכו, לכן עשה זאת ע״י יהושע ב״ג הכה״ג שלא היה מן הת״ח שבדור, והצדוקים לא חשדוהו ברב או במעט, וכן מפרש שם בקצרה בשירי קרבן וזה ברור.
והנה הצדוקים שהריחו מרחוק את כחו החזק ואשר תקע יתד במקום נאמן והמלכה הגינה עליו בכל כחה, והתייראו פן יבילע להם ויהפכו את לב המלך להיות פרושי, יסופר בקדמוניות איך שהסבו את לב המלך אחרי תאות נמבזות עד שאשתו המלכה (שהיתה זקנה הרבה ממנו) אבדה חנה בעיניו ולעיני כל עשה משתה שמנים עם פלגשיו וגם היה לו מלחמה ארוכה וכבדה עם העם שמאסו אותו ממלוך עליהם, ובל״ס העיק בכל מה דאפשר גם על הסנהדרין עד שהתייראו ממנו פן יתחיל לרדפם ככל אשר עשה אביו.
ואפשר שאז אירע המעשה אשר יסופר סנהדרין יט. שפ״א הרג עבד ינאי נפש ושלח אחר ינאי לבא לב״ד לקיים והועד בבעליו, וכשבא א״ל, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך, ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם — א״ל לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבריך, נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע — א״ל שמעון ב״ש בעלי מחשבות אתם? יבא בעל מחשבות ויפרע מכם וכו', ומני אז ראו עין בעין כי מלחמה להם עם איש אמיץ וחזק אשר לא יחוש מפני כל, אז בקשו תחבולות אך לפטר ממנו, יגעת ומצאת תאמין אמרו רז״ל כי אירע דבר קטן ואשר עי״ז
הוצרך שמעין ב"ש לברוח מירושלים, כאשר יסופר ברכות פ״ז ה״ב ונזיר פ״ה ה״ג שעלו ג׳ מאות נזירים עניים לירושלים והוצרכו להקריב תשע מאות קרבנות כדינם, ובא שמעון ב״ש לפני ינאי המלך ובקשו שיעזור להם בזה והייני שהמלך יתן מחצה והוא יתן מחצה ונתן לו המלך שאלתו, אבל שמעון ב״ש שלא היה בין עשירים חלקו קיים את דברו מה שאמר שגם הוא יתן מחצה קרבנות במה שמצא ע״י חכמתו היתר לק״נ נזירים ופטרן מקרבן, ואז מצאו הצדוקים מקום לנתק את חוט האהבה בין שמעון ב״ש והמלך כי הלשינו עליו למלך שהוא לא נתן כלום להנזירים, ואז ברח שמעון ב״ש לנפשו.
ואפשר שעל אותו הזמן נאמר ב״מ פ״ב ה״ה שהיה מתעסק במלאכת עפץ בביתנא, ותלמידיו קנו עבורו חמור מישמעאל אחד ומצא מרגליות תלויה על החמור והחזיר המרגליות לבעליה, ובזה קידש השס שאמר הישמעאלי ברוך אלהי שמעון בן שטח.
ובכל הזמן ההוא שלא היה שמעון ב״ש בירושלים ונשארה הסנהדרין בלי נשיא בקשו אז למנות את יהודה בן טבאי חבירו לנשיא כי חשבו שמת שמעון ב״ש, אך הוא לא רצה לקבל עליו עול הנשיאות בימים הרעים האלו, ולכן ברח לאלכסנדריא של מצרים, אך זקני העדה שלחו אחריו שיבא לירושלים וזה שיסופר חגיגה פ״ב ה״ה יהודה בן טבאי הוון בני ירושלים בעין מניתיה נשיא בירושלים ערק ואזל ליה לאלכסנדריא, וכתבו לשם עד מתי ״ארוסי״ יושכ אצלכם.
ובספר ערך מלין צד 12 ובדו״ד ח״א צד 128יאמרו שטעות נפל בירושלמי וחשבו שהמעשה מה שיסופר סנהדרין קז: ששמעון ב״ש שלח לקרא ליהושע בן פרחיה מאלכסנדריא, והמעשה שמובא
בירושלמי
