שמעון בן שטח 1215
בירושלמי על יהודה בן טבאי מעשה אחד הוא ואך בירושלמי נפל טעות, ובמחילה מכבודם ששגו ברואה, ששם גבי יהושע ב״פ מפורש ששמעון ב״ש שלח אחריו בשם כל העם וכתב לו ״בעלי״ שרוי בתוכך וזה יען שהיה מכבר נשיא, אבל מה שיסופר בירושלמי שמת לא נזכר שמעון ב״ש ואך בני ירושלים כתבו, ושם כתבו להם עד מתי ״ארוסי" יושב אצלכם. ובסנהדרין פ״ו ה״ו נפל ט״ס וצ״ל כמו בחגיגה, וזה כמו שבארנו ששני מעשיות היו רחוקות זו מזה עשרות בשנים, ושם כשהבריח שמעון ב״ש את הצדוקים מן הסנהדרין אז שלח אחרי רבו הקדוש שישוב לנשיאותו, אבל כאן התחבא שמעון ב״ש בעצמו וסברו כל העם שמת או שנהרג ע״י המלך העריץ, ולכן רצו למנות את חבירו יהודה בן טבאי וכשברח לאלכסנדריא שלחו לשם עד מתי ארוסי יושב אצלכם, יען שהיה אך כמו ארוס שרצו למנותו לנשיא, וכן היה באמת ששב לירושלים ונתמנה לנשיא, וזה כונת ר״מ בחגיגה טז: שיהודה בן טבאי היה נשיא.
ויסופר בירושלמי ברכות פ״ז ה״ב איך שב שמעון בן שטח, שפ״א באו לינאי המלך שרים גדולים ממלכות פרס שהיו רגילים תמיד לבא אליו והכירו היטב את שמעון ב״ש וחכמתו, וכשישבו לאכול שאלו את ינאי היכן הזקן שהיה אומר דברי חכמה וסיפר להם המלך מה שעשה לו שרימהו ובקשו ממנו שימחול לו וישלח אחריו וכשבא שאלו למה רמיתני בדבר הנזירים? א״ל לא רמיתיך וגם אני נתתי המחצה אך אתה הושעת להם מממונך ואני מחכמת תורתי, ולמה ברחת ולא סיפרת לי מה שעשית? א״ל יען ששמעתי כי כעסת עלי וקיימתי הפסוק חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
ובברכות מח. יסופר שלא היה לינאי אינש לברך א״ל אשתו שאם תשבע לי דלא מצערת ליה לאחי אייתינא לך, והביאה את אחיה והשיבו בין מלך למלכה.
ובל״ס כשבא ומצא את יהודה בן טבאי שנתעלה למעלת נשיא לא נגע בכבודו שמעלין בקודש ולא מורידין, אבל אירע אח״כ מה שיסופר חגיגה טז: שיהודה בן טבאי פסק להרוג עד זומם (שלא הוזם אלא אחד מהן וצוה להרגו) להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרין אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון, א״ל שמעון ב׳׳ש אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם, (ולא שיהודה ב"ט טעה בדין שהרי אמר בפירוש שעשה זאת כדי להוציא מלבן של צדוקים, אבל שמעון בן שטת העמידו על האמת שאם היה חטאו חטא קל אז משום מגדר מלתא יכול להענישו גס בעונש חמור, אבל כאן כשהוזם אך עד אחד אפשר שיכול להיות שהוא נקי וצדיק ולכן לא שייך בזה משוס מגדר מלתא, דוה״ר ח"א צד רסה.), ויהודה ב״ט שראה שטעה
בהוראתו קבל עליו שלא לפסוק שום דין לבדו אלא בפני שמעון בן שטח, ובסנהדרין פ״ו ה״ג הלשון יותר מבורר שקבל עליו שלא לפסוק שום דין אלא ״מפי שמעון ב"ש״ והיינו שמחל את כבודו והוחזר שמעון ב״ש להיות נשיא.
וכשמת ינאי המלך וצוה לפני מותו שאשתו שלמונין תמלוך תחתיו וליתן את רסן הממשלה בידי הפרושים אז היו הימים היותר טובים לישראל כאשר יסופר בקדמוניות היהודים וכן יש לנו רמזים בדברי רז״ל שה׳ נתן ברכתו ממעל, והמלכה אשר היתה משלומי אמוני ישראל ואחיה שמעון בן שטח יועצה בעזרת חכמי ישראל אז היה באמת העת היותר מאושרה בכל ימי בית שני, וזה שאמרו תענית כג. בימי
שמעון
