משנה בכורות ח י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ח · משנה י | >>
אלו שאינן חוזרין ביובל: הבכורה, והיורש את אשתו, והמיבם את אשת אחיו, והמתנה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, מתנה כמכר.
רבי אליעזר אומר, כולן חוזרין ביובל.
רבי יוחנן בן ברוקא אומר, היורש את אשתו, יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים.
אֵלּוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל:
- הַבְּכוֹרָה,
- וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
- וְהַמְּיַבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו,
- וְהַמַּתָּנָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- מַתָּנָה כְּמֶכֶר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- כֻּלָּן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל.
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר:
- הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
- יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה,
- וִינַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים:
- הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
אלו שאינן חוזרין ביובל -
- הבכורה, והיורש את אשתו,
- והמייבם את אשת אחיו,
- והמתנה - דברי רבי מאיר,
- וחכמים אומרין: המתנה - כמכר.
- רבי אלעזר אומר: כולם חוזרין ביובל.
- ורבי יוחנן בן ברוקה אומר:
- אף היורש את אשתו - יחזיר לבני משפחה, וינכה להם מן הדמים.
חכמים אומרים שחלק הבכורה ירושה היא לפי שהוקש לפשוט, ויבם בכור קריא רחמנא, והבעל יורש את אשתו מדאורייתא, ולפיכך אין הדברים האלו חוזרים ביובל.
ורבי אלעזר אומר, חלק בכורה מתנה הוא שנאמר "לתת לו פי שנים"(דברים כא, יז) ולא נאמר להוריש לו, והיבם כמו בכור, וירושת הבעל לאשתו דרבנן, ולפיכך חוזרים הדברים ביובל.
ורבי יוחנן בן ברוקה דעתו כדעת חכמים. ומה שהוא אומר בכאן אינו אלא במי שיורש מאשתו אחוזת קבר, שהוא פגם משפחה להוציא אותה מידם, ולפיכך חוזרת להן אחוזת קבריהן, ונותנים לו דמי שוויה ומנכין לו מכלל דמיה דמי הקבר שקבר בו את אשתו לפי שהוא חייב בקבורתה, וזהו עניין ינכה להן מן הדמים.
והלכה כחכמים, ורבי יוחנן בן ברוקה:
הבכורה - אינה חוזרת ביובל דכתיב (דברים כא) פי שנים, מקיש שני חלקיו זה לזה, מה חלק פשיטותו אינו חוזרת ביובל דירושה היא כדכתיב (שם) והיה ביום הנחילו את בניו, אך חלק בכורתו ירושה:
והיורש את אשתו - דהאי תנא סבר דאורייתא היא, לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה (במדבר כז), מכאן שהבעל יורש את אשתו:
והמיבם את אשת אחיו - ונטל חלק אחיו, ירושה גמורה היא ואינו מחזיר לשאר אחיו ביובל. דבכור קרייה רחמנא, והיה הבכור, והבכורה אינה חוזרת ביובל כדילפינן:
והמתנה כדברי ר' מאיר - דמכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל, ירושה ומתנה לא:
וחכמים אומרים מתנה כמכר - כדכתיב (ויקרא כה) בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, וקרא יתירא הוא דהא כבר נאמר (שם) ושבתם איש אל אחוזתו, אלא לרבות את המתנה הוא דאתא:
רבי אליעזר אומר כולן חוזרים ביובל - סבר לה כרבנן דאמרי תשובו לרבות את המתנה, והני כולהו מתנה נינהו. בכור לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא. והיורש את אשתו, ירושת הבעל דרבנן. והמיבם את אשת אחיו, בכור קרייה רחמנא, מה בכורה חוזרת אף יבם חוזר:
היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה - ר' יוחנן בן ברוקה סבירא ליה ירושת הבעל את אשתו דאורייתא היא, והכא במאי עסקינן כגון שהורישתו אשתו בית הקברות. ומשום פגם משפחה אמרו רבנן לשקול דמי וליהדר הקברות לבני משפחה לב:
וינכה להם מן הדמים - דמי קבר אשתו. דהוא מיהת חייב בקבורתה. והלכה כחכמים דמתנה כמכר, וכר' יוחנן בן ברוקה דבעל שהורישתו אשתו בית הקברות לג שקיל דמי ומהדר בית הקברות לבני משפחה, ומנכה להם מן הדמים דמי קבר אשתו:
והיורש את אשתו. כתב הר"ב דהאי תנא סבר דאורייתא היא לשארו הקרוב אליו כו'. מפורש ברפ"ח דב"ב:
רבי יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה. כתב הר"ב ס"ל ירושת הבעל דאורייתא הוא וכו' והלכה כחכמים דמתנה כמכר. וכר"י בן ברוקה דבעל שהורישתו אשתו בית הקברות כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו ולא דהלכה כר"י בן ברוקה מטעמיה. דירושת בעל דאורייתא. דא"כ תקשה הלכתא אהלכתא. דברפ"ט דכתובות פסקו הר"ב והרמב"ם דירושת הבעל אינה אלא מדרבנן. אלא הלכה כר"י ב"ב כדמסקינן נמי התם שחכמים עשו לה חזוק כשל תורה. וכך מצאתי בנא"י בפי' הרמב"ם וז"ל והלכה כר"א אלא בירושת אשה שאע"פ שהיא מדרבנן עשו לה חזוק כשל תורה. ולא יחזיר אלא אם היתה בית הקברות לבד שהלכה בזה כר"י ב"ב ע"כ. וכ"כ בחבורו ספי"א מהל' שמטה ויובל. אלא דבמ"ש בנוסחא זו והלכה כר"א לא פסק כן בחבורו אלא כחכמים אבל יש לו פירוש באינן חוזרין כדמסקינן בגמ' אליבא דר' יוחנן שאינן חוזרין לבטלה לגמרי. אבל מחזירין זה לזה. אבל לדברי התוס' [ד"ה א"ר] כולהו אמוראי חלוקים על ר' יוחנן בזה ואתיא מתני' כפשטה דאינן חוזרין ואין להאריך בזה. ומ"מ יש לי טעם בפסק הלכה כר"א מהא דבפ' ב' דיבמות דף כ"ד דאמרי' בכור דקרייה רחמנא למאי הלכתא לגריעותא. מה בכור אינו נוטל בראוי כו' והביאו זה התוס' דהכא [ד"ה בכור] ומקשים אמאי לא קאמרי לחשיבותא דאינה חוזרת ביובל [כבכור]. ותירצו משום דאיכא ר"א דפליג. ע"כ. ואיכא למימר דהרמב"ם כפי נא"י סובר דסתמא דגמ' קאמר לגריעותא ולא לחשיבותא משום דס"ל דהלכה כמותו:
יחזיר לבני משפחה. פי' הר"ב. [*ס"ל ירושת הבעל את אשתו דאורייתא והב"ע] כגון שהורישתו אשתו בית הקברות. ומשום פגם משפחה אמור רבנן לשקול דמי כו'. תימה לרשב"א דא"כ מאי איריא ביובל. אפי' בלא יובל נמי. דעל כרחך ביובל איירי. דאי בלא יובל קאמר דמחזיר א"כ אמאי איצטריך למימר דס"ל דירושת הבעל דאורייתא. ה"ל למימר דרבנן. ועוד דאיובל מתניא. וצ"ל דליכא פגם משפחה עד היובל. שאז כל הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת. וניכר שהם קבורים בשל אחרים. תוס' פ"ט דכתובות דף פ"ד. ודברי תימה מה שכתבו כל הירושות חוזרות שאין לך ירושה החוזרת אלא בשל אשתו לר"א אבל לר"י בן ברוקה אינה חוזרת אלא דבית הקברות ונ"ל שצ"ל שכל השדות:
(לב) (על הברטנורא) תימה, דא"כ מאי איריא ביובל, אפילו בלא יובל נמי כו'. וצריך לומר דליכא פגם משפחה עד היובל שאז כל הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת וניכר שהם קבורים בשל אחרים. תוס'. ועתוי"ט:
(לג) (על הברטנורא) אבל שאר ירושת אשתו אינה חוזרת. ואע"ג דפסק הר"ב בפ"ט דכתובות דירושת הבעל דרבנן היא, הא מסקינן התם שחכמים עשו לה חיזוק כשל תורה. ועתוי"ט:
ואלו שאינם חוזרים ביובל הבכורה וכו': ס"פ יש נוחלין ויליף מינה התם דבעל שויוה רבנן מעת שנשאה לאשה דין יורש דאי ס"ד דלוקח הוי משעה שנשאה אפילו לאחר מיתה לא נפקא מכלל מקח וממכר ותיהדר ביובל. ומסיק התם שיש מקומות שעשאוהו כיורש ויש מקומות שעשאהו כלוקח ובכל מקום דטבא עבדי ליה הלכך גבי יובל משום פסידא דידיה דלא תיהדר ביובל למשפחת אשתו הניחו אותו יורש ולא עשאוהו לוקח וביד פי"א דהלכות שמטה ויובל סי' י"ט עד סוף הפרק. ומפרש בגמרא אין חוזרין לבטלה שיהא מאבד בכורתו אבל חוזרין וחולקים ונוטל פי שנים כבתחלה ור' אלעזר דמתני' דהיינו ר"א בן שמוע ס"ל דחוזרין לבטלה ומאבד בכורתו:
כדברי ר"מ: לפי מה שחפשתי ודקדקתי נראה דגרסינן דברי ר"מ בלא כאף וכן הוא ג"כ בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל. ולדידיה דר"מ בכורה אינה חוזרת ביובל אי משום דמתנה קרייה רחמנא ואזיל לטעמיה אי משום טעם דמקיש שני חלקיו זה לזה וירושה אינה חוזרת לכ"ע וירושת הבעל נמי ס"ל כרבנן דמדאורייתא היא:
ר' אלעזר אומר כולן חוזרין ביובל וכו': לשון רעז"ל עד לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא. אמר המלקט מדלא כתיב להוריש לו פי שנים ור' אלעזר בלי יוד גרסינן כדכתבינן:
ר' יוחנן בן ברוקא אומר וכו': פ' הכותב (כתובות ד' פ"ד) והתם מייתי בשם רב דר"י בן ברוקא ס"ל דירושת הבעל דאורייתא אבל הכא סתמא דתלמודא קאמר לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא אפי' בתלמוד המוגה ע"י הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל איתיה ומ"מ קשה לע"ד דלדידן דקיי"ל הלכתא כר"י בן ברוקא וכדפסק הרמב"ם ז"ל שם ביד וגם מטעם שכתב שם הכסף משנה דמשמע דליכא מאן דפליג עליה בהא וקיי"ל ג"כ דהלכתא דירושת הבעל דרבנן א"כ אע"ג דתלמודא קאמר דריב"ב ס"ל דירושת הבעל דאורייתא רעז"ל ה"ל לפרושי דאפשר דס"ל דירושת הבעל דרבנן וכדמשמע ג"כ מפי' הרמב"ם ז"ל במשנתנו ועוד דאפילו תלמודא דקאמר לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא מצינן למימר דה"ק אפשר שיסבור ירושת הבעל דרבנן ואפילו שיסבור ירושת הבעל דאורייתא דינו אמת דטעמו משום פגם משפחה. וע"ש בתוס' דפ' הכותב ותוסיף לקח טוב:
אף היורש: ל"ג אף:
וינכה להם מן הדמים: דמי קבר אשתו דהא מיהא חייב בקבורתה כצ"ל בפי' רעז"ל:
יכין
והיורש את אשתו: דס"ל ירושת הבעל דאורייתא. והכי קיי"ל לראב"ד ורשב"א. ולרמב"ם קיי"ל שהוא מדרבנן [פ"א מנחלה]:
רבי אליעזר אומר כולן: כל הנזכרין לעיל במשנה:
רבי יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים: דס"ל נמי דירושת הבעל דאורייתא. ואפ"ה ס"ל הכא דיחזיר. דמיירי שירש מאשתו בית הקברות ששייך למשפחתה. ובכל השנים ליכא פגם משפחה. דיוכל הבעל לומר להם שיקברו מתיהן שם וישלמו לו דמי קבר. אבל ביובל כשכל השדות חוזרות וזו לא תחזור. יהיה פגם משפחה. ביחשבו הכל שגזולה היתה בידם ונטלה מהם הנגזל. להכי אמרו רבנן שיתנו להבעל דמי השדה ויחזירה למשפחתה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת