משנה בכורות ח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ח · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.

ואינו נוטל פי שנים בשבח, ולא בראוי כבמוחזקכט.

ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהן, ולא היבם.

וכולן אין נוטלין בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.

נוסח הרמב"ם

הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו נוטל פי שנים בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האישה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם וכלם אינן נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק.


פירוש הרמב"ם

הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל כו': כבר בארנו ביבמות שהיבם נקרא בכור ועל היבם נאמר והיה הבכור אשר תלד ובארנו בתשיעי מבתרא שבכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אלא בדבר הנמצא בעין ביום המיתה שנאמר בכל אשר ימצא לו ולפיכך אין היבם נוטל בשבח שהשביחו נכסים אחר מיתת אחיו אלא (אם) היה דינם דין הראוי שהוא משותף לכל האחים וכן האשה לא תגבה כתובתה משבח שהשביחו הנכסים אחר מיתת בעלה ואין הבנות נוטלות מזונות אחר מיתת אביהן משבח שהשביחו הנכסים אחר מיתת אביהן ואלו הן מקולי כתובה ומה שחזר ושנה אין נוטלין משבח אפילו היה השבח דאתי ממילא כגון שהיו פירות פגים והבשילו והדומה לזה: ומה שחזר ושנה ג"כ ולא בראוי כבמוחזק כגון שימות האב ואחר כך ימות אבי האב סמוך למיתתו הרי הבנים יורשים אביהם ואבי אביהם שיעלה על הדעת שהבכור נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו לפי שהיו ראוי לאביו ומחמת אביו הוא יורש והרי הנכסים כולם מצויין בא להשמיענו שאינו נוטל פי שנים אלא בנכסי אביו בלבד הואיל ולא נפטר זקנו אלא אחר פטירת אביו וכן יבם ואשה ובנות וכל זה כפי התקנה הראשונה ר"ל כתובת אשה ומזון הבנות לא יהא אלא מן הקרקע וכן בארנו בכתובות שהמעשה בידינו היום לגבות הכתובה ולהוציא על הבנות מן המטלטלים ולפיכך נוטלות מן השבח ומן הראוי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ולא בנכסי האם - נכסי מלוג של האם. דכתיב (דברים כא) כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה, משמע דאדידיה קאי, כלומר בנכסיו משפט הבכורה ולא בנכסי אשתו:

ואינו נוטל פי שנים בשבח - אם השביחו הנכסים לאחר מיתת האב קודם שחלקו, אין הבכור נוטל פי שנים בשבח. אלא שמין את הנכסים מה הן שוין בשעת מיתת אביהן והבכור נוטל פי שנים בהן בלבד כח, שנאמר (שם) בכל אשר ימצא לו, לאב בשעת מיתה:

בראוי - בנכסים שלא היה אביהן מוחזק בשעת מיתתו אבל ראויין היו ליפול לו בירושה ונפלו להן לאחר זמן, אין הבכור נוטל בהן פי שנים:

ולא האשה בכתובתה - בשבח שהשביחו. אם אין שוין הנכסים בשעת מיתת בעלה כדי שיעור כתובתה ואח"כ השביחו, אינה נוטלת כתובתה אלא כמה שהיו שוין. ואע"ג דבעלמא בעל חוב גובה השבח, מקולי כתובה שנו כאן. וכן אינה נוטלת בראוי כבמוחזק:

ולא הבנות - נוטלות מזונות לאחר מיתת אביהן בתנאי כתובה, ובנן נוקבין די יהוויין ליכי מנאי יהוויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסאי, לא מן השבח שהשביחו הנכסים ולא מן הראוי לבוא לאחר מיתה. כיון דמזונות הבנות מתנאי כתובה הן ככתובה דמו:

ולא היבם - הנוטל חלק המת שיבם את אשתו, אינו נוטל חלק אחיו לא מן השבח ל ולא מן הראוי לא לבוא. מאי טעמא, דבכור קרייה רחמנא (דברים כה) והיה הבכור אשר תלד, כבכור, מה בכור אינו נוטל בשבח ולא בראוי לבוא, אף יבם אינו נוטל לא בשבח ולא בראוי לבוא:

וכולן אינן נוטלין בשבח - הדר תנא ליה, לאתויי שבחא דממילא, כגון תבואה שהיתה שחת כשמת אביו ועכשיו נעשו שבולים, או תמרים סמדר ונעשו עכשיו תמרים גדולים. דאי מרישא, הוה אמינא כי אין בכור נוטל פי שנים בשבח הני מילי בשבח שטרח בו אחיו כגון זיבול שדות וקשקוש ועידור:

ולא בראוי כבמוחזק - לאתויי אם היה אבי אביהם חי בשעת מיתת אביהם והיו נכסים ראויים ליפול להם כשימות, אע"ג דודאי עתידים ליפול להם ואפילו יש לו בן אחר יטלו אלו חלק אביהן, וסלקא דעתך אמינא דכמוחזק דמי, קמשמע לן. דאי מרישא, הוה אמינא ראוי דקתני רישא שאין הבכור נוטל בו, כגון שנפלו להן נכסי אחי אביהן שלא היו לו בנים בשעת מיתת אביהן, ואין ראויין אלא מספק דשמא לא יהיה לו זרע:

פירוש תוספות יום טוב

ואינו נוטל פי שנים בשבח. כתב הר"ב אלא שמין את הנכסים וכו' והבכור נוטל פי שנים בהן בלבד. ולא כדמשמע דשיעור השבח מניח בקרקע לפשוט. אלא כדכתב רש"י וז"ל אלא שמין מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן והבכור שנטל ב' חלקים בקרקעות יתן מעות לפי מה ששוה שבח חלק השני שנטל בשביל הבכורה ואותן מעות יחלקו בין כולם ע"כ. והיא מימרא דרב נחמן אמר שמואל בפ' הגוזל עצים דף צ"ה:

ולא בראוי כבמוחזק. דכתיב בכל אשר ימצא לו. גמ'. ולא ידעתי טעמא למאי נפקא מינה תנן כבמוחזק:

ולא האשה בכתובתה וכו'. לשון הרמב"ם וכבר בארנו בכתובות. [וכ"כ הר"ב שם פרק ט' משנה ג'] שהמעשה בידינו היום לגבות הכתובה ולהוציא על הבנות מן המטלטלים. ולפיכך נוטלות מן השבח. ומן הראוי. ע"כ. והעתיק דברים אלו הכ"מ בפי"ו מהלכות אישות. אבל בספרו ב"י א"ה סי' ק' ובש"ע לא העתיקם כלל. ואני ראיתי בנוסחת פירוש המשנה להרמב"ם שמארץ ישראל שהוגה זה הל' נמחק בו ונכתב בלשון אחרת אבל נפסל בקרע עד שלא יכולתי לעמוד עליו:

ולא היבם. פי' הר"ב הנוטל חלק המת שיבם את אשתו כמ"ש במשנה ח' פ"ב דיבמות. ושם פירשתי המקרא. והיה הבכור וגו'. ומ"ש הר"ב. אינו נוטל חלק אחיו לא מן השבח פי' בשבח ששבחו נכסי האב אחר מיתת האח וכגון שמת יעקב בחיי ראובן שמעון ולוי בניו ולא הספיקו לחלוק הנכסים עד שמת ראובן. ויבם שמעון את אשתו. כשבא שמעון לחלוק עם לוי בנכסי האב נוטל ב' חלקים בקרן לא בשבח. וזה מוכרח לפרש שאין לומר בנכסי האח שאינו נוטל שבח. שהרי בנכסי אחיו אינו חולק עם אחיו והכל שלו בין קרן בין שבח והרי הוא כבעל שאעפ"י שאינו יורש בראוי מכיון שמתה אשתו הוא זוכה בנכסים בין קרן בין שבח. ועוד שמפרש שם בגמרא [דף נ"ב] אמר אביי וכו' המגיד פ"ג מהלכות נחלות. ומ"ש ולא מן הראוי לבא כגון אם מת אחיו ואח"כ. אביהם. לא יטול חלק אחיו. טור א"ה סי' קס"ג וכן דקדק המגיד שם מדברי הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כח) (על הברטנורא) ולא כדמשמע דשיעור השבח יניח בקרקע לפשוט, אלא כדכתב רש"י וז"ל, אלא שמין מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן, והבכור שנטל שני חלקים בקרקעות יתן מעות לפי מה ששוה שבח חלק השני שנטל בשביל הבכורה, ואותן מעות יחלקו בין כולם. ע"כ. והיא מימרא דרב נחמן בבבא קמא דף צ"ה:

(כט) (על המשנה) כבמוחזק. לא ידעתי למאי נפקא מינה תנן כבמוחזק:

(ל) (על הברטנורא) פירוש, בשבח ששבחו נכסי האב אחר מיתת האח. וכגון שמת יעקב בחיי ראובן שמעון ולוי בניו ולא הספיקו לחלוק בנכסים עד שמת ראובן ויבם שמעון את אשתו, כשבא שמעון לחלוק עם לוי בנכסי האב נוטל שני חלקים בקרן לא בשבח. וזה מוכרח לפרש. שאין לפרש דר"ל בשבח דנכסי האח, דבנכסי האח אינו חולק עם אחיו אלא הכל שלו בין קרן בין שבח כו'. כ"כ המגיד:

(לא) (על הברטנורא) כגון שמת אחיו ואח"כ אביהם, לא יטול חלק אחיו. שם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הבכור נוטל וכו':    ברב אלפסי פ' יש נוחלין ד' רט"ו וביד פ' שני דהלכות נחלות סי' ט' וברפ"ג וסימן ד' ז' ובטור ח"מ סי' רע"ח:

ואינו נוטל וכו':    תוס' ר"פ אע"פ ודפ' הגוזל קמא (בבא קמא ד' צ"ו) ודפ"ק דמציעא ד' ט"ו:

ולא האשה בכתובתה וכו':    ביד בהלכות אישות פט"ז סי' ה' וברפכ"א דהלכות מלוה ולוה. וכתוב בנמוקי יוסף פ' המקבל ד' קל"ב ולא הבנות במזונותיהם משום טעמא דקולי כתובה מפרשים לה דתנאי כתובה ככתובה ובודאי דלגבי בנות דליגבו מיתמי קאמר דאילו מלקוחות מאי אריא שבח אפילו מגופא דארעא נמי לא גבו דאין מוציאים מזונותיהם מנכסים משועבדים ומדיהבינן טעמא משום קולי כתובה ש"מ דהא לאו הכי גבי משבחא וע"כ בשבחא דממילא הוא דבשבחא דמחמת הוצאה ליכא למימר דהא ודאי לא גבי כן פירשו הרמב"ן והרשב"א והרנב"ר ז"ל ובטור אבן העזר סי' ק'. בפי' רעז"ל מקולי כתובה שנו כאן וכו'. אמר המלקט עיין בהר"ן ז"ל ר"פ אע"פ שכתב שאפשר דדוקא בעיקר כתובה דהיינו מנה מאתים הוא דאמרינן הכי מפני שהיא לא הוציאה כלום אבל בנדוניא אפשר דלא מקילינן ע"ש עוד:

וכולם אין נוטלין בשבח:    לאתויי שבחא דממילא וכרבנן ודלא כרבי ופלוגתייהו בפ' יש נוחלין (בבא בתרא ד' קכ"ד.) בסוף פי' רעז"ל כגון שנפלו להן נכסי אחי אביהן שלא היו לו בנים וכו' ע"כ. אמר המלקט הוא פי' רש"י שבכתיבת יד נוסחא אחרינא והיא בדפוס שהיו לו בנים בשעת מיתת אביהן של אלו ומתו בניו ואח"כ מת הוא דנכסים הללו לא היו ראויין להם בשעת מיתת אביהם אלא מספק ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

ואינו נוטל פי שנים בשבח:    במה שהשביחו הנכסים אחר מיתת אביהם קודם שחלקו. ודוקא בנשתנו. כגון כרמל שנעשה שבלים. סמדר שנעשה ענבים. אבל בלא נשתנה כגון אילן שנתעבה. וכדומה. בכה"ג. נוטל בשבח פי שנים. מיהו אם מחמת הוצאה השביח. אפילו בכה"ג אינו נוטל בשבח. אם לא שאמר הבכור להיורשים לא תשביחו עד שנחלוק [ח"מ רע"ח ו']:

ולא בראוי כבמוחזק:    ר"ל אינו נוטל פי שנים בנכסים שלא היה אביהן מוחזק בהן בשעת מיתתו. רק שראויין ליפול לו בירושה. ונפלו לו לאחר מותו. וה"ה בהיה להאב מלוה ביד אחרים. אפילו בשטר. מקרי ראוי. ונ"ל דמהאי טעמא נמי לא הוי סגי לתנא למנקט מלת ראוי לחוד אלא נקט ראוי כבמוחזק לאשמעינן דאפילו היה ראוי כמוחזק דהיינו שהיה שטר מקויים שוודאי ישולם אפ"ה אין להנך בהן חלק דלא נידן כמוחזק ממש. רק בהיה להאב משכון על הרוב מקרי מוחזק. וי"א דוקא משכון של ישראל. מיהו בהיה להאב חוב ביד הבכור. יש להסתפק אם מקרי מוחזק. ובכה"ג אף דבכל ספק קיי"ל דהממע"ה. הכא קיי"ל דיחלוקו [שם ס"ז. ונ"ל דה"ט. דאע"ג שהוא מוחזק. עכ"פ גם הם מוחזקין. דנכסי בחזקת יתמי קיימי [כח"מ רנ"א ב']. וא"כ הו"ל כב' אוחזין בטלית. דחולקין בלי שבועה [כח"מ קל"ח]:

ולא האשה בכתובתה:    ר"ל גם אשה בכתובתה אינה גובה אותה משבח ומראוי. [משא"כ בע"ח אחר]. אמנם מחוב תגבה:

ולא הבנות במזונותיהן:    דתנאי כתובה הוא שיהיו הבנות אחר מיתת אביהן נזונות מהנכסים עד שיתבגרו או שינשאו. אבל אינן ניזונות משבח וראוי:

ולא היבם:    דכשמיבם אשת אחיו המת. אז יורש כל נכסי המת קרן ושבח. אפילו חלק המת בירושת אביו שמת תחלה. ואח"כ מת האח קודם שחלקו הירושה. אז כשייבם זה אשתו נוטל גם חלקו. אבל לא נוטל חלקו בשבח שהשביחו הירושה ההיא קודם שחלקו. וגם אינו נוטל חלקו בראוי שבירושת אביהן. כגון שמת האח ואח"כ מת האב. אינו נוטל חלק המת באלו. ומ"ט. בכור קרייה רחמנא. דדינו כבכור שאינו נוטל בכורתו בראוי ובשבח:

וכולן אין נוטלין בשבח:    הדר תני ליה. דאי מרישא סד"א דוקא בשבח שמחמת הוצאה אינו נוטל. אבל בשבת דממילא כהנך דלעיל אף שנשתנה נוטל קמ"ל:

ולא בראוי כבמוחזק:    אי מרישא. סד"א דוקא בנפלה להן ירושת אחי אביהן לאחר מיתת אביהן. מיקרי ראוי. דשמא יהיה לו זרע לאחי אביהן. אבל בנפל להן ירושה מאבי אביהן לאחר מיתת אביהן. דודאי יפלו להן בסוף. אימא דלא מקרי ראוי. קמ"ל [עי' מש"כ לעיל סי' ע"ח בטעם דנקט תנא ראוי כבמוחזק]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים