משנה בכורות ח
בכורות פרק ח', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק שמיני ("יש בכור") · >>
פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן, בכור לכהן ואינו בכור לנחלה, בכור לנחלה ולכהן, יש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן.
איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן: הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי, ובן תשעה שיצא ראשו מת, והמפלת כמין בהמה חיה ועוף, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, עד שיהא בו מצורת האדם.
המפלת סנדל, או שליא, ושפיר מרוקם, והיוצא מחותך, הבא אחריהן, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן.
מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה, עודה שפחה ונשתחררה, עודה נכרית ונתגיירה, משבאת לישראל ילדה, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן.
רבי יוסי הגלילי אומר, בכור לנחלה ולכהן, שנאמר (שמות יג) "פטר כל רחם בבני ישראל", עד שיפטרו רחם מישראל.
מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה, נתגיירה מעוברת, נשתחררה מעוברת, ילדה היא וכהנת, היא ולויה, היא ואשה שכבר ילדה, וכן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, או בן שבעה לאחרון, בכור לכהן ואינו בכור לנחלה.
איזהו בכור לנחלה ולכהן: המפלת שפיר מלא דם, מלא מים, מלא גנינים, המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים, הבא אחריהן, בכור לנחלה ולכהן.
משנה ב
יוצא דופן והבא אחריו, שניהם אינן בכור לא לנחלה ולא לכהן.
רבי שמעון אומר, הראשון לנחלה, והשני לחמש סלעים.
משנה ג
מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים, נותן חמש סלעים לכהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום, האב פטור.
מת האב והבנים קיימים, רבי מאיר אומר, אם נתנו עד שלא חלקו, נתנו.
ואם לאו, פטורין.
רבי יהודה אומר נתחייבו נכסים.
זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.
משנה ד
שתי נשים שלא בכרו וילדו שני זכרים, נותן עשר סלעים לכהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום, אם לכהן אחד נתן, יחזיר לו חמש סלעים.
אם לשני כהנים נתן, אינו יכול להוציא מידם.
זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה, נותן חמש סלעים לכהן.
שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.
אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים.
נותן חמש סלעים לכהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום, האב פטור.
מת האב והבנים קיימין, רבי מאיר אומר, אם נתנו עד שלא חלקו, נתנו.
ואם לאו, פטורין.
רבי יהודה אומר, נתחייבו נכסים.
זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.
משנה ה
שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים, זה נותן חמש סלעים לכהן, וזה נותן חמש סלעים לכהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום, אם לכהן אחד נתנו, יחזיר להן חמש סלעים.
אם לשני כהנים נתנו, אינן יכולין להוציא מידם.
זכר ונקבה, האבות פטורין, והבן חייב לפדות את עצמו.
שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.
משנה ו
אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים, וילדו שני זכרים, זה שלא בכרה אשתו, נותן חמש סלעים לכהן.
זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.
מת הבן בתוך שלשים יום, אף על פי שנתן לכהן, יחזיר [ לו חמש סלעים ].
לאחר שלשים יום, אף על פי שלא נתן, יתן.
מת ביום שלשים, כיום שלפניו.
רבי עקיבא אומר, אם נתן, לא יטול.
ואם לא נתן, לא יתן.
מת האב בתוך שלשים יום, בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה.
לאחר שלשים יום, בחזקת שנפדה, עד [ שיביא ראיה ] שלא נפדה.
הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם את בנו.
רבי יהודה אומר, בנו קודמו, שמצותו על אביו, ומצות בנו עליו.
משנה ז
חמש סלעים של בן, במנה צורי.
שלשים של עבד, וחמשים של אונס ושל מפתה, ומאה של מוציא שם רע, כולם בשקל הקדש, במנה צורי.
וכולן נפדין בכסף, ובשוה כסף, חוץ מן השקלים.
משנה ח
אין פודין לא בעבדים, ולא בשטרות, ולא בקרקעות, ולא בהקדשות.
כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי, לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו מתנה, רשאי.
המפריש פדיון בנו ואבד, חייב באחריותו, שנאמר (במדבר יח) "יהיה לך ופדה תפדה".
משנה ט
הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.
ואינו נוטל פי שנים בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.
ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהן, ולא היבם.
וכולן אין נוטלין בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.
משנה י
אלו שאינן חוזרין ביובל: הבכורה, והיורש את אשתו, והמיבם את אשת אחיו, והמתנה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, מתנה כמכר.
רבי אליעזר אומר, כולן חוזרין ביובל.
רבי יוחנן בן ברוקא אומר, היורש את אשתו, יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים.
- בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ בְּכוֹר לְנַחֲלָה,
- בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְלַכֹּהֵן,
- יֵשׁ שֶׁאֵינוֹ בְּכוֹר לֹא לְנַחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן.
- אֵיזֶהוּ בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְאֵינוֹ בְּכוֹר לַכֹּהֵן?
- הַבָּא אַחַר הַנְּפָלִים שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ חַי,
- וּבֶן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת,
- וְהַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִצּוּרַת הָאָדָם.
- הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, וְשָׁפִיר מְרֻקָּם,
- וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ,
- הַבָּא אַחֲרֵיהֶן,
- בְּכוֹר לְנַחֲלָה,
- וְאֵינוֹ בְּכוֹר לַכֹּהֵן.
- מִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים,
- וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה,
- עוֹדָהּ שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה,
- עוֹדָהּ נָכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה,
- מִשֶּׁבָּאת לְיִשְׁרָאֵל יָלְדָה,
- בְּכוֹר לְנַחֲלָה, וְאֵינוֹ בְּכוֹר לַכֹּהֵן.
- מִשֶּׁבָּאת לְיִשְׁרָאֵל יָלְדָה,
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְלַכֹּהֵן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, ב):
- "פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל",
- עַד שֶׁיִּפְטְרוּ רֶחֶם מִיִּשְׂרָאֵל.
- מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים,
- וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁלֹּא יָלְדָה,
- נִתְגַּיְּרָה מְעֻבֶּרֶת,
- נִשְׁתַּחְרְרָה מְעֻבֶּרֶת,
- יָלְדָה הִיא וְכֹהֶנֶת,
- הִיא וּלְוִיָּה,
- הִיא וְאִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה,
- וְכֵן מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת,
- וְיָלְדָה,
- וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן,
- בְּכוֹר לַכֹּהֵן,
- וְאֵינוֹ בְּכוֹר לְנַחֲלָה.
- אֵיזֶהוּ בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְלַכֹּהֵן?
- הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא דָּם, מָלֵא מַיִם, מָלֵא גְּנִינִים,
- הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים,
- הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים,
- הַבָּא אַחֲרֵיהֶן,
- בְּכוֹר לְנַחֲלָה וְלַכֹּהֵן:
- שְׁנֵיהֶם אֵינָן בְּכוֹר,
- לֹא לְנַחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- הָרִאשׁוֹן לְנַחֲלָה,
- וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים:
- וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן.
- וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים,
- מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- הָאָב פָּטוּר.
- מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּמִים,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ, נָתְנוּ;
- וְאִם לָאו, פְּטוּרִין.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נִתְחַיְּבוּ נְכָסִים.
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן עֶשֶׂר סְלָעִים לַכֹּהֵן.
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתַן,
- יַחֲזִיר לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים;
- אִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתַן,
- אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִיָּדָם.
- אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתַן,
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה,
- נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן.
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה,
- שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה,
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן.
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- הָאָב פָּטוּר.
- מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּמִין,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ, נָתְנוּ;
- וְאִם לָאו, פְּטוּרִין.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נִתְחַיְּבוּ נְכָסִים.
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן,
- וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן.
- מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ,
- יַחֲזִיר לָהֶן חָמֵשׁ סְלָעִים;
- אִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתְנוּ,
- אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם.
- אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ,
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- הָאָבוֹת פְּטוּרִין,
- וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ.
- הָאָבוֹת פְּטוּרִין,
- שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר,
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:
- אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת,
- וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים,
- זֶה שֶׁלֹּא בִּכְּרָה אִשְׁתּוֹ נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן.
- זָכָר וּנְקֵבָה,
- אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
- מֵת הַבֵּן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לַכֹּהֵן,
- יַחֲזִיר לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים.
- לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן, יִתֵּן.
- אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לַכֹּהֵן,
- מֵת בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים,
- כְּיוֹם שֶׁלְּפָנָיו.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אִם נָתַן, לֹא יִטֹּל;
- וְאִם לֹא נָתַן, לֹא יִתֵּן.
- מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִפְדָּה,
- עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּפְדָּה;
- לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- בְּחֶזְקַת שֶׁנִּפְדָּה,
- עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נִפְדָּה.
- הוּא לִפָּדוֹת וּבְנוֹ לִפָּדוֹת,
- הוּא קוֹדֵם אֶת בְּנוֹ;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּנוֹ קוֹדְמוֹ,
- שֶׁמִּצְוָתוֹ עַל אָבִיו,
- וּמִצְוַת בְּנוֹ עָלָיו:
- בְּמָנֶה צוֹרִי.
- שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד,
- וַחֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה,
- וּמֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רָע,
- כֻּלָּם בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ,
- בְּמָנֶה צוֹרִי.
- וְכֻלָּן נִפְדִּין בְּכֶסֶף וּבִשְׁוֵה כֶּסֶף,
- חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים:
- לֹא בַּעֲבָדִים,
- וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת,
- וְלֹא בְּקַרְקָעוֹת,
- וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת.
- כָּתַב לַכֹּהֵן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים,
- חַיָּב לִתֵּן לוֹ,
- וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי;
- לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה,
- רַשַּׁאי.
- הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן בְּנוֹ וְאָבַד,
- חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח, טו):
- "יִהְיֶה לָּךְ",
- וּ"פָדֹה תִפְדֶּה":
- וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם.
- וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּשֶּׁבַח,
- וְלֹא בֶָּרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק.
- וְלֹא הָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָהּ,
- וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן,
- וְלֹא הַיָּבָם;
- וְכֻלָּן אֵין נוֹטְלִין בַּשֶּׁבַח,
- וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק:
- וְלֹא הַבָּנוֹת בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶן,
- הַבְּכוֹרָה,
- וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
- וְהַמְּיַבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו,
- וְהַמַּתָּנָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- מַתָּנָה כְּמֶכֶר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- כֻּלָּן חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל.
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר:
- הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
- יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה,
- וִינַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים:
- הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ,
נוסח הרמב"ם
(א) יש בכור לנחלה - ואינו בכור לכוהן,
- בכור לכוהן - ואינו בכור לנחלה,
- בכור לנחלה ולכוהן,
- ויש שאינו בכור - לא לנחלה ולא לכוהן.
- איזה הוא בכור לנחלה, ואינו בכור לכוהן?
- הבא אחר הנפלים, בן שמונה - שיצא ראשו חי,
- בן תשעה - שיצא ראשו מת,
- המפלת כמין בהמה חיה, ועוף - דברי רבי מאיר,
- וחכמים אומרין: עד שיהא בו מצורת האדם.
- המפלת סנדל, או שליה, או שפיר מרוקם,
- והיוצא מחותך -
- הבא אחריהם - בכור לנחלה, ואינו בכור לכוהן.
- והיוצא מחותך -
- מי שלא היו לו בנים, ונשא אישה שכבר ילדה,
- ילדה ועודה שפחה, ונשתחררה,
- עודה נוכרית, ונתגיירה,
- משבאת לישראל ילדה -
- בכור לנחלה, ואינו בכור לכוהן.
- רבי יוסי הגלילי אומר: בכור לנחלה ולכוהן,
- שנאמר: "פטר כל רחם בישראל" (ראה שמות יג ב),
- עד שיפטרו רחם בישראל.
- מי שהיו לו בנים, ונשא אישה שלא ילדה,
- נתגיירה מעוברת,
- נשתחררה מעוברת,
- ילדה היא וכוהנת,
- היא ולויה, היא ואשה שכבר ילדה,
- וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חודשים, ונישאת וילדה,
- ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, אם בן שבעה לאחרון -
- בכור לכוהן, ואינו בכור לנחלה.
- ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, אם בן שבעה לאחרון -
- ואיזה הוא בכור לנחלה ולכוהן?
- המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנינים,
- המפלת כמין דגים וחגבים, שקצים ורמשים,
- המפלת יום ארבעים -
- הבא אחריהן - בכור לנחלה ולכוהן.
(ב) יוצא דופן, והבא אחריו -
- שניהם - אינן בכור לא לנחלה, ולא לכוהן.
- רבי שמעון אומר:
- הראשון לנחלה, והשני לחמש סלעים.
(ג) מי שלא ביכרה אשתו,
- וילדה שני זכרים - נותן חמש סלעים לכוהן.
- מת אחד מהן בתוך שלשים יום - האב פטור.
- מת האב, והבנים קיימין -
- רבי מאיר אומר:
- אם נתנו עד שלא חלקו - נתנו,
- ואם לאו - פטורין.
- רבי יהודה אומר: נתחייבו הנכסים.
- רבי מאיר אומר:
- זכר ונקבה - אין כאן לכוהן כלום.
(ד) שתי נשיו שלא ביכרו,
- וילדו שני זכרים - נותן עשר סלעים לכוהן.
- מת אחד מהן בתוך שלשים יום -
- אם לכוהן אחד נתן - יחזיר לו חמש סלעים,
- ואם לשני כהנים נתן - אינו יכול להוציא מידן.
- זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה - נותן חמש סלעים לכוהן.
- שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.
- אחת ביכרה, ואחת שלא ביכרה,
- וילדו שני זכרים - נותן חמש סלעים לכוהן.
- מת אחד מהן בתוך שלשים יום - האב פטור.
- מת האב, והבנים קיימין -
- רבי מאיר אומר:
- אם נתנו עד שלא חלקו - נתנו,
- ואם לאו - פטורין.
- רבי יהודה אומר: נתחייבו הנכסים.
- רבי מאיר אומר:
- זכר ונקבה - אין כאן לכוהן כלום.
(ה) שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו,
- וילדו שני זכרים - זה נותן חמש סלעים לכוהן, וזה נותן חמש סלעים לכוהן.
- מת אחד מהן בתוך שלשים יום -
- אם לכוהן אחד נתנו - יחזיר להן חמש סלעים,
- ואם לשני כהנים נתנו - אינן יכולין להוציא מידם.
- זכר ונקבה -
- האבות - פטורין,
- והבן - חייב לפדות את עצמו.
- שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.
(ו) אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, של שני אנשים,
- וילדו שני זכרים - זה שלא ביכרה אשתו, נותן חמש סלעים לכוהן.
- זכר ונקבה - אין כאן לכוהן כלום.
- מת הבן -
- בתוך שלשים יום - אף על פי שנתן לכוהן, יחזיר לו חמש סלעים,
- לאחר שלשים יום - אף על פי שלא נתן, יתן.
- מת ביום שלשים - כיום שלפניו.
- רבי עקיבה אומר:
- אם נתן - לא יטול,
- ואם לא נתן - לא ייתן.
[ז] *הערה 1: מת האב -
- בתוך שלשים יום - בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה,
- לאחר שלשים יום - בחזקת שנפדה, עד שיאמרו לו שלא נפדה.
- הוא לפדות, ובנו לפדות - הוא קודם את בנו.
- רבי יהודה אומר: בנו קודמו,
- שמצותו על אביו, ומצות בנו עליו.
- רבי יהודה אומר: בנו קודמו,
(ז) [ח] חמש סלעים של בן - במנה צורי,
- שלשים של עבד,
- וחמישים של אונס, ושל מפתה,
- ומאה של מוציא שם רע.
- וכולם - בשקל הקודש, במנה צורי.
- כולם נפדים בכסף, ובשוה כסף - חוץ משקלים.
(ח) [ט] אין פודים -
- לא בעבדים, ולא בשטרות,
- ולא בקרקעות, ולא בהקדשות.
- כתב לכוהן שהוא חייב לו חמש סלעים -
- חייב ליתן לו - ובנו אינו פדוי,
- לפיכך, אם רצה הכוהן ליתן לו מתנה - רשאי.
- המפריש פדיון בנו, ואבד - חייב באחריותו,
- שנאמר: "יהיה לך, אך פדה תפדה" (במדבר יח טו).
(ט) [י] הבכור -
- נוטל פי שנים בנכסי האב,
- ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם,
- ואינו נוטל פי שנים בשבח,
- ולא בראוי כבמוחזק,
- ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהן, ולא היבם.
- וכולם - אינן נוטלין בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.
(י) [יא] אלו שאינן חוזרין ביובל -
- הבכורה, והיורש את אשתו,
- והמייבם את אשת אחיו,
- והמתנה - דברי רבי מאיר,
- וחכמים אומרין: המתנה - כמכר.
- רבי אלעזר אומר: כולם חוזרין ביובל.
- ורבי יוחנן בן ברוקה אומר:
- אף היורש את אשתו - יחזיר לבני משפחה, וינכה להם מן הדמים.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה בכורות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב