משנה בכורות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בכורות פרק ח: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק שמיני ("יש בכור") · >>

פרקי מסכת בכורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן, בכור לכהן ואינו בכור לנחלה, בכור לנחלה ולכהן, יש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן.

איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן: הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי, ובן תשעה שיצא ראשו מת, והמפלת כמין בהמה חיה ועוף, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, עד שיהא בו מצורת האדם.

המפלת סנדל, או שליא, ושפיר מרוקם, והיוצא מחותך, הבא אחריהן, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן.

מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה, עודה שפחה ונשתחררה, עודה נכרית ונתגיירה, משבאת לישראל ילדה, בכור לנחלה ואינו בכור לכהן.

רבי יוסי הגלילי אומר, בכור לנחלה ולכהן, שנאמר (שמות יג) "פטר כל רחם בבני ישראל", עד שיפטרו רחם מישראל.

מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה, נתגיירה מעוברת, נשתחררה מעוברת, ילדה היא וכהנת, היא ולויה, היא ואשה שכבר ילדה, וכן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, או בן שבעה לאחרון, בכור לכהן ואינו בכור לנחלה.

איזהו בכור לנחלה ולכהן: המפלת שפיר מלא דם, מלא מים, מלא גנינים, המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים, הבא אחריהן, בכור לנחלה ולכהן.

משנה ב[עריכה]

יוצא דופן והבא אחריו, שניהם אינן בכור לא לנחלה ולא לכהן.

רבי שמעון אומר, הראשון לנחלה, והשני לחמש סלעים.

משנה ג[עריכה]

מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים, נותן חמש סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, האב פטור.

מת האב והבנים קיימים, רבי מאיר אומר, אם נתנו עד שלא חלקו, נתנו.

ואם לאו, פטורין.

רבי יהודה אומר נתחייבו נכסים.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

משנה ד[עריכה]

שתי נשים שלא בכרו וילדו שני זכרים, נותן עשר סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, אם לכהן אחד נתן, יחזיר לו חמש סלעים.

אם לשני כהנים נתן, אינו יכול להוציא מידם.

זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה, נותן חמש סלעים לכהן.

שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.

אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים.

נותן חמש סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, האב פטור.

מת האב והבנים קיימין, רבי מאיר אומר, אם נתנו עד שלא חלקו, נתנו.

ואם לאו, פטורין.

רבי יהודה אומר, נתחייבו נכסים.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

משנה ה[עריכה]

שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים, זה נותן חמש סלעים לכהן, וזה נותן חמש סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, אם לכהן אחד נתנו, יחזיר להן חמש סלעים.

אם לשני כהנים נתנו, אינן יכולין להוציא מידם.

זכר ונקבה, האבות פטורין, והבן חייב לפדות את עצמו.

שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.

משנה ו[עריכה]

אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים, וילדו שני זכרים, זה שלא בכרה אשתו, נותן חמש סלעים לכהן.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

מת הבן בתוך שלשים יום, אף על פי שנתן לכהן, יחזיר [ לו חמש סלעים ].

לאחר שלשים יום, אף על פי שלא נתן, יתן.

מת ביום שלשים, כיום שלפניו.

רבי עקיבא אומר, אם נתן, לא יטול.

ואם לא נתן, לא יתן.

מת האב בתוך שלשים יום, בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה.

לאחר שלשים יום, בחזקת שנפדה, עד [ שיביא ראיה ] שלא נפדה.

הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם את בנו.

רבי יהודה אומר, בנו קודמו, שמצותו על אביו, ומצות בנו עליו.

משנה ז[עריכה]

חמש סלעים של בן, במנה צורי.

שלשים של עבד, וחמשים של אונס ושל מפתה, ומאה של מוציא שם רע, כולם בשקל הקדש, במנה צורי.

וכולן נפדין בכסף, ובשוה כסף, חוץ מן השקלים.

משנה ח[עריכה]

אין פודין לא בעבדים, ולא בשטרות, ולא בקרקעות, ולא בהקדשות.

כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי, לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו מתנה, רשאי.

המפריש פדיון בנו ואבד, חייב באחריותו, שנאמר (במדבר יח) "יהיה לך ופדה תפדה".

משנה ט[עריכה]

הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב, ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.

ואינו נוטל פי שנים בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.

ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהן, ולא היבם.

וכולן אין נוטלין בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.

משנה י[עריכה]

אלו שאינן חוזרין ביובל: הבכורה, והיורש את אשתו, והמיבם את אשת אחיו, והמתנה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, מתנה כמכר.

רבי אליעזר אומר, כולן חוזרין ביובל.

רבי יוחנן בן ברוקא אומר, היורש את אשתו, יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בכורות ח ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) יש בכור לנחלה ואינו בכור לכוהן בכור לכוהן ואינו בכור לנחלה בכור לנחלה ולכוהן ויש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכוהן איזה הוא בכור לנחלה ואינו בכור לכוהן הבא אחר הנפלים בן שמונה שיצא ראשו חי בן תשעה שיצא ראשו מת המפלת כמין בהמה חיה ועוף דברי רבי מאיר וחכמים אומרין עד שיהא בו מצורת האדם המפלת סנדל או שליה או שפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא אחריהם בכור לנחלה ואינו בכור לכוהן מי שלא היו לו בנים ונשא אישה שכבר ילדה ילדה ועודה שפחה ונשתחררה עודה נוכרית ונתגיירה משבאת לישראל ילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכוהן רבי יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכוהן שנאמר פטר כל רחם בישראל (ראה שמות יג ב) עד שיפטרו רחם בישראל מי שהיו לו בנים ונשא אישה שלא ילדה נתגיירה מעוברת נשתחררה מעוברת ילדה היא וכוהנת היא ולוייה היא ואישה שכבר ילדה וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חודשים ונישאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון בכור לכוהן ואינו בכור לנחלה ואיזה הוא בכור לנחלה ולכוהן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים המפלת יום ארבעים הבא אחריהן בכור לנחלה ולכוהן.

(ב) יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינן בכור לא לנחלה ולא לכוהן רבי שמעון אומר הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים.

(ג) מי שלא ביכרה אשתו וילדה שני זכרים נותן חמש סלעים לכוהן מת אחד מהן בתוך שלשים יום האב פטור מת האב והבנים קיימין רבי מאיר אומר אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורין רבי יהודה אומר נתחייבו הנכסים זכר ונקבה אין כאן לכוהן כלום.

(ד) שתי נשיו שלא ביכרו וילדו שני זכרים נותן עשר סלעים לכוהן מת אחד מהן בתוך שלשים יום אם לכוהן אחד נתן יחזיר לו חמש סלעים ואם לשני כהנים נתן אינו יכל להוציא מידן זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן חמש סלעים לכוהן שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכוהן כלום אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים נותן חמש סלעים לכוהן מת אחד מהן בתוך שלשים יום האב פטור מת האב והבנים קיימין רבי מאיר אומר אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורין רבי יהודה אומר נתחייבו הנכסים זכר ונקבה אין כאן לכוהן כלום.

(ה) שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו וילדו שני זכרים זה נותן חמש סלעים לכוהן וזה נותן חמש סלעים לכוהן מת אחד מהן בתוך שלשים יום אם לכוהן אחד נתנו יחזיר להן חמש סלעים ואם לשני כהנים נתנו אינן יכלין להוציא מידם זכר ונקבה האבות פטורין והבן חייב לפדות את עצמו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכוהן כלום.

(ו) אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה של שני אנשים וילדו שני זכרים זה שלא ביכרה אשתו נותן חמש סלעים לכוהן זכר ונקבה אין כאן לכוהן כלום מת הבן בתוך שלשים יום אף על פי שנתן לכוהן יחזיר לו חמש סלעים לאחר שלשים יום אף על פי שלא נתן ייתן מת ביום שלשים כיום שלפניו רבי עקיבה אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא ייתן.

מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם את בנו רבי יהודה אומר בנו קודמו שמצותו על אביו ומצות בנו עליו.

(ז) חמש סלעים של בן במנה צורי שלשים של עבד וחמישים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע וכלם בשקל הקודש במנה צורי כלם נפדים בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים.

(ח) אין פודים לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות ולא בהקדשות כתב לכוהן שהוא חייב לו חמש סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי לפיכך אם רצה הכוהן ליתן לו מתנה רשאי המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו שנאמר יהיה לך אך פדה תפדה (במדבר יח טו).

(ט) הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו נוטל פי שנים בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האישה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם וכלם אינן נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק.

(י) אלו שאינן חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו והמתנה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין המתנה כמכר רבי אלעזר אומר כלם חוזרין ביובל ורבי יוחנן בן ברוקה אומר אף היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים.

פירושים[עריכה]