עיקר תוי"ט על בכורות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בכורות ח: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) יש כו'. אין מאמרו באלו הארבעה חלקים על מי שלא קדמו שום דבר בשום פנים שהוא בכור, לפי שזה דבר מבואר, אבל על מי שהוא בבור ואע"פ שקדמה לו לידה שאין חוששין לאותה קדימה. הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) שאפילו נולד הנפל כולו אינו מפקיע את הבא אחריו, שאין לבו דוה עליו. וכ"ש אם יצא ראשו מת. והאי דנקט ראשו, משום בכור לכהן נקט ליה וביציאת ראשו הוי ילוד ופוטר את אחיו מבכור לכהן. רש"י ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) משמע, דליש מפרשים נמי סנדל חתיכת בשר. ולא משמע כן מדבריו פ"ק דכריתות מ"ג. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) הבא כו'. תנייה משום בבא דבתרא דפליג בה ר' יוסי:

(ה) (על המשנה) ואינו כו'. דאינו פטר רחם. רש"י:

(ב)

(ו) (על הברטנורא) ונראה עוד מדבריו שבהכרח תמות:

(ז) (על הברטנורא) דרך לידה. רש"י. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) וסברא תמיהה היא זו, דמסתברא לשון לירה משמעותו כדרך לידה של כל העולם. ובגמרא, ר"ש לטעמיה דאמר תלד לרבות יוצא דופן. ופירש"י, לרבות דהוי לידה מעליא ויושבת עליו ימי טומאה וטהרה, הלכך גבי וילדו לו נמי לידה מעליא חשיב ליה דגמרינן מהתם:

(ג)

(ט) (על הברטנורא) ונקט האב, משום סיפא דבעי למתני מת האב. רש"י:

(י) (על המשנה) נתנו. כלומר כדין נתנו. שהרי כל שלא חלקו הרי החוב על הנכסים אף לר"מ, ומחויבים לתת:

(יא) (על הברטנורא) ותימה, דר"מ אית ליה ברירה [בפ"ז דדמאי מ"ד]. ויש לחלק בברירה היכא דמתני בפירוש כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש. תוספ'. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. ואיכא למידק טובא, דהא במ"ו מפרש דר' יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וטריף ממשעבדי, וא"כ אפילו ס"ל כר"מ דלקוחות הן, גבי. והתוס' כתבו דטעמא דר"י דהכא, נמי משום דס"ל ככתובה בשטר דמיא. ועוד קשה הלכתא אהלכתא דדמאי [שם] דבדאורייתא אין ברירה. ועוד קשה דלקמן פסקו דלא כוותיה. לכך נראה לי דודאי טעמיה דר"י כמו שכתבו התוספ'. ומיהו אנן דלא קיי"ל הכי הא דפסקינן הכי כר"י, לאו מטעמיה, ולא מטעמא שכתבו הר"ב והר"מ, אלא כמ"ש הרא"ש דבטלה מחלוקת ולא מטעם ברירה אלא דסברא מוחלטת היא דיתמי כרעא דאבוהון לפרוע חובותיו. ועתוי"ט:

(ד)

(יג) (על הברטנורא) ולא הוצרך לכתוב כן אלא משום סיפא, דבהו איצטריך דלא בריר לן כו'. ב"י:

(יד) (על המשנה) ל' יום. ויום אחד. כדתנן בסוף פרק ד' דערכין, דל' יום דבכור [שלשים] ויום אחד:

(טו) (על הברטנורא) וכן פירש לקמן במשנה ו'. וכן פירש רש"י. והתוספ' כתבו, דבחנם פירש כן, דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו בבן חודש תלה רחמנא:

(טז) (על המשנה) ר"ט כו'. צריך שום צריכותא אמאי תני תו פלוגתא זו. תוס':

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יז) (על הברטנורא) או דילמא, כי אין מלמדין לעלמא [דלא משתעי מבכור ודערכין, כמו אי הוה כתיב חודש במידי אחרינא], אבל לגופייהו [כגון בכורי דורות מבכורי מדבר דאידי ואידי בבכור הוא משתעי] מלמדין. גמרא:

(יח) (על המשנה) [שיביא ראיה. ונ"א, שיאמרו לו. וזה לשון רש"י, עד] שיאמרו לו לבן שצוה אביו בשעת מיתתו שלא נפדה, ובאמירה סגי בלא עדות גמורה כו'. ולא שייך כאן [עד שיביא הכהן] ראיה, דיכול לומר לכהן אחר יהביה אבא. אי נמי לאו בעל דין דידי את דיהבינא לכהן אחר. ועתוי"ט:

(יט) (על הברטנורא) ורש"י בפירוש המשנה כתב מצות פדייתו של אב זה היתה על אביו שמת:

(כ) (על הברטנורא) וא"ת, היכי טריף ממשעבדי במקום שיש בני חורין, ואפילו כי פריק לבריה מתחלה אכתי ליהדרו לקוחות אהני חמש שפדה בהן בנו. וי"ל, דהכא מלקוחות שקנו מאביו, לפיכך אין חוזרין על נכסים שקנה הוא. תוס':

(כא) (על הברטנורא) והתוס' העתיקו לשון רש"י, דמיירי שנשתעבדו כו':

(ז)

(כב) (על המשנה) חמש כו'. אשם בכסף שקלים וערכין, לא איצטריך ליה למתני, דבהדיא כתיב בהו בשקל הקודש. תוס':

(כג) (על הברטנורא) שהרי בריש פרק קמא דקדושין כתב שהפרוטה משקל חצי שעורה. ושם בסוגיא דף י"ב, שקצ"ב פרוטות בדינר, וכל סלע ארבעה דינרין, מעתה צא וחשוב:

(כד) (על הברטנורא) שהן קצובין. גמרא:

(כה) (על המשנה) בשקל כו'. אע"ג דכבר תני במנה צורי, איצטריכא למתני תו, משום אונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל, וסד"א דהא דתני רישא במנה צורי כל חד וחד כי דיניה קאמר, דהיכא דכתיב שקלים יהיב שקלים צורי, והיכא דלא כתיב שקלים יהיב זוזי בעלמא, קמ"ל דמילף ילפי מהדדי בכסף קצוב מכסף קצוב. גמרא:

(כו) (על הברטנורא) שייר נמי ראיון דלב"ש ב' כסף ולב"ה מעה כסף, ותני ר' יוסף, שלא יביא סוגה לעזרה:

(ח)

(כז) (על המשנה) לא כו'. בגמרא ובת"כ יליף להו מקראי. ועתוי"ט:

(ט)

(כח) (על הברטנורא) ולא כדמשמע דשיעור השבח יניח בקרקע לפשוט, אלא כדכתב רש"י וז"ל, אלא שמין מה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן, והבכור שנטל שני חלקים בקרקעות יתן מעות לפי מה ששוה שבח חלק השני שנטל בשביל הבכורה, ואותן מעות יחלקו בין כולם. ע"כ. והיא מימרא דרב נחמן בבבא קמא דף צ"ה:

(כט) (על המשנה) כבמוחזק. לא ידעתי למאי נפקא מינה תנן כבמוחזק:

(ל) (על הברטנורא) פירוש, בשבח ששבחו נכסי האב אחר מיתת האח. וכגון שמת יעקב בחיי ראובן שמעון ולוי בניו ולא הספיקו לחלוק בנכסים עד שמת ראובן ויבם שמעון את אשתו, כשבא שמעון לחלוק עם לוי בנכסי האב נוטל שני חלקים בקרן לא בשבח. וזה מוכרח לפרש. שאין לפרש דר"ל בשבח דנכסי האח, דבנכסי האח אינו חולק עם אחיו אלא הכל שלו בין קרן בין שבח כו'. כ"כ המגיד:

(לא) (על הברטנורא) כגון שמת אחיו ואח"כ אביהם, לא יטול חלק אחיו. שם:

(י)

(לב) (על הברטנורא) תימה, דא"כ מאי איריא ביובל, אפילו בלא יובל נמי כו'. וצריך לומר דליכא פגם משפחה עד היובל שאז כל הירושות חוזרות וזו אינה חוזרת וניכר שהם קבורים בשל אחרים. תוס'. ועתוי"ט:

(לג) (על הברטנורא) אבל שאר ירושת אשתו אינה חוזרת. ואע"ג דפסק הר"ב בפ"ט דכתובות דירושת הבעל דרבנן היא, הא מסקינן התם שחכמים עשו לה חיזוק כשל תורה. ועתוי"ט: