משנה בכורות ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) יש בכור לנחלה - ואינו בכור לכוהן,

בכור לכוהן - ואינו בכור לנחלה,
בכור לנחלה ולכוהן,
ויש שאינו בכור - לא לנחלה ולא לכוהן.
איזה הוא בכור לנחלה, ואינו בכור לכוהן?
הבא אחר הנפלים, בן שמונה - שיצא ראשו חי,
בן תשעה - שיצא ראשו מת,
המפלת כמין בהמה חיה, ועוף - דברי רבי מאיר,
וחכמים אומרין: עד שיהא בו מצורת האדם.
המפלת סנדל, או שליה, או שפיר מרוקם,
והיוצא מחותך -
הבא אחריהם - בכור לנחלה, ואינו בכור לכוהן.
מי שלא היו לו בנים, ונשא אישה שכבר ילדה,
ילדה ועודה שפחה, ונשתחררה,
עודה נוכרית, ונתגיירה,
משבאת לישראל ילדה -
בכור לנחלה, ואינו בכור לכוהן.
רבי יוסי הגלילי אומר: בכור לנחלה ולכוהן,
שנאמר: "פטר כל רחם בישראל" (ראה שמות יג ב),
עד שיפטרו רחם בישראל.
מי שהיו לו בנים, ונשא אישה שלא ילדה,
נתגיירה מעוברת,
נשתחררה מעוברת,
ילדה היא וכוהנת,
היא ולויה, היא ואשה שכבר ילדה,
וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חודשים, ונישאת וילדה,
ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, אם בן שבעה לאחרון -
בכור לכוהן, ואינו בכור לנחלה.
ואיזה הוא בכור לנחלה ולכוהן?
המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנינים,
המפלת כמין דגים וחגבים, שקצים ורמשים,
המפלת יום ארבעים -
הבא אחריהן - בכור לנחלה ולכוהן.


(ב) יוצא דופן, והבא אחריו -

שניהם - אינן בכור לא לנחלה, ולא לכוהן.
רבי שמעון אומר:
הראשון לנחלה, והשני לחמש סלעים.


(ג) מי שלא ביכרה אשתו,

וילדה שני זכרים - נותן חמש סלעים לכוהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום - האב פטור.
מת האב, והבנים קיימין -
רבי מאיר אומר:
אם נתנו עד שלא חלקו - נתנו,
ואם לאו - פטורין.
רבי יהודה אומר: נתחייבו הנכסים.
זכר ונקבה - אין כאן לכוהן כלום.


(ד) שתי נשיו שלא ביכרו,

וילדו שני זכרים - נותן עשר סלעים לכוהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום -
אם לכוהן אחד נתן - יחזיר לו חמש סלעים,
ואם לשני כהנים נתן - אינו יכול להוציא מידן.
זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה - נותן חמש סלעים לכוהן.
שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.
אחת ביכרה, ואחת שלא ביכרה,
וילדו שני זכרים - נותן חמש סלעים לכוהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום - האב פטור.
מת האב, והבנים קיימין -
רבי מאיר אומר:
אם נתנו עד שלא חלקו - נתנו,
ואם לאו - פטורין.
רבי יהודה אומר: נתחייבו הנכסים.
זכר ונקבה - אין כאן לכוהן כלום.


(ה) שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו,

וילדו שני זכרים - זה נותן חמש סלעים לכוהן, וזה נותן חמש סלעים לכוהן.
מת אחד מהן בתוך שלשים יום -
אם לכוהן אחד נתנו - יחזיר להן חמש סלעים,
ואם לשני כהנים נתנו - אינן יכולין להוציא מידם.
זכר ונקבה -
האבות - פטורין,
והבן - חייב לפדות את עצמו.
שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות - אין כאן לכוהן כלום.


(ו) אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה, של שני אנשים,

וילדו שני זכרים - זה שלא ביכרה אשתו, נותן חמש סלעים לכוהן.
זכר ונקבה - אין כאן לכוהן כלום.
מת הבן -
בתוך שלשים יום - אף על פי שנתן לכוהן, יחזיר לו חמש סלעים,
לאחר שלשים יום - אף על פי שלא נתן, יתן.
מת ביום שלשים - כיום שלפניו.
רבי עקיבה אומר:
אם נתן - לא יטול,
ואם לא נתן - לא ייתן.


מת האב -

בתוך שלשים יום - בחזקת שלא נפדה, עד שיביא ראיה שנפדה,
לאחר שלשים יום - בחזקת שנפדה, עד שיאמרו לו שלא נפדה.
הוא לפדות, ובנו לפדות - הוא קודם את בנו.
רבי יהודה אומר: בנו קודמו,
שמצותו על אביו, ומצות בנו עליו.


(ז) חמש סלעים של בן - במנה צורי,

שלשים של עבד,
וחמישים של אונס, ושל מפתה,
ומאה של מוציא שם רע.
וכולם - בשקל הקודש, במנה צורי.
כולם נפדים בכסף, ובשוה כסף - חוץ משקלים.


(ח) אין פודים -

לא בעבדים, ולא בשטרות,
ולא בקרקעות, ולא בהקדשות.
כתב לכוהן שהוא חייב לו חמש סלעים -
חייב ליתן לו - ובנו אינו פדוי,
לפיכך, אם רצה הכוהן ליתן לו מתנה - רשאי.
המפריש פדיון בנו, ואבד - חייב באחריותו,
שנאמר: "יהיה לך, אך פדה תפדה" (במדבר יח טו).


(ט) הבכור -

נוטל פי שנים בנכסי האב,
ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם,
ואינו נוטל פי שנים בשבח,
ולא בראוי כבמוחזק,
ולא האשה בכתובתה, ולא הבנות במזונותיהן, ולא היבם.
וכולם - אינן נוטלין בשבח, ולא בראוי כבמוחזק.


(י) אלו שאינן חוזרין ביובל -

הבכורה, והיורש את אשתו,
והמייבם את אשת אחיו,
והמתנה - דברי רבי מאיר,
וחכמים אומרין: המתנה - כמכר.
רבי אלעזר אומר: כולם חוזרין ביובל.
ורבי יוחנן בן ברוקה אומר:
אף היורש את אשתו - יחזיר לבני משפחה, וינכה להם מן הדמים.


הדף הראשי של משנה בכורות ח