משנה כתובות ג ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ג · משנה ו | >>

[עריכה]

יתומה שנתארסה ונתגרשה, רבי אלעזר אומר, המפתה פטור, והאונס חייב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה,

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

הַמְּפַתֶּה פָּטוּר,

וְהָאוֹנֵס חַיָּב:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

יתומה שנתארסה - ונתגרשה,

רבי אלעזר אומר:

האונס - חייב,

והמפתה - פטור.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

והלכה כרבי אלעזר, ואפילו לא היתה יתומה:

יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב והמפתה פטור - דכיון דיתומה היא וקנסה שלה הוא, הא אחילתיה גביה, דמדעתה נתפתתה לו ופטור. ולא יתומה בלבד אלא כל נערה שנתארסה ונתגרשה אונס חייב ומפתה פטור. כיתומה, ^יח דהא קנסה לעצמה כדאמר ר' עקיבא לעיל, וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

המפתה פטור. כתב הר"ב ולא יתומה בלבד אלא כל נערה וכו' גמרא. ומכאן מוכיח הרא"ש דלא כהרמב"ם שכתב במשנה ו' דקנסה דוקא לעצמה הא בושת ופגם לאביה דאי איתא דבשתה ופגמה לאביה לא ה"ל למתני דמפתה פטור בסתם כיון דחייב בבושת ופגם והיינו טעמו משום דלענין גביית האב יש לבושת ופגם דין קנס משום דאתקוש לקנס דכתיב (דברים כ"ב) ונתן האיש השוכב וגו' חמשים כסף דדרשינן הנאת שכיבה חמשים כסף מכלל דאיכא בושת ופגם ולענין גביית האב אתקוש במקום שהקנס לאב גם הם לאב ומהאי טעמא תנן לקמן בפרק נערה לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ואבושת ופגם נמי קאי מדקתני הרי הן אלמא בושת ופגם אע"ג דממונא הן אין מורישין לבניו משום דאתקוש לקנס לענין גביית האב הלכך נתארסה ונתגרשה כיון שנתמעט האב מלא אורסה מדין קנס נתמעט נמי מדין בושת ופגם והכל לעצמה עכ"ל. אבל בירושלמי איתא. אתיא דר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא כמה דאמר ר"ע יש לה קנס וקנסה לעצמה כו' כן אמר ר' אלעזר יש לה קנס וקנסה לעצמה. מעתה אפילו במפותה. תפתר שמחלה לו. ויש אדם מוחל לדבר שאינו שלו. פתר לה ביתומה. ותנא דבי ר' היתומה ר' אלעזר אומר האונס וכו' ויש אדם מוחל דבר שאינו ברשותו דקנס אינו ברשותו דאי הוה ברשותו משעה ראשונה א"כ אפילו מת האב עד שלא עמדה בדין ליהוי דאחין ולא תני הכי בפרק דלקמן ומשני בבושת ופגם הדא מתניתין דר' מנא אמר האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הכל ור' אבין אומר האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הבושת ומן הפגם וחייב בקנס. ע"כ בירושלמי. ומדמוקי לה ביתומה אע"ג דמעיקרא אמרינן דר' אלעזר כר' עקיבא סבירא ליה א"כ לוקמה ביש לה אב ואפ"ה יכולה למחול דלעצמה הוא הקנס. אלא ודאי משום דידע המתרץ דאכתי לא ניחא לפי דהקנס דבר שאינו ברשותו הוא ומש"ה מוקים ביתומה דבושת ופגם נמי לעצמה ומתניתין לא איירי אלא בבושת ופגם ובהו תנן דפטור אבל בקנס אה"נ דחייב לפי שאינה יכולה למחול ולא מצי מוקים לה ביש לה אב. דפטור אהיכא קאי אקנס לא קאי דהא אינה ברשותה ואבשת ופגם נמי לא קאי דלאביה היא. ולא קשיא כי מוקים לה ביתומה ממש למאי תנן שנתארסה ונחגרשה דמ"מ רבותא אשמעינן דלא כר' יוסי הגלילי דס"ל דלאחר אירוסין אין כאן קנס כלל. ומיהו קשיא להרא"ש הא קמן בהדיא דלירושלמי בשת ופגם דנערה שנתארסה ונתגרשה לאביה הן וכדעת הרמב"ם. ועוד קשיא ממאי דדייקינן דקנס אין לה משעה הראשונה ממתניתין דלקמן עמדה בדין כו' ולהרא"ש שכתב דאיתקש בושת ופגם בההוא מתניתין לקנס לענין גביית האב אם כן כי היכי דקנס אין לה משעה הראשונה מדתנן עמדה בדין כו' הה"נ בושת ופגם לית לה משעה הראשונה דהא כולהו דמו להדדי שאין לאחין אא"כ שהאב מת לאחר שעמדה בדין. והיאך מוקים למתניתין בבושת ופגם הא בהו נמי לא תהא יכולה למחול לפי שאינן ברשותה. ובדוחק יש לחלק דאע"ג דלענין גביית האב אתקשו מ"מ הואיל וממון הם הויין ברשותה מעיקרא לענין מחילה. משא"כ קנס דלאו ממונא אפילו לענין מחילה אינו ברשותה כמו שאינו ברשות האב להוריש לאחין. ומיהו למ"ד בירושלמי דמתניתין פטור מן הכל היא. וא"כ אף קנס יכולה למחול ונמצא שסברת הירושלמי שהקשה ויש אדם מוחל דבר שאינו ברשותו. ליתא. לא קשיא ולא מידי. וכן י"ל דאין צורך להעמיד המשנה ביתומה ממש דוקא. וכולה סוגיא דירושלמי לא אתמר לאותו מ"ד ואין חלוק בין יתומה לנערה כו' שיש לה אב דבשתיהן אמרינן דפטור מן הכל וכדעת הרא"ש. ונראה לי דלהרא"ש הא דלעיל תנן קנסה לעצמה ולא תידוק מינה אבל בושת ופגם לאביה די"ל דמשום דעד השתא לא אדכר בשת ופגם כלל להכי תנן קנסה אבל הה"נ בשת ופגם וכמתניתין דהכא דסתמה ותניא פטור וכבר נשנו בושת ופגם וקאי אכולהו ולהרמב"ם נראה לי שסובר דמדנקט מתניתין דלעיל קנסה ש"מ דדוקא קתני אבל בושת ופגם לא ומתניתין דהכא [הא] אמרינן דאזלה בשיטת ר' עקיבא דההיא מתניתין הלכך עלה קאי ועלה היא סומכת דבקנס בלבד פוטרת כי ההיא מתניתין דלעיל. ומלישנא דהן דמתניתין דפרק דלקמן אין להוכיח די"ל משום שהקנס הוא חמשים כסף שייך למתני הן אע"ג דאקנס לחוד קאי [*ויש לי ראיה לפרש כן מפי' רש"י דפרק נערה שנתפתתה דף מ"ג ע"ב דאמרינן התם דטעמא דר' יהודה שהאב זוכה בכתובה הואיל וברשותו נכתבין וכתב רש"י הא דגרסינן נכתבין לשון רבים אמנה ומאתים דכתובה קאי. ואו מנה או מאתים קאמר דהא בחד כתובה מיירי נמצא דלשון רבים שייך על הזוזים ה"נ הכא על השקלים. וק"ק דרש"י הוה ליה לפרש כן לעיל מינה על הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן ואומר אני שאין לתמוה שהרי כן נמצא לירושלמי כמ"ש בפרק דלעיל במשנה ו' ועוד י"ל כמו שאכתוב שם בשם הר"ן. אלא שהרמב"ם בפ"ב מהלכות נערה פוסק לההוא מתניתין בכולהו ואפ"ה לא קשיא דמשום דלענין העמדה בדין שוים לא משום כך נתחייב להשוותם גם לענין במקום שהקנס לעצמה שגם הם לעצמה אלא הא כדאיתא והא כדאיתא שהרי למ"ד בירושלמי וכסברת גמרא דידן דפטור מן הקנס לא נפקא לן מידי במאי דאמרינן שמשעת העמדה בדין זוכה בה האב דאפילו הכי יכולה למחול כאילו זכתה בו משעה הראשונה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יח) (על הברטנורא) גמ'. ומכאן הוכיח הרא"ש דלא כהר"מ שכתב במשנה ג' דקנסה דוקא לעצמה הא בושת ופגם לאביה, דאי הכי לא הוה ליה למתני דמפתה פטור בסתם, כיון דחייב בושת ופגם. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

יתומה שנתארסה וכו': נלע"ד דבדין הוא דה"ל למיתני הא מהני' לעיל גבי נערה שנתארסה ונתגרשה כיון דשייכא בפלוגתא דר' עקיבא ור' יוסי הגלילי אלא נראה דסמכה לחילוקים שיש בין אונס למפתה לומר לנו האי דעתא דר' אלעזר שיש עוד חומרא אחרת באונס מבמפתה. עוד נלע"ד דמשום דתנן לעיל בסמוך המפתה נותן לכשלא יכנוס הקנס אבל הבושת והפגם נותן מיד כדכתיבנא תנא השתא המפתה פטור מקנס יחייב בבושת ופגם אי אפכא דפטור מבושת וחייב בקנס כמו שאכתוב בס"ד וביד שם פ"א סי' ט'. וכתב הר"ן ז"ל והך נתארסה ונתגרשה בשאביה קיים וקא קרי לה יתומה משום דפקע זכות האב מינה לגבי קנסא וכי תנן המפתה פטור היינו דוקא מקנס שהוא שלה ויכולה למוחלו אבל חייב ליתן בושת ופגם לאביה אבל בירושלמי פליגי אם יכולה היא למחול קנסה או לא דאיכא מאן דסבר התם דקנס אינה יכולה למחול לפי שאינה זוכה בו עד שעת העמדה בדין ואין אדם מוחל דבר שאינו ברשותו וכי קתני המפתה פטור אבושת ופגם דוקא קאי וביתומה ממש וכי אמרינן דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה היינו לענין דקנסה לעצמה ומיהו חלוקים הם בדיניהם דביתומה האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הבושת ומן הפגם ובנערה שנתארסה ונתגרשה אף המפתה חייב בכל דמשלם בושת ופגם לאביה וקנס לעצמה שאינה יכולה למוחלו ואיכא מ"ד התם דיכולה היא למחול קנסא ומתני' הכי קתני דנערה שנתארסה ונתגרשה הרי היא כיתומה לענין קנסה ולפיכך האונס חייב לתת לה קנס והמפתה פטור מקנס אבל בושת ופגם משלם לאביה ומיהו ביתומה ממש פטור לגמרי. וכתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא כמ"ד שיכולה למחול לו קנסא אע"פ שלא זכתה בו עדיין דהא למה זה דומה לכותב לאריסתו דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותיך דקיימ' לן דאם מתה אינו יורשה דנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר כלומר שעכשיו אינה ראיה לו כגון ארוסתו זו אדם מתנה עליה שלא יירשנה ולאפוקי ירושת אביו שהיא ראויה לו והא נמי להא דמיא ועוד דכיון שנתרצית בשעת ביאה היאך יתחייב הרי הוא כאומר קרע שיראין שלי והפטר אע"פ שאינה זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין מ"מ בשעת ביאה הוא מתחייב הלכך קיי"ל כר' מונא דאמ' התם יכולה למוחלו עכ"ל ז"ל. וגרסי' תו בירושלמי ר' אבין אמר שמאי בעי מהו האונס חייב והמפתה פטור האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הבושת ומן הפגם וחייב בקנס והא ר' עקיבא אומר האונס פטור מן הבושת וחייב בקנס והמפתה פטור מן הכל ההיא ר' יוסי הגלילי היא ע"כ. ומפ' ר' יוחנן בגמ' וגם בירוש' דר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה למילתיה והכי קתני מתני' יתומה או נערה שנתארסה ונתגרשה הויא נמי כיתומה דמה יתומה לעצמה אף נערה נמי לעצמה דכיון שנתארסה ונתגרשה הויא יתומה בחיי האב ופסק רב בגמ' הלכה כר' אלעזר וקרי עליה טובינא דחכימי. וקשה לע"ד אמאי איצטריך למפסק הלכתא כר' אלעזר דכיון דר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה וקיימא לן כר' עקיבא מחברו פשיטא דהלכתא כותיה דר' אלעזר ג"כ ועוד מה חדוש הוסיף השתא דקרי ליה טובינא דחכימי ונלע"ד דר' אלעזר בא לפרש דברי ר' עקיבא רבו דלא אמר דיש לה קנס אלא באנוסה אבל במפתה פטור שר' עקיבא סתם דבריו ועל פי דרכו נתחכם להוסיף לתת טעם לדבר למה נערה שנתארסה ונתגרשה פטור המפתה משום דהויא כיתומה לזה חזר ופסק הלכה כר' אלעזר כלומר הלכה כמותו במה שפי' דברי ר' עקיבא דוקא באונס. עוד נלע"ד דמשום דלא תימא כיון דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה הויא לה כשיטה דקיי"ל אין הלכה כשיטה קמ"ל דלא חשיבא הכא כשיטה דעלמא והה"נ כל כי ה"ג בכוליה תלמודא: