עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/423

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


(ור"ז חשב בדעתו אפשר שגזרו על תערובות דמאי ור' אסי יאכל איסורא? עד שמצא היתר לזה).

ובעירובין יב. אמר לר' אסי והא את הוא דאמרת וכו'.

וכן הקשה לר' אסי מי אמר ר' יוחנן הכי כעירובין יב., תענית ד:, גיטין נ:, קידושין לט., ב"מ יז..

ר"ז א"ר אסי ברכות כז:, שבת מז., ביצה לה:, חולין לד:.

ובירושלמי פאה פ"ד סה"ב א"ר אבהו כל אילן תתובתה דהוה ר' זעירא אותיב קומי ר' יסא, ובכתובות פ"א ה"י פ"ט סה"ה, סוטה פ"ו ה"א ר"ז בעי קומי ר' יסא, ובעירובין פ"א סה"א א"ר זעירא עד דאנא תמן אצטריכית לי וכד סליקת להכא שמעית ר' יסא בשם ר"י.

ונראה שהכיר את ר' אסי עוד טרם שעלה ר"ז לא"י כחולין מט. כי סליק ר"ז אשכחיה לרב ביבי דיתיב וקאמר א"ר מלוך ארי"בל - א"ל ר' זירא חיי דמר דאנא ורב חייא בר אבא ור' אסי איקלעינן לאתריה דר' מלוך וכו', וזה היה אך כשירד ר' אסי ורחב"א לבבל בעוד היה ר' זירא אצל רב יהודה, כי א"א לומר שזה היה קודם שעלה ר' אסי לא"י, יען כשעלה בפעם הראשונה היה עוד ר' חנינא חי וזה היה עוד בחיי רב, וא"א לומר שר"ז חזר לבבל כי ידוע שר"ז הלך לא"י ע"מ שאין דעתו לחזור כמפורש חולין יח: כי סליק ר"ז אכל מוגרמת דרו"ש - ופריך ור"ז לית ליה נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם - אמר רב אשי - ר"ז אין דעתו לחזור הוה, וזה יען כי בימי רב אשי היה ידוע שר"ז לא חזר לכן מתרץ כן, אבל אביי שהיה ר"ז חי עדיין בימיו תירץ תירוץ אחר שלא היה יכול לומר כן פן ישוב עוד לבבל, ומה שמצינו שבת קיד: שאר"ז כי הוינא בבבל - כי סליקת "להתם" משמע שחזר לבבל, וכן ע"ז טז: אר"ז כי סליקת להתם, זה ניתוסף בבבלי, וכן הוא דעת מבוא הירושלמי ערך ר"ז.

וכן מצינו אותו תמיד עם ר' אסי כחולין קכח: ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לר"ז א"ל מאי אמור בב"מד א"ל מאי קשיא לך - א"ל אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לר' אבא בר ממל, ובע"ז לו: אר"ז צער גדול היה לי אצל ר' אסי ור' אסי אצל ר' יוחנן וכו'.

וכן עם ר' אמי כחולין כא. קז: כי סליק ר"ז אשכחיה לר' אמי וכו', חולק עם ר' אמי כתובות פ"י ה"ה, ובחולין פו: א"ל ר' אמי שלא יצא לחוץ בעידן בי מדרשא דלמא איכא אינש דמצטרך שמעתא וכו'.

וכן ר' אבא שהיה חבירו בבבל כב"מ יא: ועלה לא"י אחרי ר"ז היה גם בא"י תמיד עם ר"ז כחולין נז: כי סליק ר' אבא אשכחיה לר"ז וא"ל חיי דמר וכו', ובכתובות כב. אר"ז הא מלתא מר' אבא שמיע לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו שכחתה, וביצה לח. כי סליק ר' אבא אשכחיה לר' יוחנן (צ"ל אבין או ר' אבהו) ולר' חנינא בר פפי ור' זירא - אמר להו - אחיכו עליה.

ור' אבא בר זבדא כשבת פ"א ה"ב שא"ל ר"ז חכים רבי לרב?

ועם ר' אבא בר ממל כחולין קכט. שאמר לר' אסי ששאל לר' אבא ממל, מחלקותם מצינו סוכה כא:, מו"ק ד:, ועיין ערכו.

ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא מפורש חולין פו: שהיה חבירו, ור"ז קראו מר כמו"ק כב. וחולין נ., ובשבת קכא: ששניהם ישבו אקילעא דבי ר' ינאי.

ר' אבא בר כהנא כשבת קכא: שר' זירא שאלו והשיב לו כאותן של בית אביך, ובתענית פ"ג ה"יב ר' ברכיה ר"ז