משנה כלים ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ב · משנה ה | >>
כיסוי כדי יין וכדי שמן, וכיסוי חביות ניירות, טהורין.
ואם התקינו לתשמיש, טמאים.
כסוי הלפס, בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד, טהור.
אם אינו נקוב ואין לו חדוד, טמא, מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק.
רבי אליעזר בר צדוק אומרכב, מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי.
כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן,
- וְכִסּוּי חָבִיוֹת נְיָרוֹת,
- טְהוֹרִין;
- וְאִם הִתְקִינוֹ לְתַשְׁמִישׁ,
- טְמֵאִים.
- וְכִסּוּי חָבִיוֹת נְיָרוֹת,
- כִּסּוּי הַלְּפָס,
- בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד,
- טָהוֹר;
- אִם אֵינוֹ נָקוּב וְאֵין לוֹ חִדּוּד,
- טָמֵא,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְסַנֶּנֶת לְתוֹכוֹ אֶת הַיָּרָק.
- בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר:
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא הוֹפֶכֶת עָלָיו אֶת הָרוּנְקִי:
כסוי כדי יין וכדי שמן,
- וכסוי חביות ניירות - טהורות,
- ואם התקינן לתשמיש - טמאין.
- כסוי הלפס -
- בזמן שהוא נקוב, ויש לו חידוד - טהור.
- אם אינו נקוב, ואין לו חידוד - טמא,
- מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי.
חביות ניירות - מיוחסות אל מקום.
וכסוי הלפס - יצא מגב הכיסוי, ידמה לאבוב של קנה, והוא בית יד הכיסוי.
ונקוב - הוא שיהיה בזה הכיסוי נקב, יצא ממנו העשן.
מסננת לתוכו הירק - להגיר מימיו.
ורונקי - שם יווני, והוא הירק השלוק כאשר נעצר ונדבק קצתו לקצתו.
ואמר שזה הכיסוי, כאשר לא יהיה מחודד שיוכל לעמוד על עצמו, ולא יהיה נקוב ישימו בו הירק לזככו מהמים יהיה נא או מבושל, ולזה יהיה טמא:
כסוי כדי יין. בתוספתא תניא זה הכלל כל המשמש כסוי בכלי חרס טהור ומסתבר טעמא משום דתוכו כתיב (ויקרא יא) והאי לא חשיב תוך דידיה וגם כלי (צ"ל עץ) חרס נמי כסוי הכלים טהורים כדתניא בת"כ בפ' ויהי ביום השמיני יכול שאני מרבה את העץ ואת עבות תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה ולא העושה מלאכה באחרים יכול שאני מרבה אף חפויי כלים תלמוד לומר בהם פרט לחפויי כלים:
ניירות. על שם מקומן והוא הדין לשאר חביות והני איצטריכא ליה משום דיש לכסוי שלהם בית קיבול. ואית דגרסי וכסויי חביות והניירות ותרי מילי נינהו. ונייר הוא קלף שמכסין בו את הצלוחית כדאמרינן (ב"ק דף מט:) וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך:
הלפס. כמו האילפס מחבת גדול שמבשלים בו בשר וירק ועושין לה כסוי של חרס וכשהוא נקוב אינו ראוי לכלום ואפילו אם אינו נקוב אם יש לו חדוד אינו יכול לישב מפני החידוד. אבל בשאינו נקוב טמא שראוי להופכו ולהושיבו והאשה נותנת בו ירק לסננו להמצות מהן המים:
רונקי. אית דגרסי רומקי ופירש בערוך הירקות כשמאסף אותן לצד אחד ולהמצות מהם מים נקרא רומקי. ויש אומרים כששולקין את הירקות ומוציאין אותן מן הקדרה ונותנין אותן לציר שמן רונקי:
כיסוי כדי יין וכו' - וכל המשמש כיסוי בכלי חרס, טהור, דתוכו כתיב, והאי לאו תוך דידיה הוא:
וכסוי חביות נייריות - על שם מקומן. ולרבותא נקטינהו, מפני שהיה לכיסוי חביות שלהן בית קיבול. ואית דגרסי והניירות, כלומר, הניירות שמכסים בהן פי הצלוחית כא:
הלפס - כמו אלפס. מחבת גדולה שמבשלים בה בשר וירק, ועושים לה כסוי של חרס. וכשהוא נקוב אינו ראוי לכלום, ואפילו אינו נקוב ויש לו חידוד אין יכול לישב מפני החידוד, אבל כשאינו נקוב ואף אין לו חידוד, טמא, שראוי להפכו ולהושיבו, ואשה נותנת בתוכו ירק לסננו להמצות ממנו המים:
הרונקי - הירקות לאחר שנתבשלו ודבוקים זה בזה ונעשים גוף אחד נקראים רונקי. והיא מלה יונית:
כסוי כדי יין כו'. לשון הר"ב וכל המשמש כסוי כו' ולעיל משנה ג (ד"ה כבכב) נקט כפוי. וכן הגי' בתוספתא פ"ב. וכך העתיקה הר"ש. גם הרמב"ם בפ' י"ח מהלכות כלים [הלכה ה] :
ניירות. נ"א והניירות. ופי' הר"ב כלומר הניירות שמכסים כו'. ול' הר"ש קלף שמכסים כו' וזה נראה בעיני. לפי שקלף של עור הוא וראוי לקבל טומאה אלא מפני שהוא כסוי אינו מיטמא וכבר הביא הר"ש ברייתא דת"כ פרשת שמיני. דכסוי כלי עץ נמי טהורים. מה שאין כן נייר שהוא עשוי מעשבים על ידי דבק. כדפירש הר"ב במשנה ב פ"ב דמגילה. לא ידענא מאי טומאה שייכא ביה. אפילו כשאינו של כסוי ומיהו י"ל מידי דהוי מחצלת דסוף פרק ד:
רבי אליעזר ב"צ אומר מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי. נראה דלא פליג. אלא מר כי אתריה. ומר כי אתריה. וראיה לדבר שהרמב"ם והר"ב לא כתבו פסק ההלכה. ואילו בפ"ה משנה ה. פליגי נמי בטעם. ופסקו הלכה [כרבנן דר' יוחנן הסנדלר]. לפי דהתם נפקא מינה לענין דינא משא"כ הכא:
(כא) (על הברטנורא) ולשון הר"ש, קלף שמכסים כו'. וזה נראה בעיני. לפי שקלף של עור הוא וראוי לקבל טומא' אלא מפני שהוא כסוי אינו מיטמא והביא ת"כ דכסוי כלי עץ נמי טהורים. משא"כ נייר שהוא עשוי מעשבים לא ידענא מאי טומאה שייכא בה אפילו שאינו של כסוי. ומיהו י"ל מידי דהוי אמחצלת דסוף פרק כ':
(כב) (על המשנה) ר"א כו'. נראה דלא פליג, אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה. ועתוי"ט:
כסוי כדי יין וכו': דכל כפוי בכלי חרס טהור דתוכו כתיב והאי לאו תוך דידיה הוא כיון שאינו עשוי אלא לכפיה:
וכסוי חביות ניריות: גרסינן אבל בערוך הביאו בערך נייר ופירש שהם כלי חרס ואין להם שפה ויש מפרשים שהכסוי כמו ניירא ויש מפרשים שע"ש מקומם נקראו ע"כ ואית דגרסי והניירות וכדפי' ר"ע ז"ל. והרמב"ם ז"ל שם פרק י"ח לא הזכיר ניירות אלא חביות סתם:
הַלַפֶס: כמו אלפס עכ"ל ר"ע ז"ל נראה שר"ל שהה"א במקום אל"ף דאלפס ולפי זה היא שורש בשם הכלי אבל בהר"ש ז"ל הלשון כך הלפס כמו האלפס וכן שם ברמב"ם כתוב כסוי האלפס. אכן הרי"א ז"ל נקד הלפס בשלשה פתחין. וכתב עוד חדוד פי' בערוך חדוד שיצא מן הכלי כמין קנה שיצאו ממנו המים ע"כ:
בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור: פי' או יש לו חדוד וכדפי' ר"ע ז"ל ובהא לא קשה דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא:
מפני שהאשה מסננת לתוכה את הירק: תמהתי שבהרמב"ם פי"ח בכל הדפוסים אני רואה מצננת לתוכו את היד ואין הגהה עליו אפי' בספר מוגה שבא לידי מוגה מספר כתיבת יד שבצובא בחתימת ידי הרמב"ם ז"ל עצמו בסוף הספר. וליכא למימר שכך היה גורס במשנה שהרי בפירושו למשנה גריס ירק אם לא שנאמר שחזר בו וצ"ע:
רונקי: אית דגרסי רומקי:
יכין
וכדי שמן וכסוי חביות ניירות: שם מקום. וי"א כלי העשוי מנייר ממש. דגם כלי העשוי מנייר אם יש לו ב"ק מק"ט [כפי"ז מט"ו]:
כסוי הלפס: כסוי אלפס. וכל כסויין שלהם עם ב"ק היו להם כשיהפכום. ולהכי א"צ תנא לפרש דמיירי בהכי:
בזמן שהוא נקוב: ככונס משקה דהרי עשוי גם לרוטב. או שיש לו וכו':
ויש לו חדוד: מבחוץ נגד הב"ק שלו. דאז א"א להפכו ולהשתמש בהב"ק שלו. מפני החידוד שיהיה לו אז בבית מושבו:
מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק: ר"ל שמסננת לתוכו המים מהירק שבקדירה:
רבי אליעזר בר צדוק אומר מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי: ר"ל ממעכת עליו הירק שנתבשל שנקרא הרונקי. אבל מדמסננת לתוכו המים שבירק לא מחשב עשוי לקבלה. משום דהמים ההם שופכתן לאיבוד. ולת"ק אדרבה משום הפוך לרסק הרונקי עליו לא מחשב ב"ק. דהרי גם כשהיה הכסוי פשוט בלי ב"ק תוכל לרסק עליו הרונקי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת