משנה כלים ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ב · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

גיסטרא שנמצאת בכבשן, עד שלא נגמרה מלאכתה, טהורה.

משנגמרה מלאכתה, טמאה.

טיטרוס, רבי אליעזר בר צדוק מטהר.

רבי יוסי מטמא, מפני שהוא כמוציא פרוטות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

גִּסְטְרָא שֶׁנִּמְצֵאת בַּכִּבְשָׁן, עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, טְהוֹרָה. מִשֶּׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּהּ, טְמֵאָה. טִיטְרוֹס, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוֹצִיא פְרוּטוֹת:

נוסח הרמב"ם

גצטרה שנמצאת בכבשן עד שלא נגמרה מלאכתה טהורה ומשנגמרה מלאכתה טמאה טיטרוס רבי אלעזר ברבי צדוק מטהר רבי יוסי מטמא מפני שהוא כמוציא פרוטות.

פירוש הרמב"ם

גסטרא. הוא כלי אין לו בית יד ולא בית קבול ואמנם הוא תושבת לכלים ישימו עליהם הכלים הגדולים המלאים מים לקבל טפטופן וכן בארנו במסכת שבת (דף צו.): וכבשן. הוא הכבשן אשר יבשלו החרס בו: וטיטרוס. הוא כלי חרס מושבו רחבה ולו צואר צר ארוך דק מאד ובתושב הכלי נקבים נקבים כאשר תמלא הכלי במים והושם האצבע על ראש הצואר הדק ימנע האויר מליכנס בכלי ולא יצאו המים אשר בו מאלו הנקבים וכאשר הוסר האצבע מראש הכלי יצאו המים מקרקעית הכלי ויקרא אצלנו זה הכלי מזה המים. ואמרו מפני שהוא כמוציא פרוטות ר"ל כי המים כאשר יצאו מאלו הנקבים לא יצאו במהרה אבל יצאו מעט מעט באיחור גדול הנה כבר שב כלי קבול כי לזה נעשה. והלכה כר' יוסי:

פירוש רבינו שמשון

גסטרא. היינו גיסטרא שבכל התלמוד והוא כלי שמניחין תחת החבית כשהיא מטפטפת לקבל המשקה היוצא. ולשון גיסטרא הוא דבר הנחלק לשנים כההיא דפ"ק דחולין (דף כא.) עשאה גיסטרא נבילה. ולהכי נקט שנמצאת בכבשן (עיין בהרע"ב) ) או אח"כ נשבר דאם נשבר ואח"כ נצרף בכבשן תו לא מיטמא משום גיסטרא כיון שלא נגמר מלאכתה ולא היה עליה תורת כלי מעולם. ויש לברר הדבר כדתניא בתוספתא גיסטרא שנמצאת בכבשן כיצד משערין אותה אם היו שבריהן שוין ותוכה מאדים בידוע שנגמרה מלאכתה ונסדקה:

טיטרוס. פי' בערוך כלי של מתכת מנוקב מלמטה נקבים הרבה כמלא נקב מחט ומלמעלה נקב אחד כמלא כוש ואם הוא מלא מים ומשים אצבעו על הנקב מלמעלה שלא ישלוט בו הרוח עומד ואין יוצא ממנו טפה וכשמסיר אצבעו יוצאין המים כמוציא פרוטות טיפות וצ"ל שעושין כיוצא בו של חרס דמתני' בכלי חרס עסקינן. ובענין זה מפרשין מטיפין מאדק לחולה בשבת בשילהי עירובין (דף קד.). והשתא רבי אליעזר בר' צדוק מטהר לפי שנקוב בכונס משקה ור' יוסי מטמא שכך הוא דרך תשמישו וחשיב בית קיבול הואיל והמים עומדים על ידי הנחת האצבע. ומיהו לשון המשנה לא ידעתי לישב דקתני טעמא מפני שהוא כמוציא פרוטות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

גסטרא - שבר כלי חרס. ודבר שנחלק לשנים קרוי גסטרא. ולשון גסטרא, גיסי תרי:

שנמצאת בכבשן - ולא ידעינן אם נשבר קודם שנצרף בכבשן ובשעה שנגמרה מלאכתו לא היה תורת כלי עליו ותו לא מטמא משום גסטרא, או אחר כך נשבר ומטמא. וכיצד מבררים את הדבר, רואין אם היו שבריה שוין ותוכה מאדים, בידוע שנגמרה מלאכתה ואח"כ נשברה כג, ומטמאה, דעביד לקיבול, שדרך לתת גסטרא תחת החבית לקבל המשקה הנוטף ממנה:

טיטרוס - כלי שהוא מנוקב מלמטה נקבים הרבה דקים כמלוא נקב מחט ומלמעלה נקב אחד כמלוא כוש, דהיינו פלך שהנשים טוות בו, וכשממלאים אותו מים ואדם משים אצבעו בנקב מלמעלה שלא ישלוט בו הרוח כד אין טפה אחת יוצאת מן הנקבים דקים שלמטה, וכשמסיר אצבעו המים יוצאים:

ר' אליעזר בר צדוק מטהר - לפי שנקוב בכונס משקה כה:

ורבי יוסי מטמא - שכך הוא דרך תשמישו, וחשיב בית קיבול הואיל והמים עומדים על ידי הנחת אצבע, ואפילו בלא הנחת אצבע אין המים יוצאים אלא כמוציא פרוטות מעט מעט טפה אחר טפה כו, ומשום הכי לא חשיב נקוב ככונס משקה ליטהר בכך. והלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

עד שלא נגמרה מלאכתו. שהוא צירוף בכבשן לרבנן שכתב הר"ב במשנה ד. ומ"ש הר"ב אם היו שבריה כו' בידוע שנגמרה מלאכתו ואח"כ נשברה. וכן לשון הר"ש בשם התוספתא. ולפי הסברא מה שמאדים מתוכו מראה שכבר נשבר. ולכך עשאו הצרוף שמאדים. וראיתי התוספתא בפ"ב ושנוי בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתו נשברה. ומהר"ר וואלף וורמייז"א הגיה מלשון הרמב"ם פי"ט מהלכות כלים [הלכה ח] שכצ"ל בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתו נשברה. אין שבריה שוים ואין תוכה מאדים. בידוע שנגמרה כו':

טיטרוס. וכן העתיק הרמב"ם בפירושו ובחבורו פי"ח. וכן העתיק הר"ש והערוך דלא כהר"ב שהעתיק סיטרוס. ומה שכתב הר"ב וכשממלאים כו' ואדם משים אצבעו כו' שלא ישלוט בו הרוח. ואין ריקות נמצא. לכך א"א שיצאו המים. אחרי שאין הרוח שליט לכנס למלאות הריקות אם יצאו המים. לפיכך בהכרח ישארו המים במקומם:

רבי אליעזר בר צדוק מטהר. פי' הר"ב מפני שהוא נקוב בכונס משקה. שכך שיעורו לטהר. בר"פ דלקמן:

מפני שהוא כמוציא פרוטות. לשון הר"ב כמוציא פרוטות מעט מעט. טיפה אחר טיפה. ומש"ה לא חשיב נקוב בכונס משקה. וז"ל הרמב"ם. מפני שהוא כמוציא פרוטות ר"ל כי המים כאשר יצאו מאלו הנקבים לא יצאו במהרה. אבל יצאו מעט מעט באיחור גדול. ובנוסחאות ארץ ישראל הוגה פי' כסמדר גרעין. מלשון ופרט כרם. ע"כ. ואם זה הפירוש מדברי הרמב"ם. לא שהמגיה כתב כן מלבו לפרש. או שהעתיק מדברי הראב"ד שמפרש כך [פרק י"ח מה"כ הלכה ו]. הרי זה מכריח מ"ש הכ"מ בפי' דברי הרמב"ם שבחבורו. לפרשו שאין דעתו בפירוש מוציא פרוטות לשון פרוטה קטנה. (דמתניתין ב פרק דלקמן) אלא מעט מעט באיחור. ובתבורו הוסיף וכתב. שהרי המים מתכנסים בצדדים והן עשוין לקבלה. וכתב הכ"מ שגם זה בכלל מפני שהוא מוציא פרוטות. שמתוך שהנקבים דקות. ואין המים יוצאים אלא מעט מעט באיחור גדול. המים מתכנסין בצדדים. שאילו היו הנקבים גדולים. לא היו המים מתכנסים. ונמצא שלא היה נעשה לקבלה. ע"כ. ובנוסחת מהר"ם. נקוד הפ"א בשו"א והרי"ש והטי"ת שתיהן בחול"ם ופירש בפרוטרוט. טפה אחר טפה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כג) (על הברטנורא) הסברא היא בהפך. ובתוספתא הכי גרס בידוע שעד שלא נגמרה מלאכתו נשברה. וכן הוא בר"מ:

(כד) (על הברטנורא) ואחרי שאין הרוח שליט ליכנס למלאות הריקות אם יצאו המים, לפיכך בהכרח ישארו המים במקומם:

(כה) (על הברטנורא) שכך שיעורו לטהר בריש פרק דלקמן:

(כו) (על הברטנורא) בנוסחת מהר"מ נקוד הפ"א בשב"א והרי"ש והטי"ת שתיהן בחול"ם ופי' בפרוטרוט. ובנוסחת ארץ ישראל בר"מ פירש כסמדר גרעין, מלשון ופרט כרמך. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

גיסטרא שנמצאת וכו':    ובספר אגודה כתוב גינדא שנמצא בכבשן וכו' פי' ר"י גינדא היינו גיסטרא שבכל התלמוד ע"כ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל גסטרא פי' חבית שניטל העליון שלה נקראת גסטרא שנגמרה מלאכתה. אבל חבית שלא נגמרה עשייתה אלא חציה נקראת גסטרא שלא נגמרה מלאכתה ע"כ:

טיטרוס:    בלשון תלמוד מיאדק בס"פ בתרא דעירובין וגם אפרכס בבראשית רבה כך כתב הרא"ש ז"ל בפרק כל הבשר סימן טו וכן כתב ג"כ הר"ש ז"ל וגם בערוך:

רבי אלעזר ב"ר צדוק:    אלעזר בלתי יו"ד גרסי' ליה בכל מקום שהוא מוזכר ואין לך ר' אליעזר ביו"ד רק ר' אליעזר סתמא דהיינו ר' אליעזר הגדול בנו של הורקנוס תלמידו של ריב"ז חברו של ר' יהושע ובר פלוגתיה או מפורש רבי אליעזר בן יעקב או ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ופשוט הוא כל זה וידוע למתחילים:

ור' יוסי מטמא:    שכך הוא דרך תשמישו וחשיב בית קבול הואיל והמים עומדים ע"י הנחת האצבע ומיהו לשון המשנה לא ידעתי ליישב דקא תלי טעמא מפני שהוא כמוציא פרוטות הר"ש ז"ל. ולשון הערוך בקיצור ור' יוסי מטמא מפני שאותו הנקב מוציא פרוטות ושיעור כלי חרס ליטהר אינו כמוציא פרוטות ור' אלעזר ב"ר צדוק ס"ל שהוא כלי טהור במוציא פרוטה קטנה ע"כ ונלע"ד דלפי דעת הרב בעל הערוך ז"ל ר' אליעזר דאמר בפירקי' דלקמן סי' ב' דנר שיעורו בפרוטה קטנה או אם הוא ר"ש למאן דגריס התם ר"ש כמו שאכתוב שם בס"ד בשיטת ר"א ב"ר צדוק אמרה ולית הלכתא כותייהו. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פי"ח טיטרוס אע"פ שהוא נקוב ומוציא פרוטות מיתטמא שהרי המים מתכנסין בצדדין והן עשויין לקבלה ובהשגות אמר אברהם אני שונה מפני שהוא מוציא פרוטות והוא אמר אע"פ שמוציא פרוטות וכבר יישב שם כסף משנה לשון הרמב"ם ז"ל וע"ש שהוא מכוון עם מה שפירש במשנה:


פירושים נוספים