כתובות לה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
סוף סוף לאו בר תשלומין הוא לא צריכא דבהדי דמחייה קרע שיראין דיליה א"ל רב חייא לרבא ולתנא דבי חזקיה דאמר מכה אדם ומכה בהמה ממאי דבחול כתיב וליכא לאיפלוגי דלמא בשבת כתיב דבבהמה גופה איכא לאיפלוגי לא ס"ד דכתיב (ויקרא כד, כא) ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת היכי דמי אי דלא אתרו ביה מכה אדם אמאי יומת אלא פשיטא דאתרו ביה ואי בשבת מכה בהמה ישלמנה אלא לאו בחול א"ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס ואף על גב דמיקטיל משלם מתניתין כמאן מוקים לה אי כר"מ קשיא בתו אי כרבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אי כר' יצחק קשיא ממזרת הניחא אי סבר לה כר' יוחנן הוא נמי מתרץ לה כר' יוחנן אלא אי סבר כר"ל היכי מתרץ לה על כרחך כר' יוחנן ס"ל א"ל רב מתנא לאביי לר"ל דאמר בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי מיתות מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא בן הקנה אי ר"מ אי רבי יצחק:
ת"ר עריות ושניות לעריות אין להן לא קנס ולא פיתוי הממאנת אין לה לא קנס ולא פיתוי איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי והיוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פיתוי מאי עריות ומאי שניות לעריות אילימא עריות
רש"י
[עריכה]
סוף סוף - האי לא תחלוק בו לחייבו ממון טעמא משום דאין בו כדי תשלומין ולא משום היקישא אבל היכא דיש בה שוה פרוטה אימא תחלוק:
לא צריכא - להכי איתקש:
דבהדי דמחייה קרע שיראין וכו' - כלומר ואשמועינן דלוקה משום חבלה ופטור מתשלומי קריעה לא שנא התרו בו ולא שנא לא התרו דלא לקי פטור מתשלומין מהיקישא דלא תחלוק:
ממאי דבחול כתיב - דפשיטא ליה דמכה בהמה בין שוגג בין מזיד חייב לשלם:
דלמא בשבת כתיב - ועל כרחך אשוגג כתיב קרא דאי במזיד הו"ל מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין:
איכא לאיפלוגי - בין שוגג למזיד:
לא ס"ד - דבשבת כתיב ובשוגג:
ואי בשבת מכה בהמה ישלמנה - בתמיה:
אלא לאו בחול - דליכא לפלוגי ואיתקש לה מכה אדם שלא תחלוק בו ואפי' אינו חייב מיתה:
לרבה דאמר - לרבי מאיר חדוש הוא כו':
מתניתין כמאן מוקים - לשנויי רומיא דרמינן עלה דאלו הן הלוקין וקיימא לן דאין לוקה ומשלם:
אי כר' מאיר - דאמר לוקה ומשלם וכדשנינהו ריש לקיש:
קשיא בתו - דבשלמא לריש לקיש דאוקמה לההיא דגנב וטבח בשבת בטובח על ידי אחר אבל בטובח על ידי עצמו לא משלם לא קשיא דמת ומשלם לית ליה לר' מאיר אפי' בקנס אלא לרבה קשיא בתו דקנס הוא וקתני מתניתין פטור:
ואי כר' נחוניא בן הקנה - דאית ליה נמי לוקה ומשלם כר' מאיר מדקאמר יום הכפורים כשבת יה"כ הוא דפטור מתשלומין ומשום כרת דאית ביה ומג"ש דאסון אסון אבל משום לאו ומלקות דאית ביה לא פטר ומתניתין נמי דאית ליה לוקה ומשלם דידיה הוא ומת ומשלם לית ליה אפי' בקנס:
קשיא אחותו - נהי נמי דמשום מלקות לא פטר ליה ליפטריה משום כרת:
ואי כרבי יצחק - תוקמה דאמר במסכת מכות (דף יד.) אין חייבי כריתות בכלל מלקות מ' ולית ליה האי דאלו הן הלוקין הבא על אחותו ומשום הכי חייבין בתשלומין:
קשיא ממזרת - דהכל מודים שהוא במלקות וקתני אית לה קנס:
הניחא אי סבר - רבה כר' יוחנן כשלא התרו בו דמשלם דחייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר חייב:
איהו נמי - מוקי למתני' בשלא התרו בו כר' יוחנן:
אלא אי סבר לה - בממון ומלקות דאפי' לא התרו בו פטור מממון ופליג אדרבי יוחנן וכל שכן אדעולא דאמר אפילו התרו בו משלם ממון ואינו לוקה:
היכי מתרץ לה - לא כר' יוחנן ולא כעולא ולא כריש לקיש:
על כרחך - אי סבירא ליה בממון ומלקות דלוקה ואינו משלם כרבי יוחנן סבירא ליה בשוגגים דמשלם ממון ומוקי לה בשלא התרו בו:
לריש לקיש דאמר בפירוש ריבתה תורה כו' - דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מלשלם:
מאן תנא דפליג אדר' נחוניא - ומחייב תשלומין בחייבי כריתות כגון ההיא דשבועות ושהדליק גדיש ביה"כ חייבין בפרק שבועת העדות (שבועות לג.) ומתני' דהכא דקנסה באחותו ונהי נמי דלית ליה אסון אסון למיפטריה משום כרת ליפטריה משום לאו בין התרו בו בין לא התרו בו דאין כרת בלא לאו חוץ מפסח ומילה דבשלמא ר' יוחנן מוקי לה אפילו כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר דאמרי אין לוקה ומשלם והני בשלא התרו בו אלא לריש לקיש כמאן מוקי לה:
אי רבי מאיר - דאמר לוקה ומשלם:
אי רבי יצחק - דאמר לא שייך מלקות בחייבי כריתות וג"ש דאסון אסון לית ליה ובמאי ליפטר הילכך מתניתין דהכא על כרחך ר"מ היא ולא רבי יצחק משום דקשיא ממזרת אבל ההיא דשבועות בין כר"מ בין כרבי יצחק:
עריות ושניות - לקמן מפרש להו:
קנס - דאנוסה:
פיתוי - דמפותה:
הממאנת - בבעלה כגון יתומה קטנה שהשיאתה אמה ומיאנה בבעלה:
אין לה קנס - שאינה בחזקת בתולה הואיל וניסת:
איילונית - שאין לה סימני נערות לעולם ואינה יולדת לשון איל זכר דוכרניתא דלא ילדה (לעיל דף יא.):
אין לה קנס - לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שערות לעולם כל כ' שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת:
והיוצאת משום שם רע - קס"ד שלא מצא לה בעלה בתולים ולקמן פריך בת סקילה היא:
תוספות
[עריכה]
אם אינו ענין להכאה שיש בה שוה פרוטה. וא"ת והא איצטריך להכי דמהכא נפקא לן חובל בחברו לתשלומין בריש החובל (ב"ק פג: ושם) וי"ל דהך סוגיא כאידך תנאי דהתם דמפקי החובל בחברו לתשלומין מקרא אחרינא:
דלמא בשבת כתיב דבבהמה גופה כו'. וא"ת א"כ היקישא למה לי וי"ל דאתיא לבין דרך ירידה לדרך עלייה דלא שייך לפלוגי גבי שבת:
אלא לאו בחול. וא"ת בחול נמי מצינן למימר דבהדי דמחייה לבהמה הרג את האדם ולא אתרו ביה משום אדם ואפי' בשבת נמי מצינן למימר דאתרו ביה משום בהמה ולא אתרו בו משום שבת וי"ל דמ"מ ילפינן שפיר דמה מכה בהמה לא חלקת בין שוגג בהכאתה למזיד בהכאתה אף אדם לא תחלוק בו בין מזיד בהכאתו לשוגג בהכאתו א"נ הואיל ומכה אדם איירי באתרו ביה מכה בהמה נמי איירי בכל ענין דאתרו ביה ולהכי לא מצי איירי בשבת ולא בהרג אדם עמה:
מתניתין כמאן מוקי לה. תימה תיקשי ליה לרב פפא גופיה דאיהו סבר לעיל (דף לד:) כרבה דאמר היתה פרה גנובה לו כו' ועוד קשה דלישני כעולא דמאי דפירש בקונ' דאי סבר כריש לקיש דחייבי מלקיות שוגגין פטורין כ"ש דפליג אדעולא זה אינו נראה דלמא בממון אחר סבר כריש לקיש אבל בממונא דבההוא מילתא גופיה משלם ממון ומיפטר ממלקות מג"ש דתחת תחת ונראה דרב פפא אפי' סבר כר"ל מצי לשנויי כדעולא כדפרישית אבל לאביי פריך שפיר דלית ליה דעולא דהא מוקי לעיל תחת לדרשא אחרינא ולהכי קשיא ליה אי ס"ל כר"ל מתני' כמאן מוקי לה:
אי כר' נחוניא קשיא אחותו. לא מצי למימר קשיא ממזרת ואחותו דע"כ כר"מ ס"ל מדנקט יום הכפורים כשבת וה"ל למימר יו"ט כשבת וכ"ש יום הכפורים אלא ודאי ס"ל או כר"מ דאמר לוקה ומשלם או כר' יצחק דאמר אין מלקות בחייבי כריתות הלכך לא נקט יו"ט דמיניה לא הוה שמעינן יוה"כ שאין בו מלקות וכיון דלא הוי כרבנן לא מוקמי ליה כרבי יצחק אלא כר"מ ולא תיקשי ממזרת:
אי כרבי יצחק קשיא ממזרת. לא הוצרך לומר אי כרבנן דלדידהו קשיא ממזרת ואחותו ולא מצי למימר נמי דמתני' כרבי עקיבא דסבר עדים זוממין קנסא ואית ליה לוקה ומשלם ולית ליה מת ומשלם דלרבי עקיבא מצינן למימר דלא גמר עדים זוממין ממוציא ש"ר אע"ג דהוי קנסא מקנסא כדפרי' לעיל (דף לב. ד"ה דאין) ואית ליה שפיר כרבנן דלוקה ואינו משלם:
מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא אי ר' מאיר אי רבי יצחק. תימה דלריש לקיש בהדיא פליג ר"מ ארבי נחוניא דהא מוקים מתני' כר"מ וקתני דיש קנס בחייבי כריתות וי"ל דידע שפיר דר"מ פליג עליה אלא דק"ל דרבנן לא מצינן למימר דפליגי עליה אבל לר' יוחנן אתי שפיר:
לא קנס ולא פיתוי. אית דגרס ולא אונס משום דפיתוי נמי קנס הוא ואומר ר"י דגרסי' ליה דשייך למיקרי לאונס קנס טפי מלפיתוי משום דאונס שותה בעציצו (לקמן דף לט.):
הממאנת אין לה לא קנס. פירש בקונט' לפי שהיא בחזקת בעולה וקשה לר"י דא"כ היכי דייק לקמן הא קטנה בעלמא אית לה דלמא ה"ק הממאנת אין לה קנס אם בא. עליה כשהיא נערה הא נערה בעלמא אית לה ומיהו אין להקשות אמאי נקט ממאנת ה"ל למינקט כל אשה שניסת ונתגרשה דהא איכא למ"ד לקמן (דף לח.) דאפי' אם נתארסה ונתגרשה אין לה קנס ונראה לר"י דה"פ אין לה לא קנס ולא פיתוי אם אנסה בעלה או פיתה אותה כשהיתה תחתיו קודם מיאון אע"ג דכשמיאנה איגלאי מילתא שלא היתה אשתו והשתא דייק שפיר לקמן הא קטנה בעלמא אית לה אבל קשה לר"י מהא דקאמר בסמוך וכ"ת כולה ר"מ היא ובממאנת סבר לה כרבי יהודה והשתא כיון דאיירי שבא עליה בעלה כשהיא נערה שוב אינה יכולה למאן דמודה רבי יהודה כשבעל כדאמר בפרק בא סימן (נדה נב. ושם) ותירץ ר"י דמיירי כשפירש בהדיא שאינו בועל לשם קידושין ועוד דפיתוי ואונס לאו לשם קידושין הוא דבההיא לא מודה רבי יהודה:
ולא פיתוי. קשה לרשב"א אמאי נקט פיתוי למאי דמוקי לה בסמוך בנערה הא כל נערה מפותה אין לה קנס דמחלה אפי' נערה שאינה ממאנת ויש לומר דנקט אין לה פיתוי אגב דנקט באידך:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג (עריכה)
מג א מיי' פ"א מהל' נערה הלכה ט', סמג עשין נד, טור אה"ע סי' קעז:
ראשונים נוספים
אי כר' יצחק קשיא ממזרת: והוה מצי לפרוקה דר' יצחק אית ליה דרבי מאיר דאמר (לעיל לב, ב) לוקה ומשלם, אלא דלא ניחא ליה לאוקמי דר' יצחק כר' מאיר דיחידאה ודלא כרבנן, וכן נמי לא ניחא ליה לאוקמה בממזר שבא על הממזרת דליכא מלקות משום דאלו פסולות קתני וממזרת לממזר לאו פסולה היא, ומיהו בירושלמי (הלכה ב) מוקי לה הכין.
ואם תאמר, לוקמה כר' נחוניה בן הקנה, ואי משום אחותו לוקמה כגון שהוא שוגג באיסור כרת שבה וכדמשמע בפרק כל שעה (פסחים לב, א) דלר' נחוניה בן הקנה דלחייבי כריתות שוגגין ודבר אחר חייבין, דתניא התם, האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים, ואוקימנא לה כר' יוסי הגלילי דאמר חמץ מותר בהנאה, ומשום הכי בשוגג משלם קרן וחומש דיש לו דמים וכדר' נחוניה בן הקנה, ומשום הכי במזיד פטור אפילו מדמי עצים, אלמא בשוגג לר' נחוניה בן הקנה חייב ממון. יש לומר, דלישנא דמתניתין דקתני אף על פי שהם בהכרת משמע אף על פי שבכרת, כלומר, שהזיד בכרת שבהם משלם ולאפוקי מדר' נחוניה בן הקנה.
הממאנת אין לה קנס ולא פתוי: פירש רש"י ז"ל: שאינה בחזקת בתולה כיון שנשאת. ואם תאמר היכי דמי, אי בשנסתרה פשיטא ואי בשיש לה עדים שלא נסתרה אמאי לא. יש לומר, אפילו כשיש לה עדים שלא נסתרה ואפילו הכי לא סמכינן אעדים לאפוקי ממונא בכי הא, דעדים לא דייקי שפיר במלתא, דלא סלקא אדעתייהו אסהודי עלה כלל, וכדאמרינן בפרק קמא (לעיל יא, ב) כנסה ראשון לשם נשואין ויש לה עדים שלא נסתרה אין השני יכול לטעון טענת בתולים אלא אם כן כשנסתרה. אי נמי, בשנסתרה ואיצטריך לאשמעינן דקטנה דעלמא יש לה ואם תאמר מאי קאמר אין לה פתוי, פשיטא, דכיון דיתומה ומפותה היא דאין לה לא קנס ולא בושת ופגם וכדאמרינן לעיל. יש לומר, דגררא נקטיה, דכיון דקתני הכי בהני אחריני תנא ליה נמי גבי ממאנת אף על גב דלא איצטריך בההיא גופה. ואין לומר דהא קא משמע לן, דקטנה אין מחילתה מחילה והכא שנשאת ומיאנה אין לה פתוי הא קטנה דעלמא דכוותה חייב, דהא לא אפשר, דהא קיימא לן דאינה מתקדשת למיאונין עד שתגיע לשנות הפעוטות, דהיא כבת שית כבת שבע כבת תשע כבת עשר כל חדא וחדא לפום חורפה, כדאיתא בפרק האומר התקבל (גיטין סה, א), וההיא מתנתה מתנה ומחילתה מחילה, דהא פעוטות מתנתן מתנה כדאסיקנא בפרק הנזקין (שם נט, א) אלא מסתברא כמו שתרצנו.
דבהדי דקא מחי קרע שיראין דיליה: פירש דכי הא לא רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין אלא לוקה ואינו משלם כדינן דעלמא שלא רבתה אותה התורה אלא לענין חמשה דברים בחבלה גופיה דלמא בשבת קאי דבהמה גופיה איכא לפלוגי פירוש דאלמא דבשבת נמי קאי וליתא בהיקשא דחזקיה ויתורים דקרא לעניני אחריתי אתי אי נמי לאפוקי אתי לחלק בין שוגג למזיד:
אמר ליה רב פפא לאביי לרבה דאמר וכו': פירש רש"י ז"ל דמהא שמעינן דלא גרסינן לעיל רבא ורבה גרסינן דאי רבא גרסינן מדשייל רב פפא הכי הוה לאשולי ליה לרבה גופיה דהוה רבי':
מתניתין במאי מוקי לה אי כר"מ קשיא: פי' והא רבא אמר דלר"מ אדם מת ומשלם הלכך אע"ג דניחא ליה אחותו וממזרת תקשה ליה. לרבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו פירוש אפילו תימא ממזרות לא תקשי ליה משום דסבר לה כר"מ דאמר לוקה ומשלם מ"מ תקשי ליה אחותו מיהא כי הא לבדו אין אדם נענש כרת ומשלם וכ"ש דאי לא ס"ל כר"מ דקשיא ליה ממזרת ואחותו והא דאמר דקשיא ליה אחותו אתיא שפיר להאי לישנא דאמר לעיל דלר' נחוניא בן הקנה אפילו חייבי כריתות שוגגין ודבר אחר פטורים דלדידך פירש אמאי קשה לי' לוקמי' למתני' בשלא התרו בו לר' נחוניה בן הקנה כדמוקי לר' יוחנן כשהוא חייב ממון. ויש שפירש דהיינו מה שאמר בסמוך הניח' אי סבר לה כר' יוחנן ותירץ לה כר"י דהכא נמי קאי דאוקמינן לה ר' יוחנן אתיא שפיר בין לר' נחוניא בן הקנה בין לר' יצחק אלא אי ס"ל כר"ל היכי מתר' ליה ופרקינן דע"כ כר"י ס"ל. וא"ת אמאי הא מצי לאוקמי כעולא דאע"ג דס"ל כר"ל וכל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקא לקי ואינו משלם ואפילו כשלא התרו ביה כשהתרו מ"מ גבי קנס הבת שאני דגלי קרא שישלם ולא ילקה כדכתיב תחת תחת וי"ל דהכא אין אליבא דאביי קאמר מוקים להו תחת אשר ענה מכלל דאיכא בושת ופגם לית ליה דרשה דעולא ותמה אביי מרבה שמעינן לה והיינו דשאיל רב פפא לאביי אליבא דרבה ואמאי ולשיילי לנפשיה דהא רב פפא גופיה כרבא ס"ל דאין אדם מת ומשלם קנס אלא ודאי דלדידיה לא קשיא מידי ומוקים לה כעולא מתחת אשר עינה ובושת ופגם נפקא ליה מדרבא דכתיב ונתן האיש השוכב עמה הנאת שכיבה חמשים ור"ל דאמר בפירוש רבתה התורה חייבי מלקות מחייבי כריתות:
מאן תנא דפליג עליה דר' נחוניא בן הקנה: פירש רש"י ז"ל כגון ההי' דמסכת שבועות דהמדליק את הגדיש בי"ה חייב ומתני' דהכא דמחייב קנס באחותו נהי דלאפשר ליה משום כרת דאית ביה לפוטרו משום מלקות דאיירי ביה בין שהתרו בו ובין שלא התרו בו אבל לר' יוחנן ל"ק מיהו מוקים לה כשלא התרו ביה והכא פירוש אתרו כההיא פירוש דס"ל דחייבי מיתות שוגגין לר' יוחנן פטורים ממון אבל לאידך פירוש דס"ל דחייבי כריתות חי בי' אפילו לר' יוחנן תקשי דאי בדלא אתרו ביה אפי' לר' נחוניא אמאי לא חייב וי"ל לר' יוחנן מקיים לה כשלא התרו ביה ממש כלומר שעשה במזיד אלא שלא התרו וכיון דכן מלקות ליכא דהא לא אתרו בו ואי משום כרת הא במזיד עשה ואין לאדם כרת ומשלם לר' נחוניא אבל לרבנן חייב האדם כרת ומשלם:
אי ר"מ אי ר' יצחק: פירוש אי ר"מ דסבר אדם לוקה ומשלם אי כר' יצחק דסבר חייבי כריתות לאו בכלל מלקות היה ואם תאמר היכי אתיא מתניתין לר' יצחק הא קשיא ליה ממזרת ולא מתרצא ליה אלא כר' יוחנן וכדאיתא לעיל תירץ רש"י ז"ל דאין הא דחייבי כריתות אתינא לתרוצי דאתי כר' יצחק משום מתני' דשבועות מיהא דלאו מתני' דהא לא אתיא אלא כר"מ אבל ההיא דשבועות אתיא בין לר"מ ובין כר' יצחק:
הממאנת אין לה קנס ולא פיתוי : פירש"י ז"ל אין לה קנס שאין חזקת בתולה הואיל ונשאת ונראה מדבריו ז"ל שאין לה קנס מחמת שבא עליה ואחר שמיאנה דקאמר ואיכא דמקשי עליו וז"ל דא"כ היכי דייקינן לקמן הא קטנה בעלמא יש לה קנס ויש לפרש לפי דברי רש"י ז"ל דהא ממאנת כיון דלגופא לא נצרכה אלא למידק מינה לעלמא אם כן על כרחך אינו אלא כשנאנסה לאלתר שמיאנה בעודה קטנה ולמידק מינה בקטנה דעלמא דאלו לנערה דעלמא פשיטא שיש לה קנס:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה