ירושלמי פסחים ז ז
<< | ירושלמי · מסכת פסחים · פרק ז · הלכה ז | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע שהוא טמא הציץ מרצה נטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמרו נזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף נטמא טומאת התהום הציץ מרצה
גמרא
מתניתא בשנטמא משירד לאוירו של כלי אבל אם נטמא עד שהוא מלמעלן נעשה כמקבל מים מניין לספק קבר התהום רבי יעקב בר אחא בשם רבנין (במדבר ט) או בדרך רחקה לכם מה לכם בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי עד כדון עושי פסח נזיר מניין רבי יוחנן בשם ר' (במדבר ו) וכי ימות מת עליו מה עליו שהוא בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי ציבור שנטמא בספק התהום מהו שירצה עליו את הציץ קל וחומר מה אם היחיד שהורעת כוחו בטומאה ידועה ייפיתה כוחו בספק קבר התהום ציבור שייפיתה כוחו בטומאה ידועה אינו דין שייפיתה כוחו בספק קבר התהום קל שאת מיקל ביחיד את מחמר בציבור קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפסח שני את מחמיר עליו בצבור שאם נתוודע לו לאחר זריקה ייעשה כמו שנטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוועד לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה שלא יביא קרבן טומאה את מחמיר בנזיר טמא שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמו שנטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד כהדא דתנא נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד עובד של פסח מהו שירצה עליו את הציץ קל וחומר ומה אם הבעלים שהורעתה כוחן בזקן ובחולה ייפיתה כוחן בספק קבר התהום עובד שייפיתה כוחו בזקן ובחולה אינו דין שתייפה כוחו בספק קבר התהום לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה תאמר בעובד שהורעתה כוחו בשאר כל הטמאים שבשנה הואיל והורעת כוחו בשאר כל הטמאות של כל השנה תורע כוחו בטמא מת בפסח מיי כדון ר' נחמן בשם ר' מנא לכם בין לו בין לעובד שלו עד כדון עושי פסח נזיר מניין ר' יוסה בשם רב חסדא הוינן סברין מימר עליו לא על העובד שלו מן מה דתני היא נזיר היא עושה פסח הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין איזהו קבר תהום המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אינו עושה קבר התהום כללו של דבר כל שאת יכול לפנותו עושה קבר תהום וכל שאין את יכול לפנותו אינו עושה קבר התהום וקש ותבן אין את יכול לפנותו מתניתא דלא כרבי יוסי דרבי יוסי אמר תבן וביטלו בטל רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא דברי הכל היא מאן דאמר רבי יוסי בשבלל בעפר יש תבן שהוא כעפר ויש עפר שהוא כתבן תבן שאין עת עתיד לפנותו הרי הוא כעפר עפר שאת עתיד לפנותו הרי הוא כתבן דבית ר' ינאי אמרי חופהו מחצלות בטל איתא חמי מילאה מחצלות לא בטל חיפהו מחצלות בטל מילהו חייות צריכה ר' זריקן רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש אפילו רק איזהו קבר התהום כל שאין אדם זוכרו וחש לומר שמא אחד בסוף העולם יודע בחזקת החי כחי תיפתר שמצאו קמצוץ תני אין לך עושה קבר תהום אלא המת בלבד הא נבלה לא ק"ו מה אם המת שאינו עושה משכב ומושב עושה קבר תהום נבלה שהיא עושה משכב ומושב אינו דין שתעשה קבר תהון לאי זה דבר נאמר אין לך דבר עושה קבר תהום אלא המת בלבד להוציא משכב ומושב תמן תנינן כל הזבחים שקיבל דמן זר אונן וטבול יום מחוסר בגדים מחוסר כיפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל טמא יושב עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי חבירו פסל דרומאי אמרו בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין אבל בטמא מת אינו מחלל מאחר שהותר מכלל טומאה לרבים בפסח מתיב ר"ש בן לקיש לדרומאיי מה אם הבעלים שייפית' כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה הורעתה כוחן בטמא מת בפסח עובד שהורעתה כוחו בשאר טמאות של כל השנה אינו דין שתורע כוחו בטמא מת בפסח ועוד ששנה ר' הציץ מרצה על טומאת הדם אין הציץ מרצה על טומאת הגוף אין תימר בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין לית יכיל דתנינן מטמא טומאת תהום הציץ מרצה מה עבדין לה דרומאיי פתרין לה בבעלים והא תנינן נזיר פתרין לה בעובדין על דעתיה דרשב"ל לא שנייא היא בעלים היא עובדין א"ר ירמיה הרי זה ק"ו שיש עליו תשובה דאינון יכלין מימר ליה לא אם אמרת בבעלים שהורעתה כוחן בזקן ובחולה תאמר בעובד שייפיתה כוחו בזקן ובחולה וכל ק"ו שיש עליו תשובה בטל קל וחמר אמר רבי חנניה הרי זה ק"ו שיש עליו תשובה דאינון יכלין מימר ליה לא אם אמרת בבעלים שמילת זכריו ועבדיו מעכבין אותו תאמר בעובד שאין מילת זכריו ועבדיו מעכבין אותו וכל ק"ו שיש עליו תשובה בטל ק"ו רבי יצחק בר גופתא בעיא קומי רבי מנא אילו יחיד בפסח למד מן הציבור בפסח עובד בשאר ימות השנה למד מן הציבור בפסח ר' אמי בעי ההן טמא מה את עבד לי בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת והתנינן מחוסרי כפרה אם משטבל הוא מחלל לא כל שכן עד שלא טבל ההן טבול יום מה את עביד ליה בטבול יום מן המת איתא חמי טמא מת אינו מחלל לא כל שכן טבול יום מן המת אלא טבול יום מן השרץ איתא חמי טבול יום מן המת אינו מחלל לא כל שכן טבול יום מן השרץ אמר רבי שמואל רב יודן מגעי זבין רבנן דקיסרין פתרין כולה בזב טבול יום שראה אחת טמא מת שראה שתים מחוסר כיפורים שראה שלש על דעתין דרומאיי מגע זב כזב נישמעינה מן הדא דאמר רבי אליעזר בשם ר' הושעיה (שמות כח) ונשא אהרן את עון הקדשים עון הקריבים לא עון המקריבין מהו עון הקריבין דם זב לא מגע זב ודכוותה עון המקריבין מגע זב הדא אמרה היה הציבור מגעי זבין ומגעי זבות אינן עושין בטומאה