ירושלמי פסחים ז
מתוך: ירושלמי פסחים ז א (עריכה)
כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון תוחבו מתוך פיו ועד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר כמין בישול הוא אלא תולין חוצה לו
גמרא
למה של רימון א"ר חייה בר בא כל העצים בוצצין משקין ושל רימון אינו בוצץ משקין מה אנן קיימין אם בלחין אפילו של רימון בוצץ אם ביבישין אפילו כל העצים אינן בוצצין אלא כיני כל העצים יבישין מבחוץ ולחין מבפנים רימון יבש מבחוץ יבש מבפנים תני בשם ר' יודה אומר צולה אותו בשפוד של מתכת אמרו לו והרי הוא רותח ומרתיח אמר להן כשם של עץ אינו נשרף כך של מתכת אינו מרתיח אמרו לו לא דומה העץ למתכת שהעץ חם מקצתו לא חם כולו ושל מתכת חם מקצתו חם כולו אית תניי תני תוחבו מבית נקובתו עד שהוא מגיע לתוך פיו על דעתה דהדין תנייה בריי חוזר והופכו מה כיריך עבה עבד ליה ר"י הגלילי אי קריי' דרש (שמות יב) ראשו על כרעיו ועל קרבו
מתוך: ירושלמי פסחים ז ב (עריכה)
אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא באסכלה אמר ר' צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה נגע בחרסו של תנור יקלוף את מקומו נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ את מקומו
גמרא
צלי אש ולא צלי שפוד לא צלי קדירה לא צלי אסכלה לא צלי מתכת ולא צלי כל דבר (שמות יב) מכות אש יכול מורר' ת"ל והיתה מחית המכוה אם מחית המכוה
מתוך: ירושלמי פסחים ז ג (עריכה)
סכו בשמן של תרומה אם חבורת כהנים יאכלו אם של ישראל אם חי ידיחנו אם צלי יקלו' את החיצון סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים עם בני חבורה לפי שאין מוכרין מעשר שני בירושלם
גמרא
לא אמר אלא סכו הא אם טיבלו אסור חד בר נש בישל תרנגולתא בשמן שריפה אתא שאיל לרבי ביסנא אמר ליה אזל שולקה כיני מתניתא אין פודין מעשר שני בירושלים
מתוך: ירושלמי פסחים ז ד (עריכה)
חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם ולשחם הפנים וזבחי שלמי ציבור ושעירי ראשי חדשים הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחילתו אלא לאכילה
גמרא
וכל קרבנות ציבור אינן באין בטומאה לא אתא אלא מימיר לך אע"פ שהן באין בטומאה אינן נאכלין בטומאה בין כמאן דאמר הלחם עיקר בין כמאן דאמר כבשים עיקר ארבעה אנון תנייה חש לון ותניתון חמשה אית תניי תני כלהום למדין מן הפסח אית תניי תני כל א' ואחד למד במקומו מאן דאמר כולהון למידין מן הפסח מה מועדו שנאמר בפסח דוחה את הטומאה אף מועדו שאמר בכולן דוחה את הטומאה מ"ד כל אחד ואחד למד ממקומו מנין ליה ואתיא כהדא דתני רבי אומר מה ת"ל (ויקרא כד) וידבר משה את מועדי ה' לפי שלא למדנו אלא על הפסח והתמיד שידחו את השבת שנאמר בהם במועדו שאר כל קרבנות ציבור מניין ת"ל (במדבר כט) אלה תעשו לה' במועדיכם לעומר ולקרב עמו ולשתי הלחם ולקרב עמהן לא שמענו וכשהוא אומר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל קבען חובה שכולם יבואו בטומאה וכשם שהן באין בטומאה כך יהוא נאכלין בטומאה גזירת הכתוב הוא
מתוך: ירושלמי פסחים ז ה (עריכה)
ניטמא הבשר והלב קיים אינו זורק את הדם ניטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם ובמקדשין אינו כן אלא אע"פ שניטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם
גמרא
ודלא כר' נתן דר' נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה מ"ט (שמות יב) ושחטו אותה כל קהל עדת ישראל בין הערבים אותו אע"פ שאין שם אלא פסח אחד כולהון יוצאין בזריקה אחת ואיפשר כזית לכל אחד ואחד פשיטא דא מילתה נטמא הבשר והאימורים קיימים זורק את הדם על האימורים נטמאו האימורים והבשר קיים זורק את הדם על האימורים נטמאו האימורים והבשר קיים זורק את הדם על הבשר נטמא הבשר ואבדו האימורים א"ר שמי ההן קיימא לא כמו שנטמא הבשר ואבדו האימורין הוא את אמר קומץ אוף הכא זורק אמר רבי תיפתר כרבי ליעזר דר' ליעזר אמר אע"פ שאין שירים יש קומץ בטומאת עובדין היך עבידה שחטו אותו בעלי מומין וזרקו אותו טהורין א"ר הילא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הרי לא יגע בו טמא והבשר כל טהור יאכל בשר הרי יש כאן טהורים שיאכלוהו רבי זעירא מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה ונאכלת בטומאה והכא כמי שבא בטומאה ויידא אמר דאמר רבי היך עבידא מאחר שאין מתרין לו לזרוק כמי שבא בטומאה או מאחר שאילו עבר וזרק הורצה כמי שלא בא בטומאה נישמעינה מן הדא דא"ר הושעיה (שמות כח) ונשא אהרן את עון הקדשים
מתוך: ירושלמי פסחים ז ו (עריכה)
ניטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהור יעשו בטומאה ניטמא מיעוט הקהל הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני
גמרא
מאן תנא רוב ר"מ דתני ר"מ אומר היא מחצית כל השבטים היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד רוב ר' יודה אומר
מתוך: ירושלמי פסחים ז ז (עריכה)
הפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע שהוא טמא הציץ מרצה נטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמרו נזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף נטמא טומאת התהום הציץ מרצה
גמרא
מתניתא בשנטמא משירד לאוירו של כלי אבל אם נטמא עד שהוא מלמעלן נעשה כמקבל מים מניין לספק קבר התהום רבי יעקב בר אחא בשם רבנין (במדבר ט) או בדרך רחקה לכם מה לכם בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי עד כדון עושי פסח נזיר מניין רבי יוחנן בשם ר' (במדבר ו) וכי ימות מת עליו מה עליו שהוא בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי ציבור שנטמא בספק התהום מהו שירצה עליו את הציץ קל וחומר מה אם היחיד
מתוך: ירושלמי פסחים ז ח (עריכה)
נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכ' נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן הציקנים שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה
גמרא
ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי בן חנינה כדי לפרסמו להודיע שקילקל בו אמר הריני שורפו לפני הבירה מעצי עצמו אין שומעין לו לא צורכה דלא אמר הריני שורפו על גגי מעצי עצמי כל שכן אין שומעין לו רבי ירמיה בשם רבי הילא להודיע לבוא אחריו שהוא צוייקן תדע לך בכל אתר לא צווח ליה צוייקן וכא את צווח ליה צוייקן קל הקילו באכסניי אמר ר' יוחנן מגדל היה עומד בהר הבית והיה קרוי בירה רבי שמעון בן לקיש אמר כל הר הבית קרוי בירה (דברי הימים א כט) ולעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי
מתוך: ירושלמי פסחים ז ט (עריכה)
הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ר"י בן ברוקה אומר אף ישרף מיד שאין לו אוכלין
גמרא
תני רבי חייה פסול פגול גוף הוא ונשרף מיד נטמאו בעלים או שמתו פסול מכשיר טעון צורה א"ר יוסה מתניתא אמרה כן פסח שיצא או שנטמא פסול גוף הוא ונשרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו פסול מכשיר הוא וטעון צורה רבי חמא בר עוקבה בשם ר' יוסה בר חנינה רבי נחמיה ר' יוחנן ברוקה שניהם אמרו דבר אחד דתני א"ר נחמיה וכי מפני אנינה נשרף והא לא נשרף אלא מפני הטומאה שאילו מפני אנינה נשרף היה לשלשתן לישרף דבר אחר והלא פינחס היה עמהן דבר אחר והלא מותר לאוכלו מבערב על דעתיה דרבי נחמיה ישרוף וימנה סבר רבי נחמיה שלשתן נשרפו היה לו לפינחס לוכל ואדיין לא נתמנה כהן גדול והיה לו לאהרן לוכל מבערב סבר רבי נחמיה אנינה לילה תורה
מתוך: ירושלמי פסחים ז י (עריכה)
העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ואם חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב
גמרא
עצם שאין עליו בשר ר' יוחנן אמר אסור לשוברו ר"ש בן לקיש אמר מותר לשוברו מתיב ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר ויקוץ מפני המוח שבקולית ויחלוץ את הבשר מהן עצם ויהנה מן העצם סברין מימר אין חולצין את הפסול אמר ר"א ואפילו תימר חולצין פתר לה כר' יעקב דר' יעקב אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם ר' אימי בשם ר' לעזר מה טעם אמרו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר שהשורף יש בו משום שובר שמואל אמר נמנין על מוח שבראש ואין נמנין על מוח שבקולית נימנין על מוח שבראש שהוא יכול להוציאו דרך האוזן ואין נמנין על מוח שבקולית שאין יכול להוציאו אלא דרך שבורה ר' יוחנן אמר נימנין על מוח שבקולית ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אין נמנין על מוח שבקולית ואם נמנה נמנה על דעתיה דר' יוחנן וישרף וימנה מפני אבדן קדשים על דעתיה דשמואל ישרף וימנה
מתוך: ירושלמי פסחים ז יא (עריכה)
כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסין השובר את העצם בפסח טהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעי'
גמרא
גידים הרכים ר' יוחנן אמר נמנין עליהן ר"ש בן לקיש אמר אין נמנין עליהן רבי יעקב ר' אחא בשם ר' זעירה מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן מחלפה שיטתיה דר"ש בן לקיש דאיתפלגון דתנינן תמן אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של יישוב ר' יוסה אומר אף עור של חזיר הבר עור חטרת גמל הרכה עור הראש של עגל הרך עור בית הפרסות עור בית הבושת ועור השליל ועור שתחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור האדם ר' יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים יש להן עורות א"ר יוחנן
מתוך: ירושלמי פסחים ז יב (עריכה)
אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ובמוקדשין קוצץ בקופיץ שאין בהן שבירת העצם מן האגף ולפנים כלפנים ומן האגף לחוץ כלחוץ החלונות ועובי החומה כלפנים
גמרא
ר' סימון ר' יהושע בן לוי בשם בר פדייה הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים עד כדי עונשן בכזית מהו שיפסלו בתרומה ק"ו אם מטמאין את הידים לפסול בתרומה הן עצמן לא כ"ש ההן יוצא מה את עבד ליה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים פיגול ונותן אינן פוסלין בתרומה אין תימר פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה ההן יוצא לא גזרו עליו כלום דלא כן יטמא צד החיצון וצד הפנימי א"ר אבין מאן אית ליה דבר טמא מחמת עצמו לא רבי מאיר לא כן אמר רבי יוחנן כל הדברים טהורין ברובן כיון שחיתך רובן לאו כפרוש הוא יהא כמגיעי בו ויהא פסול א"ר חנניה
מתוך: ירושלמי פסחים ז יג (עריכה)
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין פניהן אילן ואוכלין ואלו הופכין פניהן אילך ואוכלין והמיחם באמצע וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את פניה ואוכלת
גמרא
כתיב (שמות יב) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה אין לי אלא חוץ לבית חוץ לחבורה מניין ת"ל לא תוציא חוצה א"ר יודה מיכן שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא מתחייב א"ר מנא אמר קרייא לא תוציא חוצה ונן אמרין אם חוץ לחבורה שהוא מתחייב לא כ"ש חוץ לבית רבי אימי בעי הוציא מחבורה לחבורה כשני זיתים חייב שתים משום לא תוציא מן הבית ומשום לא תוציא חוצה נמנו על הפסח הוציא אחד כזית חייב שנים שלשה פטורין מפני שבני חבורתן ראוין להמשך אצלן אלא שהן עוברין בעשה וכרבי שמעון אפילו בעשה אינן עוברין דתני (שם) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשני מקומות יכול אף אוכליו יהו אוכלין אותו בשני מקומות תלמוד לומר (שם) בבית אחד יאכל הא כיצד פסח נאכל בשני מקומות ואין אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות רבי שמעון אומר אף אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות מה מקיים רבי שמעון בבית אחד יאכל שלא תהא חבורה מקצתה אוכלת בפנים ומקצתה אוכלת בחוץ יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה מפני שבני חבורתו ראויים לימשך אצלו נפטר מלא תעשה רבי חייה בר בא בעי למה לי כרבי שמעון אפילו כרבנן מפני שבני חבורתן ראויין לימשך אצלן נפטרו מלא תעשה אפילו בעשה לא יהו שמש שאכלן כזית והוא בצד התנור אם היה פיקח ממלא את כריסו ממנו אם רצו לחלוק לו כבוד באין ואוכלין עמו בצד התנור ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו