משנה פסחים ז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ז · משנה יא | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל הנאכל בשור הגדול, ייאכל בגדי הרך, וראשי כנפים והסחוסים.

השובר את העצם בפסח הטהור, הרי זה לוקה ארבעים.

אבל המותיר בטהור כה והשובר בטמא, אינו לוקה את הארבעים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל הַנֶּאֱכָל בְּשׁוֹר הַגָּדוֹל, יֵאָכֵל בִּגְדִי הָרַךְ, וְרָאשֵׁי כְנָפַיִם וְהַסְּחוּסִים. הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָהוֹר, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים. אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָמֵא, אֵינוֹ לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים:

נוסח הרמב"ם

כל הנאכל בשור הגדול ייאכל בגדי הרך ראשי הכנפיים והסחוסין השובר את העצם בפסח טהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים.

פירוש הרמב"ם

כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך כו': השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה כו': ראשי כנפים הם אותם הגידים הקשין שהם סביבות הפרקים באדם ובבהמה ובעוף ונקשרין אותן הפרקים באותן הגידין. והסחוסים מיני עצמות רכים כאותן שבראש הכתף וטעם לוקה ואינו לוקה עוד יתבאר בסוף מכות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל הנאכל בשור הגדול - שכבר הוקשה כל העתיד להקשות בו:

יאכל בגדי הרד - ראוי לאכילה בפסח בן שמונה ימים כד. אבל מה שאין נאכל בשור הגדול אין נמנין עליו בפסח אף על פי שעכשיו הוא רך הואיל וסופו להקשות:

וראשי כנפים והסחוסים - הכי קאמר, ומהו הנאכל בשור הגדול ראשי כנפים, הסחוס שקורין טנרוס בלע"ז שבראש כף הכתף ושאר סחוסים כגון תנוך האזן וסחוסי החזה והצלעות הקטנות שבסוף השדרה, הואיל ובשור הגדול נאכלים ע"י שליקה, יאכלו בגדי הרך צלי:

אבל המותיר בטהור כו' - דכתיב (שמות יב) לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו, בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר אם עברת על לאו, קיים עשה שבו ואינך לוקה. אי נמי, דהוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה. אין לוקין עליו:

והשובר בטמא כו' - דכתיב (שם) ועצם לא תשברו בו, בכשר מוזהר על שבירת עצם ואינו מוזהר על שבירת עצם בפסול:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על הברטנורא) דבציר מהכא לא סגי דכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה:

(כה) (על המשנה) בטהור. אפילו בטהור רש"י. כלומר ואצ"ל בפסח הבא בטומאה וכן השובר בטמא פירש הר"מ בפסח שבא בטומאה:


פירושים נוספים