חידושי הרמב"ן על הש"ס/פסחים/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו חננאל | הרמב"ן | הריטב"א | תוספות רי"ד | מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים


דף פה עמוד ב[עריכה]

אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה. פרש"י ז"ל העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה והעומד חוץ לפתח אינו מצטרף ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים פי' לא פליג ר' יהושע בן לוי אלא על העומד שם כנגד הפתח בחצר קטנה שלפני הבית שהיה דינם להצטרף כדאמרינן בשתי חבורות שהיו אוכלות בבית א' בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין דקסבר רב יהודה דלת הפתח המפסיק בנתים ככותל שמפסיק בין שני בתים ואין מצטרפין ור' יהושע בן לוי כיון דדיורי בית בחצר כבית אחד הוא וכיון שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין ואע"פ שהפתח עומד לסגור אין מחיצה של ברזל מפסקת בבית אחד וכן נראה בשני בתים נמי העומדין תוך חלל הכותל מצטרפין ואין האגף מפסיק בשביל הדלת שאין מחיצה של ברזל מפסקת אבל העומד חוץ לכותל המפסיק בין שני הבתים אין מצטרפין דדיורין חלוקין אין מצטרפין לעולם וגרסינן בהאי ענינא במס' עירובין בפרק כל גגות אמתני' דתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת קטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה יתיב רבא ור' זירא ורבה בר רב חנן ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי ש"מ ממתני' דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה כיצד צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאין ידי חובתן צבור בקטנה ושלח צבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין צואה בגדולה אסור לקרות ק"ש בקטנה צואה בקטנה מותר לקרות ק"ש בגדולה, למדנו ודאי לשתי בתים ושתי חצרות שאע"פ שפתוחות זו לזו מחיצתה מפסקת הלכך לא מיתוקמא דר' יהושע בן לוי אלא בחלל פתח או בקטנה שלפני הגדולה לומר שהיחיד שבקטנה מצטרף לתשעה שבגדולה אע"פ שהפתח מפסיק כשהוא נעול שם אין זה מחיצה והפתח כאילו נפרץ שמחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים אבל בשתי בתים ודאי אין מצטרפין לדברי הכל, ואי קשיא לך הא דתנן בפרק שלשה שאכלו שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון ואם לאו לא אלא אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן ואתמר בירושלמי ר' יונה ר' אבא בשם ר' זעירא לשני בתים נצרכה א"ר יונה והן שנכנסו בשעה ראשונה ע"מ כן דאלמא אפילו בשני בתים איכא צירוף איכא למימר ההיא כיון שנכנסו מתחלה להיות רואין אלו את אלו ולהיות בחבורה אחת כגון שאמרו ניזיל ניכול נהמא אדוכתא פלן הוקבעו בכך לאכילה אבל לענין תפלה בית אחד בעינן שאין בתפלה קביעות חבורה:
ולי נראה שאן אותו הירושלמי הולך על דרך גמרתנו שאם אין צירוף בשני בתים לעולם בין לברכת זימון בין לתפלה וקדושה והירושלמי עצמו לא נתברר לי ששם אמרו אלין בני נשיא מה את עביד לון בבית אחד בשני בתים נאמר אם היה דרכן לעבור אלו על אלו מזמנין ואם לאו אין מזמנין ומדקא מבעיא ליה אם הוא בבית אחד או בשני בתים משמע שיש חלוק ביניהם וסוף דבר אנו אין לנו אלא משנה בבית אחד איכא צירוף בשני בתים לא ומיהו מסתברא דבית וצר בין גדולה ובין קטנה דיורי בית בחצר לעולם ותשעה בבית ואחד בחצר מצטרפין ואפילו בית קטן וחצר גדולה וכדין צבור ושליח צבור כך דין שליח צבור וצבור בקטנה וצבור אחר או יחיד בגדולה שאינו מצטרף ואינו רשאי לענות אחריו אמן וכל דבר שבקדושה דכיון שאין מצטרף בעשרה הוה ליה יחיד ולענין אמן נמי הויא לה יתומה ואסור אע"פ שנהגו כמו בב' חבורות שהיו אוכלות דבעינן בית או רואין א"נ הזמנה לדברי הירושלמי ואפילו יש בכל אחת כדי אותה ברכה ועוד הדעת נותנת שדינן שוה ואין צריך ראיה והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו גבי זימון ביצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו והוא דקרו ליה ועני ואפ"ה לענין עשרה לא משום דכתיב במקהלות ברכו אלקים התם היינו טעמא משום דמצטרפו לזימון מעיקרא דאכלו כאחת וזה שלא כדין פירש מהן הלכך במקצת צירוף יוצא עמהן דמחבורה שלהן הוא אבל בשאר ברכות שלא נצטרף עמהם אין יוצא בברכתן כלל וכ"ש לתפלה ולכל דבר שבעשרה דלא דכיון דקדושה היא בעינן במקהלות:
ויש דרך אחרת לפרש ולומר שאין דברי ר' יהושע בן לוי בשמועה זו ודברי אביי בעירובין אלא לענין תפלה והוא הדין לברכת המזון בשם דבעינן במקהלות ברכו אלקים כדאיתא בפ' שלשה שאכלו אבל לזימון שלשה מצטרפין אפילו בשני בתים כדרך הירושלמי ולזו הסברא אפשר בצבור ושליח צבור בגדולה ויחיד בקטנה שעונה עמהם דהא איכא מקהלה ואיהו חזי לאיצטרופי וכן בשתי חבורות שבזו כדי זימון בשם ובזו כן מצטרפות הן ומזמן אחד לכולן כמו שאמרו שם בירושלמי ר' ברכיה מוקי לאמורא על אתרא מציעאה בבי מדרשא והוא מזמן על אילן ועל אילן וכבר כתבתי שאין הירושלמי הזה מתחוור ולענין האי מימרא דשמעתין מסתברא דהלכה כר' יהושע בן לוי וכן פסק רבינו ז"ל בכ"מ ותמהני עליו למה לא כתבן להלכות אלו במסכת ברכות: