משנה פסחים ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כיצד צולין את הפסח?

שפוד של רימון -

תוחבו מתוך פיו - ועד לבית נקובתו.

ונותן את כרעיו,

ואת בני מעיו - לתוכו,

דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבה אומר:

כמין בישול - הוא זה,

אלא - תולן חוצה לו.

(ב) אין צולין את הפסח -

לא בשפוד,

ולא באסכלה.

אמר רבי צדוק:

מעשה, ברבן גמליאל,

שאמר לטבי עבדו:

"צא צלה לנו את הפסח, על האסכלה".

נגע - בחרסו של תנור,

יקלוף את מקומו.

נטף מרוטבו - על החרס,

וחזר אליו - יטול את מקומו.

נטף מרוטבו - על הסולת,

יקמוץ את מקומו.

(ג) סכו - בשמן של תרומה,

אם חבורת הכהנים - יאכלו.

ואם של ישראל -

אם חי הוא - ידיחנו.

ואם צלי - יקלוף את החיצון.

סכו - בשמן של מעשר שני,

לא יעשנו דמים - על בני חבורה,

שאין פודין מעשר שני - בירושלים.

(ד) חמישה דברים -

באים בטומאה, ואינן נאכלים בטומאה -

העומר,

ושתי הלחם,

ולחם הפנים,

וזבחי שלמי ציבור,

ושעירי ראשי חודשים.

הפסח שבא בטומאה - נאכל בטומאה,

שלא בא מתחילתו - אלא לאכילה.

(ה) נטמא הבשר,

והחלב קיים - אינו זורק את הדם.

נטמא החלב,

והבשר קיים - זורק את הדם.

ובמוקדשין - אינו כן,

אלא - אף על פי שנטמא הבשר,

והחלב קיים - זורק את הדם.

(ו) נטמא קהל, או רובו,

או שהיו הכהנים טמאים - והקהל טהור,

ייעשה בטומאה.

נטמא מיעוט הקהל -

הטהורים - עושין את הראשון.

והטמאים - את השני.

(ז) הפסח שנזרק דמו,

ואחר כך נודע, שהוא טמא - הציץ מרצה.

נטמא טומאת הגוף - אין הציץ מרצה.

מפני שאמרו:

הציץ מרצה - על טומאת הדם,

ואין הציץ מרצה - על טומאת הגוף.

נטמא טומאת התהום - הציץ מרצה.

(ח) נטמא שלם, או רובו -

שורפין אותו לפני הבירה - מעצי המערכה.

נטמא מיעוטו, והנותר -

שורפין אותו בחצרותיהם, על גגותיהם - מעצי עצמם.

הציקנים -

שורפין אותו לפני הבירה,

בשביל ליהנות מעצי המערכה.

(ט) הפסח -

שיצא, או שנטמא - ישרף מיד.

נטמאו הבעלים, או שמתו -

תעבור צורתו - ויצא לבית השריפה.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר:

אף זה יישרף מיד - שאין לו אוכלין.

(י) העצמות, והגידים, והנותר -

ישרפו בשישה עשר.

חל שישה עשר - להיות בשבת,

ישרפו בשבעה עשר,

שאין דוחין -

לא את השבת,

ולא את יום טוב.

(יא) כל הנאכל - בשור הגדול,

ייאכל בגדי הרך - ראשי הכנפים, והסחוסין.

השובר את העצם - בפסח טהור,

הרי זה לוקה ארבעים.

אבל - המותיר בטהור,

והשובר בטמא,

אינו לוקה ארבעים.

(יב) אבר - שיצא מקצתו,

חותך - עד שהוא מגיע לעצם,

וקולף - עד שהוא מגיע לפרק,

וחותך.

ובמוקדשין - קוצץ בקופיס,

שאין בו - משום שבירת העצם.

מן האגף, ולפנים - כלפנים.

ומן האגף, ולחוץ - כלחוץ.

והחלונות, ועובי החומה - כלפנים.

(יג) שתי חבורות - שהיו אוכלות בבית אחד,

אלו הופכין את פניהם, הילך - ואוכלין.

ואלו הופכין את פניהם, הילך - ואוכלין.

והמיחם - באמצע.

וכשהשמש עומד למזוג -

קופץ - את פיו,

ומחזיר את פניו - עד שמגיע אצל חבורתו,

ואוכל.

והכלה -

הופכת את פניה - ואוכלת.

הדף הראשי של משנה פסחים ז

משנה פסחים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב