ירושלמי פסחים ז יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת פסחים · פרק ז · הלכה יג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


מתניתין

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין פניהן אילן ואוכלין ואלו הופכין פניהן אילך ואוכלין והמיחם באמצע וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את פניה ואוכלת


גמרא

כתיב (שמות יב) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה אין לי אלא חוץ לבית חוץ לחבורה מניין ת"ל לא תוציא חוצה א"ר יודה מיכן שאם הוציא חוץ לחבורה שהוא מתחייב א"ר מנא אמר קרייא לא תוציא חוצה ונן אמרין אם חוץ לחבורה שהוא מתחייב לא כ"ש חוץ לבית רבי אימי בעי הוציא מחבורה לחבורה כשני זיתים חייב שתים משום לא תוציא מן הבית ומשום לא תוציא חוצה נמנו על הפסח הוציא אחד כזית חייב שנים שלשה פטורין מפני שבני חבורתן ראוין להמשך אצלן אלא שהן עוברין בעשה וכרבי שמעון אפילו בעשה אינן עוברין דתני (שם) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשני מקומות יכול אף אוכליו יהו אוכלין אותו בשני מקומות תלמוד לומר (שם) בבית אחד יאכל הא כיצד פסח נאכל בשני מקומות ואין אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות רבי שמעון אומר אף אוכליו אוכלין אותו בשני מקומות מה מקיים רבי שמעון בבית אחד יאכל שלא תהא חבורה מקצתה אוכלת בפנים ומקצתה אוכלת בחוץ יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה מפני שבני חבורתו ראויים לימשך אצלו נפטר מלא תעשה רבי חייה בר בא בעי למה לי כרבי שמעון אפילו כרבנן מפני שבני חבורתן ראויין לימשך אצלן נפטרו מלא תעשה אפילו בעשה לא יהו שמש שאכלן כזית והוא בצד התנור אם היה פיקח ממלא את כריסו ממנו אם רצו לחלוק לו כבוד באין ואוכלין עמו בצד התנור ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו תמן אמר דרבי שמעון היא ולא שמיעין דאמר רבי הילא רבי איסי רבי אליעזר בשם רבי הושעיה הכל מודין בתחילה שהן חולקין בסוף שאינן חולקין מה פליגין בשהיו יושבין ואוכלין ופקעה עליהן הקורה ר' שמעון אומר עוקרין הן חלקן ואוכלין במקום אחר ורבנן אמרין אינן עוקרין את חלקן ואוכלין במקום אחר ר' חייא בר בא א"ר יוסי בן חנינה בעי מעתה המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל אתא ר' שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל א"ר זעירא ותניי תמן יחיד שהוציא כזית חוץ לחבורה חייב ולא פסל עצמו מפני חבורתו הדא אמרה אפילו לא אכל אין תימר אכל למה לי לא פסל עצמו מבני חבורתו א"ר יוסה כיון שהוציאו פסלו אפילו אכל דבר פסול אכל ויידא אמר דא יש שובר אחר שובר אין מוציא אחר מוציא או הדא אמרה כיון שהוציאו פסלו או הדא אמרה המוציא אינו חייב עד שעה שיאכל פשיטא דא מילתא התחילו אלו ונטמאו אלו זכו טהורין בחלקן של טמאין ולא עוד אלא אפילו התחילו אלו ונטמאו הן זכו טהורין בחלקן של טמאין אבל התחילו אלו ונטמא אחד מהן לא זכו טהורין בחלקן של טמאין יחיד מפשיט ידו בכל הבית ואין חבורה מפשטת ידה בכל הבית והא תנינן שתי חבורות לא אמר אלא שתים הא אחת לא והא תנינן המיחם באמצע מקום שהשמש מוכיח עליו שם הוא חבורתו והא תנינן הכלה הופכת פניה ואוכלת אמר ר' חייה בר בא מפני הבושה: