ירושלמי פסחים ח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת פסחים · פרק ח · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


[פְּסָחִים ח,א]

[הֲלָכָה א].[עריכה]

מתניתין

הָאִשָּׁה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ, שָׁחַט עָלֶיהָ בַעְלָהּ, תֹּאכַל מִשֶּׁלְּבַעְלָהּ. הָלְכָה רֶגֶל הָרִאשׁוֹן לַעֲשׁוֹת בְּבֵית אָבִיהָ, שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ, שָׁחַט עָלֶיהָ בַעְלָהּ, תֹּאכַל מִמָּקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אַפִּטְרוֹפִּין, יֹאכַל מִמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. עֶבֶד שֶׁלִּשְׁנֵי שׁוּתָפִין, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלִּשְׁנֵיהֶם. חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִים, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלְּרַבּוֹ.

[תלמוד]

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַפָּרָה, מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן חוּץ מִדַּעְתָּן, וְאֵלּוּ הֵן: זָב וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת וּמְצֹרָע, שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בְּנוֹ הַקָּטָן, וְהוּא נָתוּן בָּעֲרֵיסָה. נִיחָא זָב וְזָבָה וּמְצֹרָע; יוֹלֶדֶת! וְיֵשׁ קְטַנָּה יוֹלֶדֶת? לֹא כֵן אָמַר רַבִּי רְדִיפָה, רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי חוּנָה: "עִבְּרָה וְיָלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, הִיא וּבְנָהּ מֵתִים; מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, הִיא וּבְנָהּ חַיִּים. עִבְּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְיָלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, הִיא חַיָּה וּבְנָהּ מֵת"? מָיִי כַדּוּן? שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בִּתּוֹ חֵרֶשֶׁת. מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִיאָה, לֹא כְבָר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ? אֶלָּא שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ חֵרֶשֶׁת. וְכָאן, סוֹטָה קְטַנָּה, אֵין אַתְּ יָכוֹל, דְּאָמַר רַבִּי זְעֵירָה רַבִּי יוֹסֵה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: קְטַנָּה שֶׁזִּנָּת, אֵין לָהּ רָצוֹן לֵאָסֵר עַל בַּעְלָהּ. וְחֵרֶשֶׁת, אֵין אַתְּ יָכוֹל, דִּכְתִיב: (בְּמִדְבָּר ה,כב) "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן". אָמַר רַבִּי אַבִּין: שָׁנְיָא הִיא, דִּכְתִיב: (דְּבָרִים יד,כו) "וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ".

רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: אָדָם קוֹבֵעַ עַל חֲבֵרוֹ קָרְבָּן נָזִיר שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. רַבִּי זְעוֹרָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: אָדָם קוֹבֵעַ עַל חֲבֵרוֹ חַטַּאת חֵלֶב שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. רַבִּי זְעוֹרָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מַתְנֵיתָא אָמְרָה כֵן: "הָאִשָּׁה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ, שָׁחַט עָלֶיהָ בַעְלָהּ, תֹּאכַל מִשֶּׁלְּבַעֲלָהּ." מָה נַן קָיְמִין? אִם בִּמְמַחִין, סְתָם הָאִשָּׁה מְמַחָה לוֹמַר: אֵצֶל בְּנֵי אֲנִי רוֹצָה. אִם כְּשֶׁאֵינָן מְמַחִין, מַתְנֵיתָא בִּמְמַחִין. אֲתָא רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: מַתְנֵיתָא בִּמְמַחִין. לֵית הָדָא פְּלִיגָא עַל דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: "אָדָם שׁוֹחֵט פִּסְחוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֲבָל אֵינוֹ מַפְרִישׁוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ"? שָׁנְיָא הִיא פֶּסַח, שָׁנְיָה הִיא חַטָּאת. פֶּסַח, לְכְשֶׁתַּגְדִּיל, אֵינוֹ רָאוּי לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ חַטָּאת, לְכְשֶׁתַּגְדִּיל, רָאוּי הוּא לְהִתְכַּפֵּר בָּהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּרֶגֶל רְדוּפִין שָׁנוּ. אֵי זֶהוּ רֶגֶל רְדוּפִין? אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בֵּירַבִּי בּוּן: זֶה רֶגֶל רִאשׁוֹן, שֶׁאָבִיהָ רוֹדְפָהּ לְבֵית בַּעְלָהּ. לֹא הָלְכָה רֶגֶל הָרִאשׁוֹן, רֶגֶל הַשֵּׁנִי, מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה רֶגֶל רְדוּפִין? לְעוֹלָם יֵשׁ לָהּ רֶגֶל רְדוּפִין? אַלְמָנָה, מָהוּ שֶׁיְּהֵא לָהּ רֶגֶל רְדוּפִין? נִשְׁמְעֶנַּהּ מִן הָדָא: הָלְכָה רֶגֶל הָרִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת בְּבֵית אָבִיהָ. אוֹ הָדָא אָמְרָה, לְעוֹלָם אֵין לָהּ רֶגֶל רְדוּפִין, אוֹ הָדָא אָמְרָה, אַלְמָנָה, אֵין לָהּ רֶגֶל רְדוּפִין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵה בֵּירַבִּי בּוּן: תִּפָּתֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים, וּסְתָם הָאִשָּׁה מְמַחָה לוֹמַר: "אֵצֶל בָּנַי אֲנִי רוֹצָה".

אָמַר רַבִּי לְעָזָר: פִּסְחָן שֶׁלַּנָּשִׁים, רְשׁוּת, וְדוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר: פִּסְחָן שֶׁלַּנָּשִׁים וְשֶׁלָּעֲבָדִים, חוֹבָה, כָּל שֶׁכֵּן דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. מַצָּתָן מַה הִיא? רַבִּי לְעָזָר אָמַר: חוֹבָה. רַבִּי זְעוֹרָא אָמַר: בְּמַחְלֹקֶת. רַבִּי הִלָּא אָמַר: דִּבְרֵי הַכֹּל. מַתְנֵיתָא מְסַיְּעָא לְדֵן וּמַתְנֵי מְסַיְּעָא לְדֵן. מַתְנֵיתָא מְסַיְּעָא לְרַבִּי זְעוֹרָא: חֲזֶרֶת, מַצָּה וּפֶסַח, לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, חוֹבָה, וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, רְשׁוּת. מַתְנֵיתָא מְסַיְּעָא לְרַבִּי הִלָּא: (דְּבָרִים טז,ג) "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי". אֶת שֶׁהוּא בְּ'בַל תֹּאכַל חָמֵץ', הֲרֵי הוּא בְּ'קוּם אֱכֹל מַצָּה'. וְנָשִׁים, הוֹאִיל וְהֵן בְּ'בַל תֹּאכַל חָמֵץ', הֲרֵי הֵן בְּ'קוּם אֱכֹל מַצָּה'. וְהָא תְנֵינַן: "כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ, הָאֲנָשִׁים חַיָּבִין וְהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת"! אָמַר רַבִּי מָנָא: חֹמֶר הִיא מִצְוַת 'עֲשֵׂה' שֶׁהִיא בָּאָה מִכֹּחַ 'לֹא תַעֲשֶׂה'. וְאָתְיָא כְּמַן דְּאָמַר "פִּסְחָן שֶׁלַּנָּשִׁים רְשׁוּת". תְּנֵי: הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶּסַח הָרִאשׁוֹן לְעַצְמָהּ, וְהַשֵּׁנִי טְפֵלָה לַאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶּסַח שֵׁנִי לְעַצְמָהּ, אֲפִלּוּ בַּשַּׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָרִאשׁוֹן. רַבִּי לְעָזָר בֵּירַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶּסַח רִאשׁוֹן טְפֵלָה לַאֲחֵרִים, וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פֶּסַח שֵׁנִי. מָה טַעְמָא דְרַבִּי מֵאִיר? (שְׁמוֹת יב,ג) "אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת", אִם רָצוּ, לַבַּיִת מָה טַעְמָא דְרַבִּי יוֹסֵה? "אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת", כָּל שֶׁכֵּן לַבַּיִת. מָה טַעְמָא דְרַבִּי לְעָזָר בֵּירַבִּי שִׁמְעוֹן? "אִישׁ", לֹא אִשָּׁה. מָה מְקַיְּמִין רַבָּנִין "אִישׁ"? פְּרָט לְקָטָן. אָמַר רַבִּי יוֹנָה: וַאֲפִלּוּ כְּמַן דְּאָמַר "פְּסָחִים שֶׁלַּנָּשִׁים חוֹבָה", שָׁנְיָא הִיא, שֶׁהַדָּבָר מְסֻיָּם, שֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.

יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אֶפִּיטְרוֹפִּין יֹאכַל מִמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. מַתְנֵיתָא בְּיָתוֹם קָטָן, אֲבָל בְּיָתוֹם גָּדוֹל, נַעֲשָׂה כְמַמְנֶה עַצְמוֹ עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאַחַת, <משתף> דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּה: הַנִּמְנֶה עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאַחַת, אוֹכֵל מֵאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁנִּשְׁחַט רִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: מַתְנֵיתָא אָמְרָה כֵן: (פסחים ח,ב) "שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה, יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן". עֶבֶד שֶׁלִּשְׁנֵי שֻׁתָּפִין, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלִּשְׁנֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אֵין רְשׁוּת לְרַבּוֹ לוֹמַר לוֹ: אֵיפְשִׁי שֶׁתִמָּנֶה עַל הַפֶּסַח. <אין רצוני> אֲבָל אוֹמְרִים לוֹ: אֵיפְשִׁי שֶׁתִמָּנֶה עַל זֶה, אֶלָּא עַל זֶה. פְּעָמִים שֶׁהוּא נִמְנֶה עַל שְׁלֹשָׁה פְּסָחִים כְּאַחַת. הֵיךְ עֲבִידָא? עֶבֶד שֶׁלִּשְׁנֵי שֻׁתָּפִין, צָרִיךְ לְהִמָּנוֹת עַל הַפֶּסַח. שִׁחְרֵר אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ, צָרִיךְ לְהִמָּנוֹת עַל פֶּסַח אַחֵר; שִׁחְרְרוּ שְׁנֵיהֶן, צָרִיךְ לְהִמָּנוֹת עַל פֶּסַח אַחֵר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי: עֲבַד מָהוּ שֶׁיֹּאכַל מִשְּׁלָשְׁתָּן אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: אִם אוֹמֵר אַתְּ, עֶבֶד לֹא יֹאכַל מִשְּׁלָשְׁתָּן, מֵעַתָּה, לֹא יִמָּנֶה עַל הַפֶּסַח, שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ רַבּוֹ וִישַׁחְרְרוֹ, וְנִמְצָא הֶקְדֵּשׁ פָּסוּל מְעֹרָב בָּעֲבוֹדָה. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר: רַבִּי זְעוֹרָא בָּעֵי: הָרַב, מָהוּ שֶׁיֵּצֵא בְּהֶקְדֵּשׁ הָעֶבֶד? וְלָאו מַתְנֵיתָא הִיא? "הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ: צֵא וּשְׁחֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח." מַתְנֵיתָא מִדַּעַת רַבּוֹ. מָה צְרִיכָא לֵיהּ? <מה מסופק> שֶׁלֹּא מִדַּעַת רַבּוֹ. חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלְּרַבּוֹ. רַבִּי חִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, קִדֵּשׁ אִשָּׁה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשָׁיו. וְדִכְוָתַהּ, גֵּרֵשׁ, אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵרוּשָׁיו. שְׁמוּאֵל אָמַר: חוֹשְׁשִׁין לְגֵרוּשָׁיו. אָתְיָא דִשְׁמוּאֵל כְּרַבִּי יוּדָה, דִּתְנֵינַן תַּמָּן: גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, רַבִּי יוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.