תוספתא/פסחים/ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פסחים פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< תוספתא, מסכת פסחים, פרק ז >>

מהדורות של פרק זה: לקריאה נוחה מהדורת צוקרמנדל מהדורת וילנא מהדורת העתקה מכתבי יד דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה



הלכה א[עריכה]

ארבעה עשר שחל להיות בערב שבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ועושין לו למודין ונותנין עליו מע"ש [נותנו] על גביו כיסוי ונוטלו בשבת ובלבד שלא יחזיר ואם החזיר ה"ז חייב מפני שבא לידי מירוח והממרח בשבת [הרי זה] חייב חטאת מבקרו ועודהו בתנור אם נצלה נוטלו ואם לאו [ממתינין] לו [עד שיצלה נצלה החיצון ולא נצלה הפנימי קולף ואוכל] עד שמגיע לנא.

הלכה ב[עריכה]

הפסח מחזירין אותו שלם ואין מחזירין [אותו] חתיכות דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בשבת בין כך ובין כך אסור [בי"ט] בין כך ובין כך מותר אמר רבי אלעזר ברבי שמעון לא נחלקו ב"ש וב"ה על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתיכות על מה נחלקו על האברים שבית שמאי אומרים מחזירין ובה"א [אין] מחזירין.

הלכה ג[עריכה]

יתום ששחטו עליו [אפטרופין] יאכל [ממקום] שהוא רוצה הומנה על אחד מהן אוכל [ממקום] שהומנה הומנה על שני פסחים [אוכל] מאיזה מהן [שנשחט בו] ראשון רבי שמעון אומר לעולם ממנין על הפסח עד שישחט ומושכין ידיהן ממנו עד שיזרוק עליו הדם.

הלכה ד[עריכה]

לא ישחוט אדם על [ידי] בנו ובתו הגדולים [וע"י] עבדו ושפחתו העברים ועל [ידי] אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא על [ידי] בנו ובתו הקטנים ועל [ידי] עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן ששחטו לעצמן [או ששחט] רבן עליהן [אוכלין משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו] עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהן הומנה על אחד מהן אוכל ממקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל מאיזה [מהן] שנשחט ראשון [או ששחטו] שניהם כאחד אוכל משל [רבו] שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה וצריכין לעשות פסח שני רבי נתן אומר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק הדם עליהן.

הלכה ה[עריכה]

בני חבורה שנמנו על הפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו ואם לאו לא יאכלו נמנו עליו זה אחר זה הראשונים שיש להם יאכלו והאחרונים לא יאכלו וצריכין לעשות פסח שני דברי רבי רבי נתן אומר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק עליהן הדם בני חבורה שרצו [להמנות] אחרים על [פסחן] הרשות בידן רצו [להמשך ולהמנות אחרים על פסחן הרשות בידם רצה] להמשך ולהמנות אחרים על חלקו הרשות בידו לעולם נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר אחד מחבורה ראשונה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בין מחבורה ראשונה בין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניחו את פסחו כמות שהוא בני חבורה [רצו] להמנות אחרים על חלקן הרשות בידם [המעות] חולין רצו להמשך להמנות אחרים על חלקן הרשות בידם [המעות] חולין.

הלכה ו[עריכה]

[הממנה אחרים על חלקו הרשות בידו המעות חולין רצה להמשך להמנות אחרים על חלקו הרשות בידו המעות חולין] הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין רצה להמשך ולמנות אחרים על חגיגתו המעות חולין.

הלכה ז[עריכה]

המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום [המעות גזל ביד בעלים] ואצ"ל בחטאת ואשם בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין ואין חוששין בני חבורה שהיה [אחד בהן שהיו] ידיו [רפות] רשאין לומר לו טול חלקך [שלך] ולא מפני שהוא פסח אלא [אף בני חבורה שעשו חבול והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות] רשאין לומר לו טול חלקך [שלך] רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל [מהן] מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בח' יולדת שוחטין עליה ביום מ' לזכר [ויום] פ' לנקבה וכולן שנטמאו בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים הרי הן כמפקח הגל וצריכין לעשות פסח שני רבי [ישמעאל ב"ר] יוחנן בן ברוקה אומר [פעמים שהן כמפקח הגל ופעמים שאין מפקח הגל כיוצא בהן כיצד היה גל ארוך בדק בצד זה ונמצאת טומאה בצד השני הרי הן כיוצא בו וצריכין לעשות פסח שני וכולן שנטמאו לפני זריקת דמים הרי הן כיוצא בהן וצריכין לעשות פסח שני].

הלכה ח[עריכה]

היה טמא בשעת שחיטה וטהור בשעת זריקה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני חולה בשעת שחיטה ואינו יכול לאכול כזית [חלים בשעת זריקה ויכול לוכל כזית] חלים בשעת שחיטה ויכול [לוכל כזית חולה] בשעת זריקה ואינו יכול [לוכל] כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני לעולם אינו יוצא ידי חובתו עד שיהא חלים בשעת שחיטה ובשעת זריקה וכולן ספק נזרק עליהם דם ספק לא נזרק עליהן דם ספק יש [בהן] כזית לכל אחד ואחד ספק אין [בהן] ספק טמאין ספק טהורין פטורין מלעשות פסח שני זה הכלל כל הספיקות פטורין מלעשות פסח שני רבי יוסי בר' יהודה אומר שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואח"כ ראתה הרי זה אינה אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני שכבר יצתה בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואח"כ מל ה"ז אינו אוכל וחייב לעשות פסח שני.

הלכה ט[עריכה]

אמר [ר"א בר צדוק מודים בית שמאי ובית הלל בערל זר שמקבל הזאה ואוכל] על מה נחלקו על ערל נכרי שבית שמאי אומרים טובל ואוכל פסחו לערב ובה"א הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר אחד נכרי שמל ואחד שפחה שטבלה רבי אליעזר בר צדוק אומר [שטרדיוטות ושומרי] צירין [היו] בירושלים שטובלין ואוכלין פסחיהן לערב.

הלכה י[עריכה]

בני חבורה שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזה הוא צריכין לעשות פסח שני צבור שנטמא אחד מהן ואין ידוע איזו הוא עושין אותו בטומאה בני חבורה שהומנה אחד עמהן אפילו מן הצדקה הרי זה חולק עמהן בעורות בני חבורה שטעו ואכלו פסחיהן [של] חביריהם אומרים להם אכלו [את] שלנו ואכלו [את] שלהם ונמצאת יבלת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני עשו פסח שני וטעו ואכלו את פסחיהן של חבריהן אומרין להם אכלו את שלכם אכלו [את] שלהן [ונמצאת] יבלת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני נמצאו אוכלין ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו חמש חבורות שנתערבו פסחיהן [ונמצאת] יבלת בעורו של אחד מהן [צריכין לעשות פסח שני].