תוספתא (כתבי יד)/פסחים/ז
מקרא
- מילה מסופקת בכתב היד. בתוך סוגריים מרובעים = [], עם סימן שאלה, משמאל ללוכסן אחד, הצעה אפשרית =[?/הצעה אפשרית] כמה כאלה, כמה הצעות אפשריות = [?/הצעה א/הצעה ב], התלבטות בין אות לכלום 0 מציין את הכלום =[?/אולי מילה/0] משמאל לשני לוכסנים, הצעה מסתברת =[?/הצעה א/הצעה ב//הצעה מסתברת]. אות לא ברורה =*
- הגהה. בתוך סוגריים עגולים עם סימן מינוס לפניה, מילה שברור שהיא מיותרת, כי הסופר החליף אותה במילה אחרת, לעיתים גם שם עליה גרשיים או קו מוחק =(-/מילה מיותרת). בתוך סוגריים עגולים כפולים, מילה ששונתה על ידי מגיה. ((מילה מיותרת לדעת המגיה)). משמאל ללוכסן, המילה המוצעת על ידי המגיה ((מילה מיותרת/מילה מוצעת)). מילה שאולי צריכה להמחק בתוך סוגריים עגולים עם סימן שאלה ומינוס (?-/מילה שאולי נמחקת)
- הוספה. בתוך סוגריים מרובעים עם סימן פלוס, הוספה על ידי מגיה (בין אם חיצוני ובין אם הסופר) מעל לשורה =[+/מילה נוספת]. הוספה בגיליון עם שני פלוסים =[++/מילה נוספת בגיליון].
- מילה בסוף שורה. בין סוגריים משולשים <מילה בסוף שורה>
- ליגטורה. בתוך סוגריים מסולסלים {אל}יעזר, ישר{אל}
ארפורט
[עריכה]מתוך: תוספתא (כתב יד ארפורט)/פסחים (עריכה)
ארבעה עשר שחל להיות בשבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ועושין לו לימודין ונותנין עליו מערב שבת נותן על גביו כיסוי ונוטלו בשבת ובלבד * שלא יחזיר ואם החזיר הרי זה חייב מפני שבא לידי מירוח והממרח בשבת חייב חטאת מבקרו ועודיהו בתנור אם ניצלה נוטלו ואם לאו ימתין עד שיצלה ניצלה החיצון ולא ניצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לנא הפסח מחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חת[?/י/ו]כות דברי ר' יהוד' ר' יוסי או' בשבת בין כך ובין כך מותר א' ר' אלעזר בר' שמע' לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתיכות על מה נחלקו על האברים שבית שמאי אומ אין מחזירין ובית הילל אומ מחזירין יתום ששחטו עליו אפטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה הומנה על אחד מהן יאכל במקום שהומנה הומנה על שני פסחים יאכל מאיזה מהם שנשחט ראשון ר' שמעון אומ' לעולם נימנין על הפסח עד שישחט ומושכין ידיהם ממנו עד שיזרק הדם ' לא ישחט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים על ידי עבדו ושפחתו העברים מדעתן אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן וכולן ששחטו או שחט רבן עליהם אוכלים משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהם הומנה על אחד מהם אוכל ממקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל מאיזה מהן שנשחט ראשוןאין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו כאחת אוכל משל רבו שכח רבו מה אמ לו שניהן יצאו לבית השריפה ר' נתן אומ פטורין מלעשות פסח שיני שכבר נזרק עליהם הדם בני חבורה שהומנו על פסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו ואם לאו לא יאכלו הומנו עליו זה אחר זה ראשונים שיש להן יאכלו והאחרונים לא יאכלו וצריכין לעשות פסח שיני דברי ר' ר' נתן אומ אין צריכין לעשות פסח שיני שכבר נזרק עליהם הדם בני חבורה שרצו למנות אחרים על פסחיהם הרשות בידן רצו להמנות ולהמש[?/י/0]ך אחרים על פסחיהם הרשות בידן הממנה אחרים על פסחו הרשות בידו רצו למשוך ולמנות אחרים על פסחן הרשות בידם <וב'> ובלבד הן נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר מחבורה הראשונה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ בין מחבורה ראשונה ובין מחבורה האחרונה ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא בני חבורה שרצו למנות אחרים על חלקיהם הרשות בידם והמעות חולין הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין רצה למשוך ולמנות אחרים על חגיגתו המעות חולין המוכר עולתיו ושלמיו לא עשה כלום המעות גזל ביד הבעלים] אין צריך לומר חטאת ואשם ' בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין ואין חוששין ' בני חבורה שהיה בהן אחד שהיו ידיו יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אף בני חבורה שעשו סיבול[?/ת/ון] והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו טול חלקך שלך רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל עמהם ' מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בשמיני יולדת שוחטין עליה יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה וכולן שניטמאו לפני זריקת דמים הרי הן כמפקח הגל וצריכין לעשות פסח שיני ר' ישמע{אל} בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומ פעמים שהם כמפקח הגל פעמים שאין כמפקח הגל כיוצא בהן היה גל ארוך בודק [?/(-'כיצד')/כיצד] בצד זה ונמצאת טומאה בצד שיני הרי הוא כ[?//יו/מ]צא בהן ופטור לעשות פסח שיני זה הכלל כול שניטמא לאחר זריקות דם הרי הן כיוצא בו וצריך לעשות פסח שיני ר' יוסי בר' יהודה אומ שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואחר כך ראתה הרי זו אינה אוכלת ופטורה לעשות פסח שיני שכבר יצאת בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואחר כך מל הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני ' א' [ר' יוסי בר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על ערל זר שמקבל עליו הזאה ואוכל על מה נחלקו על ערל גוי שבית שמאי אומ טובל ואוכל פסחו לערב ובית הילל אומ' הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר אחד נכרי שמל ואחד שפחה שטבלה איצטרדיות ושומרי צורים היו בירושלים שהיו טובלין ואוכלין את פסחיהם לערב היה טמא בשעת שחיטה וטהור בשעת זריקה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני היה חולה בשעת <ש> שחיטה ואינו יכול לאכול כזית חלום בשעת שחיטה ויכול לאכול כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שיני לעולם אין יוצאין ידי חובתן עד שיהא חלום בשעת שחיטה ובשעת זריקת דם וכולם ספק נזרק עליהם דם ספק לא נזרק עליהם דם ספק יש בהן כזית לכל אחד ואחד ספק טמאים ספק טהורים פטורין לעשות פסח שיני זה הכלל כל הספיקות פטורין מלעשות פסח שיני ' בני חבורה שניטמא אחד מהן ואין ידוע איזה מהן צריכין לעשות פסח שיני ציבור שניטמא אחד מהם ואין ידוע איזה מהן עושין אותו בטומאה ' בני חבורה שהומנה אחד מהם אפילו מן הצדקה הרי זה חולק עמהם בעורות ' בני חבורה שטעו ואכלו פסחיהם של חביריהם אמרו להם אכלו את שלנו ואכלו את של חביריהם ונמצאת יבלת בעורו של אחד מהם צריכין לעשות פסח שיני נמצאו אוכלין ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו חמש חבורות שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאת יבלת בעורו של אחד מהם צריכין לעשות פסח שני .
וינה
[עריכה]מתוך: תוספתא (כתב יד וינה)/פסחים (עריכה)
ארבעה עשר שחל להיות בשבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ועושה לו למודין ונותנן עליו מערב שבת נותן על גביו כסוי ונוטלו <ב> בשבת ובלבד שלא יחזיר ואם החזיר הרי זה חייב מפני שבא לידי מירוח והממרח <ב> בשבת הרי זה חייב חטאת מבקרו ועודנו בתנור אם ניצלה נוטלו ואם לאו ממתינין לו עד שיצלה ניצלה החיצון ולא ניצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לנא הפסח מחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתכות דברי ר' יהודה ר' יוסה או' בשבת בין כך ובין כך אסור ביום טוב בין כך ובין כך מותר אמ' ר' שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתכות על מה נחלקו על האברין שבית שמיי או' מחזירין ובית הלל או' אין מחזירין ' יתום ששחטו עליו אפטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה הומנה על אחד מהן אוכל ממקום <שהומ> שהומנא הומנא על שני פסחים אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון ר' שמעון אומר <> לעולם על הפסח עד שישחט ומושכין ידיהן ממנו עד שיזרק עליו הדם לא ישחוט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אלא מדעתן וכולן ששחטו לעצמן או ששחט רבן עליהן אוכלין משל עצמן חוץ מן <הע> העבד שאוכל משל רבו עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל <ע> עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהן הומנא על אחד מהן אוכל ממקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחת אוכל משל רבו שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה וצריכין לעשות פסח שני ר' נתן אומ' אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק הדם עליהם ' בני חבורה שנמנו על הפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו ואם לאו לא יאכלו נמנו עליו זה אחר זה הראשנים שיש להם יאכלו והאחרנים לא יאכלו וצריכין לעשות פסח שני דברי ר' ר' נתן אומ' אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק עליהם הדם בני חבורה שרצו להמנות אחרים על פסחן הרשות בידן רצו להמשך ולהמנות (-/אחרים) אחרין על <פ> פסחן הרשות בידן הממנא אחרים על פסחו הרשות בידו רצה להמשך ולהמנות אחרין על חלקו הרשות בידו לעלם נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר אחד מחבורה ראשנה דברי ר' יהודה ור' יוסה או' בין מחבורה ראשונה בין מחבורה אחר ובלבד שלא יניחו את הפסח כמ[?/ות] שהוא בני חבורה שרצו אחרים על חלקן הרשות בידן מעות חולין רצו להמשך להמנות אחרים על חלקן הרשות בידן ומעות חולין הממנה אחרים על חלקו הרשות בידו <> המעות חולין רצה להמשך להמנות אחרים על חלקו הרשות בידו המעות חולין הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין רצה להמשך ולמנות אחרים על חגיגתו המעות <ח> חולין המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום המעות גזל ביד בעלים ואין צריך לומר בחטאת ואשם ' בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין ואין חוששין בני חבורה שהיה אחד בהן שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו טול חלקך שלך ולא מפני שהוא פסח {אל}א אף בני חבורה שעשו סבול והיה בהן אחד שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו טול חלקך שלך רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל מהן מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בשמיני יולדת שוחט[?/ין/ת] עליה יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה וכולן שנטמאו בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים הרי הן כמפקח הגל וצריכין לעשות פסח שני ר' ישמע{אל} בי ר' יוחנן בן ברוקה אומ' פעמים שהן כמפקח הגל ופעמים שאין מפקיח הגל כיוצא כיצד היה גל ארוך בדק בצד זה ונמצאת טומאה בצד השני הרי הן כיוצא בו וצריכין לעשות פסח שני וכולן שנטמאו לאחר זריקת דמים הרי הוא כיוצא בהן וצריכין <> לעשות פסח שני ' היה טמא בשעת שחיטה וטהור בשעת זריקה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה הרי זה אין אוכל וצריך לעשות פסח שני חולה בשעת שחיטה ואין יכול לוכל כזית חלום בשעת זריקה ויכול לוכל כזית חולה בשעת זריקה ויכול לוכל כזית חלום בשעת שחיטה ואין יכול לוכל כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני לעולם אין יוצא ידי חובתו עד שיהא חלום בשעת שחיטה ובשעת זריקה וכולן ספק נזרק עליהן דם ספק לא נזרק עליהן דם ספק יש בהן כזית לכל <א> אחד ואחד ספק אין בהן ספק טמאין ספק טהורין פטורין מלעשות פסח שני זה הכלל כל הספיקות פטורין מלעשות פסח שני ' ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואחר כך ראתה הרי זה אין אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני שכבר יצתה בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואחר כך מל הרי זה אין אוכל וחייב לעשות פסח שני אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק מודין בית שמיי ובית הלל ב' בערל זכר שמקבל הזאה ואוכל על מה נחלקו על ערל גוי שבית שמיי או' טובל ואוכל את פסחו לערב ובית הלל או' הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר אחד נכרי שמל <א> ואחת שפחה שטבלה ר' ליעזר בן יעקב או' אצט[?/דר/רד]יוטות ושומרי צירין היו בירושלם שטובלין ואוכלין פסחיהן לערב ' בני חבורה שנטמא אחד מהן ואין ידוע אי זהו צריכין לעשות פסח שני ציבור שנטמא אחד מהן ואין ידוע אי זהו עושין אותו בטומאה בני חבורה שהומנא אחד עמהן אפיא מן הצדקה הרי זה חולק עמהן בעורות בני חבורה שטעו ואכלו פסחיהן של חביריהן אומרין להן אכלו את שלנו <א> אכלו את שלהן ונמצא יבולת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני עשו פסח שני וטעו ואכלו פסחיהן של חביריהן אמ' להן אכלו את שלנו אכלו את שלהן ונמצאת יבולת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני נמצאו אוכלין <א> ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו חמש חבורות שנתערבו פסחיהן ונמצאת יבולת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני " .
לונדון
[עריכה]מתוך: תוספתא (כתב יד לונדון)/פסחים (עריכה)
ארבעה עשר שחל להיות ערב שבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה ועושין לו למודין ונותנין עליו מערב שבת נותנו על גביו כיסוי ו[?/נו/ט]טלו בשבת ובלבד שלא יחזיר ואם החזיר הרי זה חייב מפני שבא לידי מרוח <וה'> והממרח בשבת חייב חטאת מבקרו ועודהו בתנור אם נצלה נוטלו ואם לאו ממתין לו עד שיצלה ניצלה החיצון ולא נצלה הפנימי קולף ואוכל עד שמגיע לעצם פסח מחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתכות דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ' בשבת בין כך ובין כך אסור ביום טוב בין כך ובין כך מותר אמ"ר {אל}עזר בר' שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על הפסח שמחזירין אותו שלם ואין מחזירין אותו חתיכות ועל מה נחלקו על איברין שבית שמאי אומ' אין מחזירין ובית הלל או' מחזירין " יתום ששחטו עליו אפטרופין יאכל במקום שירצה הומנה על אחד מהן אוכל ממקום שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל משנשחט ראשון ר' שמעון או' לעולם נמנין על הפסח עד שישחט ומושכין את ידיהם ממנו עד שיזרק עליו את הדם לא ישחוט אדם על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן וכולן ששחטו לעצמן או ששחט רבן על ידיהן אוכלין משל עצמן חוץ מן העבד שאוכל משל רבו עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אוכלין משל עצמן עבד של שני שותפין אוכל משל שניהן הומנה על אחד מהן אוכל מזה שהומנה הומנה על שני פסחים אוכל ממי שנשחט ראשון אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחד לא יאכל משל רבו שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה ר' נתן או'ר אין צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק עליהן הדם ' בני חבורה שנמנו על הפסח אם יש כזית לכל אחד <וא'> יאכלו ואם לאו לא יאכלו נמנו עליו זה אחר זה הראשונים שיש להם יאכלו האחרונים לא יאכלו וצריכין לעשות פסח שני דברי ר' ר' נתן או' אינן צריכין לעשות פסח שני שכבר נזרק עליהם הדם[1] בני חבורה שרצו להמנות אחרים על פסחן הרשות בידן רצו להמשך ולהמנות אחרים על פסחן הרשות בידן הממנה אחרים על פסחו הרשות בידו רצה להמשך ולמנות אחרים על חלקו הרשות בידו לעולם נמשכין והולכין ובלבד שלא ישתייר אחד מחבורה ראשונה דברי ר' יהודה ר' יוסי או' בין מחבורה ראשונה בין מחבורה אחרונה ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא בני חבורה שרצו להמנות אחרים על חלקן הרשות בידם והמעות חולין רצו להמשך ולמנות אחרים על חלקן הרשות בידם והמעות חולין הממנה אחרים על חלקו הרשות בידו והמעות חולין הממנה אחרים על חגיגתו המעות חולין המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום המעות גזל ביד כהן ואין צריך לומר חטאת ואשם ' בני חבורה שמתו מקצתן או שנטמאו מקצתן השאר אוכלין (?-/אוכלין) ואינן חוששין בני חבורה שהיה כהן אחד שהיו ידיו יפות רשאין לומ' לו טול חלקך ולא מפני שהוא פסח אלא אף בני חבורה שעשו [?/ח/ק]יבול והיה כהן אחד שהיו ידיו יפות רשאין לומ' טול חלקך אם רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל עמהן מצורע מוסגר שוחטין עליו בשביעי מוחלט שוחטין עליו בשמיני יולדת שוחטין עליה ביום ארבעים לזכר וביום שמנים לנקבה וכולן שנטמאו בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים הרי זה כמפקיח הגל פעמים שאינן כפקיח הגל כיוצא בהן כיצד היה גל ארוך בדק בצד זה ונמצאת טומאה בצד שני הרי הוא כיוצא בהן וצריכין לעשות פסח שני זה הכלל כל שנטמא לאחר זריקת דמים הרי הן כיוצא בהן וצריך לעשות פסח שני ' ר' יוסי בר' יהודה או' שומרת יום כנגד יום שנזרק עליה דם ואחר כך ראת הרי זו אינה אוכלת ופטורה מלעשות פסח שני שכבר יצאת בזריקה אבל ערל שנזרק עליו דם ואחר כך מל הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני " אמ"ר יוסי מודין בית שמאי לבית הלל בערל זר שמקבל הזייה ואוכל על מה נחלקו על ערל גוי שבית שמאי או' טובל ואוכל את פסחו לערב ובית הלל או' הפורש מן הקבר אחד נכרי שמל ואחד שפחה שטבלה ר' {אל}יעזר בן יעקב או' אצטר[?/ט/גו]יות ושומרי צירים היו בירושלם שטובלין ואוכלין את פסחיהן לערב " היה טהור בשעת שחיטה וטמא בשעת זריקה טהור בשעת זריקה וטמא בשעת (-/זריקה) שחיטה הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני היה חולה בשעת שחיטה ויכול לאכול כזית חלום בשעת שחיטה ויכול לאכל כזית חולה בשעת זריקה ואינו יכול לאכל כזית הרי זה אינו אוכל וצריך לעשות פסח שני לעולם אינו יוצא ידי חובתו עד שיהא חלום בשעת שחיטה ובשעת זריקה וכולן ספק נזרק עליהן דם וספק לא נזרק עליהם דם ספק יש בהן כזית לכל אחר ואחד וספק אין בהן ספק טמאין וספק טהורין פטורין מלעשות פסח שני זה הכלל כל הספקות פטורין מלעשות פסח שני " בני חבורה שניטמא אחד (-/ואין) מהן ואין ידוע איזה הוא צריכין לעשות פסח שני ציבור שניטמא אחד מהן ואין ידוע אי זה הוא עושין אותו בטומאה בני חבורה שנמנ' עמהן אחד אפי' מן הצדקה הרי זה חולק עמהן בעורות בני חבורה שטעו ואכלו פסחיהן של חבריהן אומרין להן אכלו את שלנו אכלו את שלהן ונמצאת יבולת בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני נמצאו אוכלין ארבעה פסחים וידי חובתן לא יצאו חמש חבורות שנתערבו ונמצאת יבלות בעורו של אחד מהן צריכין לעשות פסח שני " .
דפוס ראשון
[עריכה]מתוך: תוספתא (דפוס ראשון)/פסחים (עריכה)
- ^ ייתכן שיש כאן הפסקה שמשמעותה הלכה חדשה. יש כאן גרש, אבל הרווח בין המילים הוא סטנדרטי ולא גדול כמו בשאר הפעמים