ירושלמי שקלים א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת שקלים · פרק א · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


מהדורה מתוקנת ע"פ כתבי־יד בפיסוק מלא[עריכה]

הלכה א משנה[עריכה]

באחד באדר משמעין על השקלים ועל הכלאים. ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים, ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים, ועושין כל צורכי הרבים, ומציינין על הקברות, ויוצאין אף על הכלאים.


הלכה א גמרא[עריכה]

"באחד באדר משמעין" כול'. - ולמה באחד באדר? - כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן. - ומר רבי שמואל בר רב יצחק: כתחילתה, דכתב: "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן", ותני עלה: ביום שהוקם המשכן, בו ביום נתרמה התרומה. רבי טבי, רבי יאשיה בשם כהנא: נאמר כאן: "חדשי", ונאמר להלן: "חדשי". מה "חדשי" שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן, אף "חדשי" שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן. - אמר רבי יונה: שבק רבי טבי ראשה ואמר סופא. דל כן, כהדא דתני: "זאת עולת חודש בחדשו" - יכול תהא תורם בכל חודש וחודש! - תלמוד לומר: "בחדשו לחדשי" - בחודש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה. - יכול באי זה חודש שירצה! - נאמר כאן: "חדשי", ונאמר להלן: "חדשי". מה "חדשי" שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן, אף "חדשי" שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן.


מהו משמעין? - רב הונא אמר: מכריזין, היך מה דאת אמר: "ויתנו קול ביהודה ובירושלם".

תמן תנינן: אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. - רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: אף שימוע שקלים וכלאים ביניהן. - רבי חלבו, ורב חונה, רב בשם רבי חייה רבה: הכל יוצאין בארבעה עשר, שהוא זמן קרייתה. - אמר רבי יוסה: ויאות. כלום אמרו משמעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן?! אם אומר את באדר הראשון, עד כדון אית בשתא שיתין יומין. כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהו הצמחין ניכרין?! אם אומר את באדר הראשון, עד כדון אינון דקיקין.

רבי חזקיה שאל: מעתה, בני בבל משמעין על שיקליהן מראשו של חודש, לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלישכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן! - התיב רבי עולא קומי רבי מנא: והא תנינן: בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה: בפרס הפסח, בפרס העצרת, בפרס החג! אמר ליה נימר: אילין דקריבין - בפרס הפסח, אילין דרחיקין - בפרס העצרת, ואילין דרחיקין מינהון - בפרס החג! - אמר ליה: כולה כאחת היתה באה. ולמה אמרו בשלשה פרקים? - כדי לעשות פומפי לדבר.

רבי יהודה בר פזי בשם רבי: הן נקרא ולא נבהת? לטובה - "כל נדיב לב"; לרעה - "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם". לטובה - "ויוצא משה את העם"; לרעה - "ותקרבון אלי כולכם". לטובה - "אז ישיר משה ובני ישראל"; לרעה - "וישא כל העדה ויתנו את קולם". - אמר רבי חייא בר בא: "אכן השכימו השחיתו" - כל השחתה שהיו עושין, בהשכמה היו עושין אותה. - אמר רבי בא בר אחא: אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת. נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין. - תנה רבי יוסה בן חנינה הדא מתניתא: "ועשית כפורת זהב טהור" - יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל.

רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: שלש תרומות נאמרו בפרשה הזאת: תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן. "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" - זו תרומת אדנים; "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" - זו תרומת שקלים; "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם" - זו תרומת המשכן. תרומת המשכן למשכן, מה שירצו יעשו. תרומת שקלים לקרבן, מה שירצו יעשו, כדי שתהא יד כולן שווה. תרומת אדנים לאדנים, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". - אמר רבי אבון: אף בפרשה הזאת נאמר בה שלש תרומות.


"בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים". - לא כן אמר רבי חלבו, רב חונה, רב בשם רבי חייה רבה: הכל יוצאין בארבעה עשר, שהוא זמן קריאתה?! - לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות באדר השני. - רבי יוסה ורבי אחא הוון יתיבין. אמר רבי יוסה לרבי אחא: לא מסתברא לשעבר אלא לבא? - והא תני: מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין אותה שני ימים! - אמר ליה: אוף אנא סבר כן. - אמר רבי מנא: ויאות. אילו משקרייה בארבעה עשר, חוזר וקרייא בחמשה עשר, שמא אין שומעין לו? אם אומר את כן, נמצאת עוקר זמן כרכין בידיך.

תני: רבן שמעון בן גמליאל אומר: מצות נוהגות באדר שני אינן נוהגות באדר הראשון, חוץ מן הספד ומן התענית שהן שוין בזה ובזה. רבי בא, רבי ירמיה בשם רב; רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. רבי חונה רבה דציפורין אמר: הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבן שמעון בן גמליאל. לא אמר אלא הנהיג, הא להלכה - לא!

אבל לעניין שטרות כותבין אדר הראשון ואדר השני, אלא שכותבין אדר השני תיניין. רבי יודה אומר: אדר השני כותב [תי'ו] ודיו.

"מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צורכי הרבים". - אילו הן צורכי הרבים? - דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות, ופודין ערכין וחרמין והקדישות, ומשקין את הסוטה, ושורפין את הפרה, ועורפין עגלה ערופה, ורוצעין עבד עברי, ומטהרין את המצורע. ומפרקין את המנעל מעל גבי האימום, ואין מחזירין אותו.


"ומציינין על הקברות". - לא כבר ציינו מאדר? - תיפתר, שירד שטף של גשמים ושטפו.


"ויוצאין אף על הכלאים". - לא כבר יצאו באדר? - תיפתר, שהיתה השנה אפילה ואין הצמחין ניכרין.


מניין לציון? - רבי ברכיה, רבי יעקב בר בת יעקב בשם רבי חונייא דברת חוורן; רבי יוסה אמרי לה: רבי יעקב בר אחא בשם רבי חונייא דברת חוורן; רבי חזקיה, רבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דבית חוורן בשם רבי חונייא דבית חוורן: "טמא טמא יקרא" - כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה ואומרת לך: פרוש! רבי אילא בשם רבי שמואל בר נחמן: "ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון" - מיכן שמציינין על העצמות; "אדם" - מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת; "ובנה" - מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה. אם אומר את: על גבי אבן תלושה, אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. "אצלו" - למקום טהרה; "ציון" - מיכן לציון. ומצא אבן אחת מצויינת, אף על פי שאין מקיימין כן, המאהיל עליה - טמא, אני אומר: מת מצויין והיה נתון תחתיה. היו שתים, המאהיל עליהן - טהור, וביניהן - טמא. אם היה חורש בנתיים - הרי הן כיחידיות, ביניהן - טהור, וסביבותיהן - טמא. תני: אין מציינין על הבשר, שמא נתאכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא: ולא נמצא מטמא טהרות למפרע?! - אמר ליה: מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם.

מהדורה ע"פ נוסח הדפוסים[עריכה]

הלכה א משנה[עריכה]

מתניתין באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועשין כל צורכי הרבים ומציין (על) את הקברות ויוצאין אף על הכלאים:

הלכה א גמרא[עריכה]

ולמה באחד באדר כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן רבי שמואל בר רב יצחק תרומת הלשכה כתחלתה דכתיב (שמות מ, יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה רבי טבי רבי יאשיה בשם כהנא נאמר כאן (במדבר כח) חדשי ונאמר להלן (במדבר כח) חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן א"ר יונה שבק רבי טבי ראשה דמתניתא ואמר סופה דל כן כהדא דתני (במדבר כח) זאת עולת חדש בחדשו יכול יהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל בחדשו לחדשי (השנה) בחודש א' הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן מהו משמיעין רב הונא אמר מכריזין היך מה דאת אמר (דברי הימים ב כד) ויתנו קול ביהודה ובירושלם תמן תנינן אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם

רבי חלבו ורב הונא רב בשם ר' חייה רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קרייתה א"ר יוסי ויאות כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראחל את שקליהן בעונתן אם אתה אומר באדר ראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהיו הצמחין ניכרין אם את אומר באדר ראשון עד כדון אינון דקיקין רבי חזקיה שאל מעתה בני בבל משמיעין על השקלים מראשו של <חודש> חורף לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן התיב ר' עולא קומי רבי מנא והא תנינן בג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג א"ל <לא> נימר אילין דקריבין בפרוס הפסח אילין דרחיקין בפרוס העצרת ואילין דרחיקין מנהון בפרוס החג א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר ר"י בר פזי בשם רבי הן נקרא

ולא נבעת לטובה (שמות לב) כל נדיב לב לרעה (שמות יט) ויתפרקו כל העם וגומר לטובה (שמות יט) ויוצא משה את העם לרעה (שמות יז) ותקרבון אלי כלכם לטובה (דברים א) אז ישיר משה ובני ישראל לרעה (שמות טו) ותשא כל העדה וגו' א"ר חייא בר אבא (במדבר יד) אכן השכימו השחיתו כל השחתה שהיו עושין בהשכמה היו עושין אותה א"ר אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופי' של אומה זו נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנין תנא ריב"ח הדא מתניתא (שמות כה) ועשית כפורת זהב טהור יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל ר"ח בשם רשב"ג ג' תרומות נאמרו בפרשה הזאת תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן (שם) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו' זו תרומת אדנים מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי זו תרומת שקלים וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו תרומת המשכן תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו תרומת שקלים לקרבן מה שירצו יעשו כדי שיהא יד כולן שוה תרומת אדנים לאדנים העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. אמר רבי אבון אף בפרשה הזאת נאמר בה ג' תרומות (שמות לא) מחצית השקל תרומה לה' יתן תרומת ה' לתת את תרומת ה': בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים. לא כן אמר רבי חלבו ר"ה רב בשם ר"ח רבה הכל יוצאין בי"ד <ס"א הכל מודין> שהוא זמן קריאתה לא בא אלא ללמדך שכל המצות הנוהגות באדר שני אינן נוהגות באדר ראשון ר' יוסה ור' אחא הוון יתבין א"ר יוסה לר' אחא לא מסתברא אלא לשעבר אבל לבא <להכא> לא והא תני מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין אותה שני ימים א"ל אוף אנא סבר כן אמר רבי מנא

ויאות אילו משקרייא בי"ד חוזר וקרייא בט"ו שמא אין שומעין לו אם את אומר כן נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך תני רשב"ג אומר מצוות הנוהגות באדר שני אינן נוהגות בראשון חוץ מהספד ותענית שהן שווין בזה ובזה ר' בא ר' ירמיה בשם רב ר' סימון בשם ריב"ל הלכה כרשב"ג רב הונא רבה דצופרין אמר הנהיג ר"ח בציפורין כהדא דרשב"ג לא אמר אלא הנהיג הא להלכה לא אבל לענין שטרות כותבין אדר ראשון ואדר שניסתם ר"י אומר אדר ראשון סתם אדר שני תניין: מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צרכי רבים: אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות ופודין ערכין וחרמים והקדישות ומשקין את הסוטה ושורפין את הפרה ועורפין עגלה ערופה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ומפרקין את המנעל מעל גבי המים <ס"א מום> ואין מחזירין אותו תמן תנינן משקין בית השלחין ומציינין על הקברות לא כבר ציינו מאדר תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו: ויוצאין אף על הכלאים לא כבר יצאו מאדר תיפתר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחין ניכרין מניין לציון ר' ברכיה ר' יעקב בר בת יעקב בשם ר' חונייא דברת חוורין ר' יוסה אמרי לה ר' יעקב בר אחא בשם ר' חונייא דברת חוורין ר' חזקיה ר' עוזיאל בריה דרב חונייא דבית חוורן בשם ר' חונייא דבית חוורן (ויקרא יב) טמא טמא יקרא כדי שתהא הטומאה מוקראה לך בפיה ואומרת לך פרוש ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן (יחזקאל לט) ועברו

העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עצם מכאן שמציינין על העצמות אדם מיכן שמציינין על השדרה והגלגולת ובנה מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה אם אומר את ע"ג אבן תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר אצלו למקום טהרה ציון מיכן לציון ומצא אבן אחת מצויינת אף ע"פ שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומרת מת מצויין והיה נתון תחתיה היו שתים המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא אם היה חורש בינתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור וסביבותיהן <טהור> טמא תני אין מציינין על הבשר שמא נתעכל הבשר ר' יוסטא בר שונם בעא קומי ר' מנא ולא נמצא מטמא טהרות למפרע א"ל מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם:

מידע על מהדורה זו[עריכה]

מקור הנוסח לתלמוד הירושלמי המתוקן ע"פ כתבי־יד ומפוסק הוא התלמוד הירושלמי - מבואר ומדויק באדיבותו של הרב יהושע בוך.