ויקרא רבה ז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ויקרא רבה · ז · ד · >>

ד

רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרויהון בשם רבי עזריה דכפר חטייה אמר משל למלך שהיו לו שני מגירסין. בישל לו האחד תבשיל; אתא ואכלו והיה ערב לו. ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו. ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו "כתבשיל הזה תעשה לי" אנו יודעים שהשני ערב לו בו יותר.

כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקדוש ברוך הוא שנא' (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הַנִּיחֹחַ"; הקריבו ישראל והיה ערב להקב"ה. ואין אנו יודעים אי מהם ערב לו ביותר אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם (במדבר כח, ב) "ריח נִיחֹחִי תשמרו להקריב לי" אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר.

הא הוא דכתיב (מלאכי ג, ד): "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קַדְמֹנִיּוֹת"

"כימי עולם" כימי משה, "וכשנים קדמניות" כשני שלמה.
רבי אומר "כימי עולם" כימי נח, "וכשנים קדמוניות" כימי הבל שלא היתה עבודת כוכבים בימיו.


רבי אבין אמר תרתי:

  • רבי אבין אמר משל למלך שהיה מוסב על אקוביטון שלו הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו התחיל ממחה בקערה כך (תהלים סו, טו) "עֹלוֹת מֵחִים אעלה" - כזה שהוא ממחה בקערה
  • רבי אבין אמר חורי. רבי אבין אמר משל למלך שהיה מהלך במדבר הגיע לבורגין הראשון ואכל שם ושתה שם. הגיע לבורגין השני; אכל שם ושתה שם ולן שם. כך במה שהוא מתמה על העולה "זאת תורת העולה היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר" -- מכאן שהעולה כולה כליל לאישים: