ירושלמי מעשרות ג ד
<< | ירושלמי · מסכת מעשרות · פרק ג · הלכה ד | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ד משנה
[עריכה]תאינה שהיא עומדת בחצר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב רבי שמעון אומר אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו עלה לראשה ממלא חיקו ואוכל גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול וכן ברימון וכן באבטיח דברי רבי טרפון רבי עקיבה אומר מגרגר באשכול ופורט ברימון וסופת באבטיח כוסבר שהיא זרועה בחצר מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף חייב סיאה ואיזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרים חייבין תאינה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה אוכל כדרכו ופטור עומד בגינה ונוטה לחצר אוכל אחת אחת ואם צירף חייב עומדת בארץ ונוטה בחוץ לארץ או עומדת בחוצה לארץ ונוטה לארץ הכל הולך אחר העיקר ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף ובירושלם הכל הולך אחר הנוף
הלכה ד גמרא
[עריכה]תני נותנין לו שהות לפצע בה פעם ראשונה שנייה שלישית רבי יונה בשם רבי זעירא שאל ליקט את השנייה בתוך כדי שהות השנייה נטבלו שתיהן ר' לעזר בי רבי שמעון אומר שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו רבי אלעזר בי רבי שמעון על ידי דהוה אכלן הוה משער גרמיה כן ר' לעזר בי ר' שמעון אזל לגביה ר' שמעון בי ר' יוסי בן לקוניא חמוי הוה מזג ליה והוא שתי מזג ליה והוא שתי אמר ליה לא שמעת מן אבוך כמה אדם צריך לגמות בכוס אמר ליה כמות שהיא אחת בצונין שתים בחמין שלש ולא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה ולא בכוסך שהוא קטן ולא בכריסי שהיא רחבה והוה רבי יהושע בן קרחה צווח ליה חלא בר חמרא אמר ליה למה את צווח לי כן אמר ליה עד דערקת ואזלית לך ללודקיא אמר ליה ולא קוצין כסיחין כסחתי אמר ליה ולא היה לך לילך לסוף העולם להניח בעל הגינה שיקוץ את קוצין נתגלגלה מאיליהו מהו מחזרתה כמה דתימר תמן מחזירן למקומן ואוכל ואוף הכא כן תמן במחזירן במקום פטור ברם הכא במחזירן למקום חיוב מה דמי לה היה עומד בראש התאנה מה את עביד לה בעומד בעיר בעומד בשדה ייבא כהדא היה עומד בעיר ואמר יודע אני שהפועלים שוכחין עומר שבמקום פלוני ושכחוהו הרי זה שכחה דכתיב בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת תמן תנינן היה אוכל את האשכול ונכנס מן הגינה לחצר רבי ליעזר אומר יגמור ורבי יהושע אומר לא יגמור רבי זעירה רבי חייה בשם רבי יוחנן או דרבי טרפון כרבי ליעזר או רבי טרפון עבד עוקצת האוכל מתחילתו ר' אילא ר' איסי בשם ר' יוחנן או ר' טרפון כר' ליעזר או רבי טרפון עבד אכילה שתים ושלש אכילות כאכילה אחת מאי טעמא דרבי ליעזר משום שהתחיל בו בהיתר אמר רבי נתן לא שרבי ליעזר אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שרבי ליעזר אומר ימתין עד שיצא שבת או עד שיוצא חוץ לחצירו ויגמור תני בשם רבי נחמיה חצר שהיא נעדרת הרי היא כגינה אוכלין בתוכה עראי אמר רבי שמלאי הלכה כרבי נחמיה תני זרע רובה חייב נטע רובה פטורה אמר רב חסדא והוא שנטעה לנוייה של חצר הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא הדא ילפא מן ההיא זרע רובה חייבת והוא שתהא נעדרת וההיא ילפא מן הדא שאם היתה נעדרת שהיא פטורה והוא שעידר רובה הדא דתימר אוכל כדרכו ופטור בעומד בגינה הדא דתימר אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב בעומד בחצר רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא היתה ניטלת בדוקני דלמא רבי זעירא ורבי אבא בר כהנא ורבי לוי הוון יתבין והוה רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא וצוח להון סיפרי קיסמי אמר ליה רבי בא בר כהנא למה את מקנתר לון שאל ואינון מגיבין לך אמר ליה מהו דין דכתיב (תהילים עו) כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור אמר ליה כי חמת אדם תודך בעולם הזה שארית חמות תחגור לעולם הבא אמר ליה או נימר כי חמת אדם תודך בעולם הבא שארית חמות תחגור בעולם הזה אמר רבי לוי כשתעורר חמתך על הרשעים צדיקים רואין מה את עושה להן והן מודין לשמך אמר רבי זעירא היא הפכה והיא מהפכה לא שמעינן מינה כלום ירמיה בני אזל צור צור דוקניתא דהיא טבא מן כולם תמן תנינן כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות רבי מאיר אומר אף השדות מה טעמא דרבנין וקם בית אין לי אלא בית מנין לרבות בתי בדין בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ומגדלות [ת"ל אשר בעיר] יכול אף השדות ת"ל בית מה בית שהוא מיוחד שהוא בית דירה יצאו שדות שאינן בית דירה מה טעמא דרבי מאיר (ויקרא כה) וקם הבית אין לי אלא בית מנין לרבות בתי בדין בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ומגדלות והשדות תלמוד לומר (שם) אשר בעיר אשר לו חומה פרט לבית הבנוי בחומה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר כותל החיצון הוא החומה רבי יהודה דריש אשר לו חומה רבי שמעון דריש אשר לא חומה אמר רבי חיננא והוא שעלה דרך הנוף אבל אם עלה דרך העיקר כבר קלטו העיקר מתניתא דבית שמאי היא דבית שמאי אומרין הכל כלפנים ואית בהן תנייא קדמייא כבית שמאי