משנה מעשרות ג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ג · משנה ד | >>

[עריכה]

מצא קציצות^יב בדרך, אפלו בצד שדה, וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך, ומצא תחתיה תאנים, מותרות משום גזל^יג ופטורות מן המעשרות.

ובזיתים ובחרובים חייבים.

מצא גרוגרות^טו, אם דרסו רוב בני אדם, חייב.

ואם לאו, פטור^יז.

מצא פלחי דבילה, חייב, שידוע שהן מדבר גמור.

והחרובין, עד שלא כנסן לראש הגג, מוריד מהם לבהמה, פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר^יט.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מָצָא קְצִיצוֹת בַּדֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ בְּצַד שָׂדֶה,

וְכֵן תְּאֵנָה שֶׁהִיא נוֹטָה עַל הַדֶּרֶךְ וּמָצָא תַּחְתֶּיהָ תְּאֵנִים,

מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל, וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.

וּבַזֵּיתִים וּבֶחָרוּבִים, חַיָּבִים.

מָצָא גְּרוֹגְרוֹת,

אִם דָּרְסוּ רוֹב בְּנֵי אָדָם, חַיָּב; וְאִם לָאו, פָּטוּר.

מָצָא פִּלְחֵי דְּבֵלָה, חַיָּב, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֵן מִדָּבָר גָּמוּר.

וְהֶחָרוּבִין, עַד שֶׁלֹּא כְּנָסָן לְרֹאשׁ הַגָּג,

מוֹרִיד מֵהֶם לַבְּהֵמָה, פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מצא קציצות בדרך, אפילו בצד שדה קציצות,

וכן תאנה שהיא נוטה לדרך, ומצא תחתיה תאנים -

מותרות - משום גזל,

ופטורות - מן המעשרות.

בזיתים, ובחרובין - חייבין.

מצא גרוגרות -

אם דרסן רוב אדם - חייב.

ואם לאו - פטור.

מצא פלחי דבלה - חייב,

שידוע שהן מדבר הגמור.

החרובין -

עד שלא כנסן לראש הגג - מוריד מהן לבהמה, ופטור,

מפני שהוא מחזיר את המותר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

קציצות - גרגרים תלושים, מאי זה אילן שיהיו.

בזיתים ובחרובים חייבים - בתנאי שימצא הזיתים תחת אילן הזיתים, והחרובין תחת אילן החרובין, וזה מבואר כי אלו הגרגרים שנפלו מאלו האילנות נפלו, ולפיכך יש בהם משום גזל וחייבין במעשרות. אבל התאנים שמתלכלכין ומשתנים בצורתן, כשמצא אותן תחת התאנה, אינו מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו, ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה, או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות. ולפיכך אין בהם משום גזל, ופטורין מן המעשר, אבל יעשר דמאי בלבד כמו שבארנו במסכת דמאי.

אם דרסו רוב בני אדם, חייב - עניינו אם רוב בני אדם דרסו תאנים שלהם בשדה, כבר באו לגורן המעשרות, ונאמר כי אלו הגרוגרות הם ממה שדרסו בשדה, ובאו לבית ונפלו אחר כך, והוא חייב במעשרות. ואם רוב בני אדם לא דרסו בשדה פטור, לפי שנאמר קודם דריסה נפלו.

ואמרם מפני שהוא מחזיר את המותר - עניינו שהוא מחזיר אותו לגג ליבש, והוא ראיה שעראי מאכיל:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

קציצות. שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה כדתנן בפ"ח דשביעית (משנה ו) והוא כלי ברזל ועל כן קוראין אותם קציצות ושוטחין אותן בשדה ליבש:

אפילו בצד שדה קציצות. דמוכח מילתא דמבעל השדה נפל אפילו הכי מותרים משום גזל לפי שהבעלים מתייאשים מהן ובריש אלו מציאות (כא:) מתרץ בין למ"ד יאוש [שלא] מדעת הוי יאוש בין למ"ד לא הוי יאוש:

ופטורין מן המעשר כהפקר:

בזיתים ובחרובין חייב. דלא מייאש ולא הוי הפקר ואסור משום גזל ומפרש באלו מציאות משום דחזותו מוכיח עליו של מי הוא אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידיע:

אם דרסו רוב בני אדם חייב. דסתמא מן הדרוסות הן ופריך בירושלמי (הל' א) ולא בבתים הן נדרסות כלומר ע"כ בשדה עסקינן ומשני א"ר בון בר חייא תיפתר שרוב דורסין על השדות רבי זעירא בעי ואינה ניכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיהא ומשני א"ר שאול פעמים שהיא פוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה פעמים שהרגל דורסה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:

פלחי דבילה. לאחר שנדרסו בעיגול מחלקין העיגול לכמה פלחין ובפלח יש הרבה תאנים דבוקות יחד וכדתנן בפ"ה דדמאי (משנה ה) וכן עני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה מעשר מכל אחד:

מדבר גמור. למעשר שנגמרה מלאכתו:

עד שלא כינס לראש הגג. דהיינו ערימה שזהו גרנן של חרובין למעשר כדתנן לעיל בפרק קמא (משנה ו):

מוריד מהן לבהמה. דאוכלין על המוקצה בין במקומן בין שלא במקומן אפי' לרב כדפרשינן לעיל אבל לעולם לאו דווקא לבהמה והוא הדין לאדם והא דנקט בהמה כדמפרש בירושלמי (שם) לפי שאין דרך תלמיד חכם לאכול בשוק:

שהיא מחזיר את המותר למוקצה כל היכא דמותרו חוזר לא נטבל כדאמרינן בסוף פרק המביא (דף לה):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ואפילו בצד שדה קציעות - דמוכחא מלתא דמהך שדה נפול, אפילו הכי מותרות משום גזל דמסתמא נתיאשו הבעלים מהן:

ופטורות מן המעשר - כדין הפקר:

ובזיתים ובחרובים חייבין - לפי שאין הבעלים מתיאשים מהן, שמראיתו מוכיח עליו שמא. לן זה נפל. אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידוע מאיזה אילן היא ^יד:

אם דרסו רוב אדם - אם רוב אנשי אותה העיר דרסו כבר הגרוגרות שלהן בשדותיהן ^טז, אית לן למימר זו מן הדרוסות הן וכבר נגמרה מלאכתן, וחייב לעשר:

פלחי דבילה - אחר שנדרסו בעגול מחלקים העגול לכמה פלחין, ויש בפלח הרבה דבלות דבוקות זו בזו:

עד שלא כנסן לראש הגג - לעשות מהן ערימה, שהוא גרנן של חרובין למעשר כדתנן בפרק קמא:

מוריד מהן לבהמה - אבל הוא לא יאכל ^יח, שאין אוכלים על המוקצה אלא במקומן, כלומר הפירות ששוטחין אותם ליבש שלא נגמרה מלאכתן אין אוכלים מהן אלא במקומן, דשלא במקומן אינו ניכר שלא נגמרה מלאכתן, ומיהו כשמאכיל מהן לבהמה אפילו שלא במקומן, מתוך שאין החרובין מאכל בהמה מידע ידיע דלא נגמרה מלאכתן ולא יבשו כל צרכן:

מפני שהוא מחזיר את המותר - למקום ששוטחן שם ליבש, וכל היכא דמותרו חוזר לא טביל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

קציצות. כן גירסת הספר. והרמב"ם מפרש גרגרים תלושים מאיזו אילן שיהיו. והר"ש מפרש שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה כדתנן בפ"ח דשביעית [משנה ו'] והוא כלי ברזל ועל כן קוראין אותן קציצות. וגירסת הר"ב כנוסחא אחרינא דגרס קציעות וכן הגירסא במשנה י' פרק ד' דתרומות. וכן הובאה משנה זו בגמ' בבבא מציעא פרק ב' דף כא ופירש רש"י תאנים שקוצצין אותן באזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה ליבש. ע"כ. ונראה לי שנקראו קציעות על שם המקצועות שהם כמחצלאות שעליהן מיבשים אותם כדפי' הר"ב במשנה ד' פ"ח דנדרים:

[*מותרות משום גזל וכו'. ודוקא שמצא בדרך שאז ידוע שהבעלים נתייאשו לפי שרבים מצוים שם אבל אם מצאן בינו לבין חבירו אסורין משום גזל דלא מתיאש שיודע שחבירו ימצאם. לשון הפירוש שהזכרתי]:

ובזיתים ובחרובים. פירש הר"ב אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידיע מאיזה אילן היא. שהתאנה מתלכלכת ומשתנית בצורתה כשמצא אותן תחת התאנה אינה מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ולפיכך אין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר אבל יעשר דמאי בלבד הרמב"ם. [*ומיהו לאו כדמאי ממש אלא כלומר בספק וצריך שיפריש ג"כ תרומה גדולה. וכן נראין דבריו שבחבורו פ"ג מה"מ אע"פ שי"ל דפטור מתרומה מטעמא דמתניתין ד' פ"ה ע"ש. והר"ב שמפרש דפטור כדין הפקר כ"פ הר"ש גם רש"י ותוספות פרק ב' דבבא מציעא [ד' כא]:

מצא גרוגרות אם דרסו וכו'. דגרוגרות קרויין כשיבשו קודם שנדרסו כדפי' הר"ב במשנה ד' פ"ב דתרומות:

אם דרסו רוב בני אדם. פירש הר"ב בשדותיהן דמסתמא בבתים נדרסות ולהכי הוצרך למוקים למתני' כשרוב דורסים בשדות דהא בנמצא בשדות עסקינן. הר"ש בשם הירושלמי [*ובפירוש שהזכרתי כתוב וז"ל וכשרגילים לדרוס בשדה שהרי בשדה מצאה שאילו מצאה בבית אסור משום גזל ע"כ]:

ואם לאו פטור. ירושלמי רבי זעירא בעי ואינה ניכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיה. ומשני אמר ר' שאול פעמים שהיא פוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:

מוריד מהן לבהמה. פירש הר"ב אבל הוא לא יאכל וכו'. והכא הוא הדין נמי בניו ובני ביתו דלא שריין בר"פ אלא היכא דעדיין לא הובאו למקומן. וזהו דמסיים ויהיב טעמא לבהמה מתוך שאין החרובין מאכל בהמה:

מפני שהוא מחזיר את המותר. פי' הרמב"ם והוא ראיה שעראי מאכיל. וכך פירש רש"י בביצה ס"פ המביא דף לה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יב) (על המשנה) קציעות. גרגרים תלושים מאיזו אילן שיהיו הר"מ והר"ש מפרש שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה:

(יב) (על המשנה) לפי גירסתו הוא על שם המקצועות שהם כמחצלאות שעליהן מיבשים אותם:

(יג) (על המשנה) גזל. ודוקא שמצא בדרך שאז ידוע שהבעלים נתייאשו לפי שרבים מצויים שם אבל אם מצאן בינו לבין תבירו אסורין משום גזל דלא מתיאש שיודע שתבירו ימצאם. פירוש:

(יד) (על הברטנורא) שמתלכלת ומשתנית בצורתם וכשמצא אותן תחת התאנה אינו מכיר אם מזאת התאנ' נפלו ונשתנו או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ואין בהם משום גזל. הר"מ:

(טו) (על המשנה) אם דרסו. דגרוגרות קרויין כשיבשו קודם שנדרסו:

(טז) (על הברטנורא) דסתמא בבתים נדרסות ולהכי הוצרך למוקי מתני' כשרוב דורסים בשדות דהא בנמצא בשדות עסקינן. הר"ש בשם הירושלמי:

(יז) (על המשנה) וא"ל פטור. יר. ושלמי מקשה ואינה נכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיה. ומשני פעמים שהיא בוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסתה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:

(יח) (על הברטנורא) וה"ד נמי בניו ובני ביתו דלא שריין בר'פ אלא היכא דעדיין לא הובאו למקומן וזהו דמסיים ויהיב טעמא לבהמה מתוך כו':

(יט) (על המשנה) מחזיר. והוא ראיה שעראי מאכיל הר"מ (ר"ל שאכילת בהמה אפי' קבע כשמותרה חוזר אינה נחשבת רק לעראי. כ"פ המ"ח כדי שלא תקשה ממ"י פ"א דפיאה. ועיין בפרק דלקמן ס"ג):

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מצא קציצות:    תאנים שקוצצין אותם באזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה לייבשן הר"ש שירילי"ו ז"ל ומתני' מייתי לה במציעא ר"פ אלו מציאות דכ"א ושם הגירסא קציעות [הגהה אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב בכל הספרים מצאתי קציצות בשני צדי:] בעי"ן ומשם העתיק הר"ש שירילי"ו ז"ל פירושו של רש"י ז"ל. ובתוספות יום טוב כתוב שנקראו קציעות ע"ש המקצועות שהן המחצלאות ואני נלע"ד דאדרב' לא נקראו אותן המחצלאות מקצועות אלא בעבור הקציעות שמייבשין עליהם והן נקראו ע"ש שקוצעין אותן במוקצה וכמה דאת אמר המקצע מכולם טפח על טפח טמא שהוא לשון חתוך בפכ"ז דכלים וכן תנן בכמה דוכתי:

אפילו בצד שדה קציצות:    בשב"א תחת השי"ן וציר"י תחת הדלי"ת שהוא סמוך. פי' אפי' מצאן אצל שדה שיש בה קציעות:

שהיא נוטה לדרך:    מפ' בירושלמי דוקא לדרך משום דידע דעוברי דרכים יטלום מה שאין כן כשנוטה לשדה חבירו:

מותרות משום גָזַל:    יש גורסין אין בהן משום גזל וכן הגי' ה"ר יהוסף ז"ל. וטעמא דקציצות אגב דחשיבי ממשמש בהו וידע מיד ותאנה נמי מידע ידיע דנתרא ועם נפילתה נמאסת ומפקר לה משום דלא ידיע מאיזה אילן היא אי מאילו שהן תחתיהן אי מעלמא ואיכא מאן דמפ' דכיון שהיא נופלת מתלכלכת ונמאסת בעיניו ומפקירה:

בזיתים ובחרובין:    ה"ר יהוסף ז"ל הגי' הזיתים והחרובין:

ואם לאו פטור:    דלפעמים שהרגל דורסה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה ע"כ עם פי' הרש"ש ז"ל. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' גרוגרות היינו תאנים יבשים שנדרסו בחבית ונתפרדו אח"כ ואלה הגרוגרות דמתני' אינם נכרים אם נדרסו ברגל אדם ובעבור זה הם נראין כגרוגרות או אם נדרסו בחבית ונתפרדו והרי הן גרוגרות ממש וכבר נתחייבו דתנן הגרוגרות משידוש ע"כ. עוד כתב בכל הספרים מצאתי אם דרסו רוב אדם ואין שם מלת בני:

מצא פלחי דבילה:    בירוש' מפ' לה במקום שאין רוב דורסין בבתים דאי רוב דורסין בבתים לא בעינן טעמא דדבר גמור דתיפוק לי דראו פני הבית וגם אין רוב דורסין בשדות הילכך הני פלחים כיון דאית בהו דבר גמור וספק ראיית פני הבית נטבלו אבל במקום שרוב דורסין בשדות אותם המיעוט העתידין לדרוס בבתים בטלין ואינו חייב לעשר:

עד שלא כנסן לראש הגג מוריד מהם לבהמה:    לשון המשנה נקט הרמב"ם ז"ל שם פ"ג ונלע"ד שר"ל עד שלא גמר לכונסן ולהעמידן ערימה מוריד מהן לבהמה וכו' ומ"מ קשה לע"ד דהו"ל למיתני בראש הגג בבי"ת:

מוריד מהם לבהמה:    פי' רבינו שמשון ז"ל ולפיכך הוא מאכיל אותן לבהמתו דלאחר שיבשו כל צרכן אין להאכילן לבהמתו פי' אין רגילות להאכילן לבהמתו ואיכא מאן דמפ' דמוריד מהן לבהמה לאו דוקא דה"ה לאדם והא דנקט בהמה כדמפ' בירושלמי לפי שאין דרך ושבח לתלמיד חכם לאכול בשוק ע"כ. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' שלא עשה מהם ערימה דהיינו גרנן למעשרות ע"כ. עוד כתב בירוש' מפ' דלר' הוי הדין הזה דוקא בחרובין שאינן אוכל אדם ע"כ. עוד כתב מפני שהוא מחזיר את המותר פי' כי הפירות שלא נגמרה מלאכתן לא הוקבעו ומי שרוצה לאכול מאותן הפירות שלא נגמרה מלאכתן כשהוא נוטלם בידו הוא גמר מלאכה שלהן שהרי הוא רוצה לאכלם ולא יש להם מלאכה אחרת עוד שהרי עתה יאכל אותם אך כשהוא מחזיר את המותר אע"פ שנטלן מן המוקצה לאכלם עדיין לא נגמרה מלאכתן שהרי יש בהן שעתידין לחזור למקומן והרי באותם לא נגמרה מלאכתן בנטילה שלו שהוא נוטלם מן המוקצה וכיון שאותן לא נגמרה מלאכתן בנטילה שלו גם האחרים שהוא רוצה לאכול עדיין לא נגמרה מלאכתן עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מצא קציצות:    תאנים כשנתלשו מאילן והן עדיין רטובים נקראים תאנה. וכשהונחו אח"כ על מחצלאות של גמי להתיבש ונקמטו קצת פניהן למעלה מדהתחילו להתיבש קצת נקראו קציעות או קציצות דעי"ן וצ' מדדומין קצת במכתב מתחלפים לפעמים. אמנם כשנתייבשו לגמרי נקראים גרוגרו' וכשנדרסו יחד ככר עגול נקראים דביל':

אפי' בצד שדה קציצות:    שמונחים שם בשדה על מחצלאות להתייבש דמוכח קצת דמשדה זו הן אפ"ה לא הוה גזל:

מותרות משום גזל:    דתאנה בנפילתה נמאסת והפקירו' הבעלים ולתוס' [ב"מ כ"א ב'] בנפילתה משתנת צורתה שע"י הי' ניכר שמאילן זה נפלה ונתיאשו הבעלים. ובזה ובזה תלינן שמעוברי דרכים נפל:

ופטורות מן המעשרות:    כהפקר שהופקר קודם שנגמר מלאכתן למעשרות [ועי' מ"ש בס"ד פאה פ"ד סי' ל"ח]:

ובזיתים ובחרובים חייבים:    ר"ל הוה גזל שע"י צורתן ניכר שמאילן זה נפלו. ומדאינן הפקר חייבים ג"כ בתרומ"ע:

מצא גדוגדות:    תאנים יבשים:

אם דרסו רוב בני אדם:    שרוב בני עיר כבר עשו עגולי דבילה:

חייב:    דאמרי' זו מהדרוסות וכבר נגמ"ל ואע"ג דנתייאשו השתא בעליו. והו"ל הפקר עכ"פ הרי הופקר אחר שנגמ"ל:

ואם לאו פטור:    דאין מחזיקין איסור לומר שכבר נגמ"ל ונתחייב [עי' י"ד ק"ז ברמ"א]:

מצא פלחי דבילה:    חתיכו' מעיגולי דבילה:

שידוע שהן מדבר גמור:    ואע"ג דיש ספק שמא נתעשר כבר. עכ"פ מדנגמ"ל הו"ל חיוב וודאי ופטור ספק. ואין ספק מוציא מידי וודאי [כנדה דט"ו א']:

והחרובין:    לא מיירי במציאה. רק ר"ל כל אדם שיש לו חרובין בגג שהעלן לשם ואפילו דרך שער החצר שכבר נתחייבו עכ"פ מדדעתו להעלם לגג ליבשן לא נגמ"ל עדיין ולא הוקבעו בחצר [כר"פ]:

עד שלא כנסן לראש הגג:    כלומר בראש הגג:

מוריד מהם לבהמה:    נראה לי דמדקתני מוריד משמע דכבר הם בגג אלא שלא נתיבשו כל צרכן ולהכי לא צברן וכנסן שם עדיין. מיהו דוקא לבהמה מותר דמדאין חרובין מאכל בהמה ניכר כשמאכילה שלא נתיבשו כ"צ דאל"כ הי' אסור להאכילן לבהמה [כתענית ד"כ ע"ב]. אבל לאדם אסור רק במקום שמיבשן דשם ניכר שלא נתיבשו כ"צ ואף ע"ג דבמ"א בני בית מותרים נ"ל התם ה"ט דלא נתיבשו כל עיקר וניכר לכל:

מפני שהוא מחזיר את המותר:    רצה לומר אפי' מוריד הרבה לבהמה והו"ל כקבע עכ"פ מדראוי' להחזיר המותר שהרי קרוב החצר לגג [עי' תוספתא] וגם לא נטמא מה שנטל בכה"ג לא הו"ל כקבע כפ"ד מ"ג:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת