חזר עמו עוד ד' מאות פעמים, ובזכות זה הוסיפו לו שנים הרבה, (ובל"ס מה שאמרו חז"ל שהוסיפו לו ד' מאה שנה הוא בלשון גוזמא שא"כ היה חי עוד בימי הגאונים ולא היו שותקין מלהזכיר דבר נפלא כזה).
והאמת שהאריך ימים רבים כי היה בזמן רבי כמפורש בירושלמי פאה פ"ז ה"ג שרבי שאלו שיראהו האשכול הגדול שבכרמו אשר כולם יתפלאו ע"ז, וקודם שבא רבי לכרמו ראה מרחוק שור בין כרמו ושאלו הלא השור יחבל את הכרם א"ל אין זה שור, אך זה הוא האשכול. ובפאה פ"ז ה"ג וב"ב פ"ט ה"ה שר' פרידא עקב ב' פוגלין עבור רבי שזרען אחר ר"ה ונתגדלו עד ערב יו"הכפ, באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית והוא במשנה שביעית ספ"ו שרבי התיר אותם, ובזה אנו רואין שהיה בזמן רבי.
והאריך ימים עד ימי ר' אמי כמנחות נב: נג. שבעי מר' אמי.
והוא ראה דור העשירי דר' אלעזר בן עזריה כמנחות נג. שא"ל רבנן לר' פרידא, ר' עזרא בר בריה דר' אבטילס דהוא עשירי לרא"בע קאי אבבא, ואז דרש ר"פ הפסוק אמרת לה'.
ובמגילה כז: שאלו את ר' פרידא במה הארכת ימים א"ל מימי לא קדמוני אדם לב"המד, ולא ברכתי לפני כהן, ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה.
ובאגרת דרש"ג ח"א פ"ב חשבו בדור רש"בג.
ר' פרירא
בסה"ד מביא מירושלמי פאה פ"ז ה"ג וב"ב פ"ט ה"ה, וירושלמי מוטעה נזדמנה לו כי בירושלמי שלנו כתוב ר' פרידא כדמובא בערכו.
פרנך
חזקיה בר' פרנך ברכות סג..
ר' יצחק בן פרנך כלה רבתי רפ"ג.
ר' פרנך
היה תלמידו דר' יוחנן כדמצינו תמיד פרנך אר"י כשבת יד., סוכה לב:, מו"ק ט., ב"מ פה., נדה כו., תנחומה שלח בהוספה-טז.
וכן אמר בשם ר' חנינא כפסחים פ"ה ה"ז.
ובסוכה פ"ג סה"א ר' חיננא ר' פרנך רב מתנה יוסי בר מנשיא בשם רב.
פשפשה
בירושלמי שביעית פ"ו ה"א פשפשה א"ר יוסי שאלית לר' אבא, ומפרש בפני משה שהוא שם חכם, ויותר נראה שהוא שם מקום.
ובספר אהבת צי"ו מפרש פשפשה הוא כמו שצריכין לבדוק ככתובות קי: שאמרו נוה היפה בודק.
פתחיה
(פתחיה, נחמיה פ"יא-כד).
נזכר שקלים פ"ה מ"א שהיה ממונה במקדש על הקינין, ואמרו שם פתחיה זה מרדכי ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע בע' לשון.
פתיא אוכמא
כן קרא ר"נ לרב עינא בפסחים פח., ור' אסא קרא כן לר"ז ע"ז טז. ורבא קרא כן לרפרם בר פפא ברכות נ..
פתר ראש
ר' יהושע בן פתר ראש (תנא), נזיר נו:.
צ
ר' צדוק א', ב', ג'
(צדוק הכהן, שמואל ב' פ"טו-כז) ערך ר' אלעזר בר' צדוק.
ר' צדוק בן חלוקה
ביומא עח. אמר רבב"ח שאלו את ר' אלעזר (בן פדת) - עמד ר' צדוק בן חלוקה על רגליו ואמר אני ראיתי את
