יומא סח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלמוד בבלי

<< · יומא · סח ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

לצפונה של ירושלים וחוץ לשלש מחנות אר' יוסי אומר אבית הדשן נשרפין אמר רבא מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי ר' אליעזר בן יעקב הוא דתניא (ויקרא ד, יב) אל שפך הדשן ישרף שיהא לשם דשן רבי אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך אמר ליה אביי ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי

ת"ר והשורף השורף מטמא בגדים בולא המצית את האור גולא המסדר את המערכה דואי זהו השורף זה המסייע בשעת שריפה יכול אף משנעשו אפר מטמאין בגדים ת"ל אותם האותם מטמאין בגדים ולא משנעשו אפר מטמאין בגדים ר"א ברבי שמעון אומר הפר מטמא ניתך הבשר אינו מטמא בגדים מאי בינייהו איכא בינייהו דשויה חרוכא:

מתני' אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר וומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר דירכאות היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר אמר ר' יהודה והלא סימן גדול היה להם מירושלים ועד בית חדודו שלשה מילין הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל ויודעין שהגיע שעיר למדבר ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנאמר (ישעיהו א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

גמ' אמר אביי ש"מ בית חדודו במדבר קיימא והא קמ"ל דקסבר רבי יהודה כיון שהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו:


פרק שביעי -- בא לו כהן גדול

מתני' בא לו כהן גדול לקרות זאם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא חואם לאו קורא באצטלית לבן משלו טחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן י(במדבר כט, ז) ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ומברך עליה שמונה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון ועל המקדש בפני עצמו ועל ישראל בפני עצמן ועל ירושלים בפני עצמה ועל הכהנים בפני עצמן ועל שאר התפלה.

כהרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא ולא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהן שוה כאחת:

גמ' מדקתני באצטלית לבן משלו מכלל דקריאה לאו עבודה היא וקתני אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן דילמא שאני קריאה דצורך עבודה היא דאיבעיא לן בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן או לא ניתנו ליהנות בהן ת"ש ללא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא מיכל אכלי דילמא שאני אכילה דצורך עבודה היא כדתניא (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם ממלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין שינה הוא דלא הא הלוכי מהלכי בדין הוא דהלוכי נמי לא

רש"י[עריכה]


לצפונה של ירושלים - שכל מעשה חטאת בצפון:

אבית הדשן - צריך שיקדים לשם דשן המזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלתנא קמא לא צריך:

רבי אליעזר בן יעקב הוא - דאמר לא אשמועינן אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:

ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי - ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך:

השורף - המתעסק בצרכי שריפתן בגופן דכתיב אותם כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור:

דשויה חרוכא - דהוי ניתך הבשר ואפר מיהו לא הוו לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא ביה לרבי אלעזר ברבי שמעון שוייה חרוכא לא מטמא דלא פר מיקרי:

מתני' אמרו לו לכהן גדול וכו' - שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע שעיר למדבר שנאמר ושלח את השעיר במדבר ואחר כך ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה:

דירכאות - בני אדם עומדים מירושלים לצוק בכדי שיראה זה סימנו של זה ומניפין אותם הסמוכין למדבר בסודרין וזה הסמוך לו רואה ומניף גם הוא ורואה חבירו הסמוך לירושלים דירכאות בלע"ז רידר"יגרדש:

עד בית חדודו - הוא ראש המדבר ושם נתקיים ושלח את השעיר במדבר:

הולכין מיל - כדאמרן לעיל (דף סו:) מיקירי ירושלים מלוין אותו עד סוכה הראשונה:

גמ' נעשית מצותו - ומתחיל לקרות הפרשה:

בא לקרות - את הפרשה דילפינן ממלואים דאמרינן בפ"ק (דף ה:) מניין שאף מקרא פרשה מעכב וכו':

אם רצה לקרות בבגדי בוץ - שהוא לבוש עכשיו שעבד בהן עבודת היום:

אצטלית - לבוש כמין חלוק:

בית הכנסת - היה סמוך לעזרה בהר הבית:

חזן הכנסת - שמש:

ראש הכנסת - על פיו נחתכין צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע מי עובר לפני התיבה:

ואך בעשור - שבפרשת אמור אל הכהנים:

ואומר יותר ממה שקריתי וכו' - בגמרא מפרש טעמא:

שבחומש הפקודים - ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל ופרשת פינחס באותו ספר ושם המוספין אמורין:

קורא על פה - טעמא מפרש בגמרא:

על התורה - ברכה של אחריה אשר נתן לנו וכו':

ועל העבודה - רצה בעמך ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך לבדך ביראה נעבוד:

ועל ההודאה - מודים אנחנו לך עד הטוב לך להודות על העבודה מברך בשביל העבודה שעבד והודאה סמוכה לעבודה דכתיב זובח תודה יכבדנני (תהלים נ) אחר עבודה תודה והיא הודאה:

על מחילת העון - מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה וכו' עד מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו':

על המקדש - מתפלל על המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש:

ועל הכהנים - מתפלל על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן וכן על ישראל:

ועל שאר התפלה - מפרש בגמרא:

גמ' נתנו ליהנות - נתן רשות ליהנות בהן בלא שעת עבודה:

שינה הוא דלא - שמא יפיח:

תוספות[עריכה]

במחנה לרבות אפילו חוץ למחנה אחת דלא תימא חוץ לג' מחנות כמו פרים הנשרפים בלאו קרא נגמר מחוץ למחנה דטומאת בגדים דדמו להדדי דתרוייהו לאו מכשירים נינהו ונראה לי דאי לא כתב במחנה הוה גמרינן מפרה דאף על גב דהאי מכשיר והאי לאו מכשיר הוא מכל מקום כיון דאידי ואידי בשחיטת חוץ איירי דכתיב גבי פרה והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו וגמרינן להו מהדדי ופרה גמרינן מפרים הנשרפין משריפתן ולא מטומאתן דלשריפתן דמיא דאידי ואידי מכשיר הוא אבל לטומאתן לא דמיא כלל:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/יומא/פרק ו (עריכה)

מב א מיי' פ"ז מהל' מעשה הקרבנות הלכה ד:

מג ב ג ד ה מיי' פ"ה מהל' פרה הלכה ד:

מד ו מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ז:


מתוך: עין משפט ונר מצוה/יומא/פרק ז (עריכה)

א ז ח מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ט:

ב ט י מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה י:

ג כ מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה ח:

ד ל מיי' פ"ח מהל' בית הבחירה הלכה ו:

ה מ מיי' פ"י מהל' מעשה הקרבנות הלכה א: