משנה זבחים ח יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ח · משנה יב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חטאת שקיבל דמה בשני כוסות, יצא אחד מהן לחוץ, הפנימי כשר.

נכנס אחד מהן לפנים, רבי יוסי הגלילי מכשיר בחיצון, וחכמים פוסלין.

אמר רבי יוסי הגלילי: מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ, לא עשה את המשואר כיוצא; מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים, אינו דין שלא נעשה את המשואר כנכנס?

נכנס לכפר, אף על פי שלא כיפר, פסולכח, דברי רבי אליעזר.

רבי שמעון אומר, עד שיכפר.

רבי יהודה אומר, אם הכניס שוגגכט, כשר.

כל הדמים הפסולין שניתנו על גבי המזבח, לא הרצה הציץ אלא על הטמא, שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא.

נוסח הרמב"ם

חטאת שקיבל דמה בשני כוסות יצא אחד מהן לחוץ הפנימי כשר נכנס אחד מהן לפנים רבי יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלין אמר רבי יוסי הגלילי מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ לא עשה את המשואר כיוצא מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא נעשה את המשואר כנכנס נכנס לכפר אף על פי שלא כיפר פסול דברי רבי אלעזר רבי שמעון אומר עד שיכפר רבי יהודה אומר אם הכניס שוגג כשר כל הדמים הפסולין שניתנו על גבי המזבח לא ריצה הציץ אלא על הטמא שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא.

פירוש הרמב"ם

חטאת שקבל דמה בשתי כוסות יצא אחד מהן כו': דע שאם יצא מבשר קדשי קדשים חוץ לעזרה נפסל ואסור באכילה וסמך זה למה שנאמר ובשר בשדה טרפה ר"ל שהבשר שיצא חוץ למחיצתו שהוא שדהו הרי הוא כבשר טרפה ואסור באכילה וכן *[בשר] קדשים קלים שיצאו חוץ לחומה דינו אחד ואם הובא בשר קדשי קדשים אל ההיכל לא יפסל והוא מותר באכילה כמו שזכרנו בפ' ו' כמו שנא' וכל חטאת אשר יובא מדמה ואמרו מדמה ולא מבשרה הנה נתבאר שאם יצא בשר לחוץ נפסל ואם נכנס לפנים לא נפסל וג"כ המחשבה אם חשב עליו לאוכלו בחוץ פסול ואם חשב לאכלו בפנים לא פסול כמו שבארנו בשני מזו המסכתא וחכמים מביאים לראיה אשר הובא מדמה אפילו מקצת דמה ולפיכך אם נכנס מקצת דמה נפסלה ורבי יוסי סמך על ק"ו כמו שאתה רואה אותו דמים היוצאים הם מה שחשב עליהם לזרקו בחוץ והם נקראים דמים פסולים. דבר תורה על ציץ שהוא מכפר טומאת קדשים שנאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וגו' ואח"כ פירש בפרשת אמר אל הכהנים שעון הקדשים שהוא מכפר הוא הטומאה לפי שנאמר אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' כבר בארנו בסוף עדיות כי סוף הדבר שעל פיו עושים שאין דם הקדשים מטמא כל עיקר והלכה כחכמים ורבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

יצא אחד מהן לחוץ. חוץ לעזרה:

הפנימי כשר. ונותן ממנו מתנותיו והקרבן כשר:

וחכמים פוסלין. דכתיב (ויקרא ו) אשר יובא מדמה, ואפילו מקצת דמה, פסול. מדלא כתיב את דמה:

ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ. כלומר, ומה חוץ, שהוא מקום שהמחשבה פוסלת בו שאם חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמה לחוץ, פסולה:

לא עשה. אצל מוציא מקצת דמה לחוץ את המשוייר בפנים כיוצא, כדאמריתו הפנימי כשר:

מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים. כלומר, היכל, שהוא מקום שאין מחשבה פוסלת בו, שאם שחט על מנת ליתן את הנתנים בחוץ בפנים כשר, אינו דין כו'. ואין הלכה כר' יוסי הגלילי. ודוקא בדם הוא דאמרינן דאם יצא חוץ לעזרה או נכנס בפנים להזות ממנו בהיכל נפסל, אבל בשר קדשים נהי דאם יצא לחוץ נפסל ואסור באכילה, דכתיב (שמות כב) ובשר בשדה טריפה, בשר שיצא חוץ למחיצתו, דהיינו קדשי קדשים חוץ לעזרה וקדשים קלים מחוץ לעיר, נעשה כאילו הוא בשר בשדה והרי הוא טריפה ולא תאכלו. מכל מקום אם נכנס לפנים אל תוך ההיכל לא נפסל בשביל כן ומותר באכילה, דאמר קרא "אשר יובא מדמה לא תאכל", מדמה ולא מבשרה:

עד שיכפר. בהיכל:

ר' יהודה אומר כו'. והלכה כר"י:

ואין הציץ מרצה על היוצא. ואע"ג דפסולים שעלו לא ירדו, ארצויי מיהא לא ארצו, דכתיב בציץ (שם כח) ונשא אהרן את עון הקדשים, ובפרשת אמור כתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' וטומאתו עליו, מה קדשים האמורים להלן בטומאה הכתוב מדבר, אף עון קדשים האמורים בציץ בטומאה הכתוב מדבר:

פירוש תוספות יום טוב

שאין המחשבה פוסלת בפניס. כדתנן ספ"ג:

אע"פ שלא כפר פסול. דיליף לכפר דהכא בחטאת חיצונה מלכפר דחוץ [דמזהיר לאדם שיעמוד חוץ]. וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקדש. (ויקרא י"ו) מה להלן בבואו לכפר משמע מתחילת ביאת המכפר הלכך כתיב לכפר ועדיין לא כפר משמע אף אשר יובא מדמה לכפר בתחלת הבאתה ע"מ לכפר משמע שנפסל. גמרא:

עד שיכפר. דלא יליף לכפר דבבהמה מלכפר דבבואו דבאדם אלא מלכפר דבבהמה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת [אשר הובא את דמם לכפר] (שם) מה להלן בשכפר דהא שריפה בתר כפרה הוא אף כאן בשכפר. גמרא:

אם נכנס שוגג כשר. הא מזיד פסול בשכפר. כדדייקינן בגמרא מברייתא דדריש לכפר דבפר חטאת כר"ש. והרמב"ם בפ"ב מהלכות פה"מ לא כתב כן והאריך בזה הכ"מ:

שהציץ מרצה על הטמא. ועיין בפירש הר"ב מ"ד פרק בתרא דעדיות ומ"ש הר"ב דכתיב בציץ ונשא וגו' ובפרשת אמור כתיב [כו']. כן כתב הרמב"ם וגם במ"ג פ"ג דמנחות הראה מקום על פירושו בכאן. אבל הר"ב לא פירש שם כן. וכדבריו דהתם איתא בגמרא שם [דף כ"ה] וכן במכילתין פ"ב דף כ"ג. גם בפ"א דפסחים דף י"ז ופ"ק דיומא דף ז'. ועוד דלדרשא דהתם אתי שפיר הא דאיצטריך למתני ואינו מרצה על היוצא. אף על גב דאינו מרצה אלא על הטמא בלבד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כח) (על המשנה) פסול כו'. פליגי בילפותא דקרא. כדאיתא בגמרא:

(כט) (על המשנה) שוגג כו'. הא מזיד פסול בשכיפר, כדדייקינן בגמרא כו'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חטאת שקבל דמה בשני כוסות וכו':    ירושלמי פ' כיצד צולין דף ל"ה ע"א. וביד פ"א דהלכות פסולי המוקדשין סימן ל"ה ובפ' שני סימן ט"ו ט"ז:

ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון:    לתת ממנו מתנותיו והקרבן כשר:

וחכמים פוסלין:    דכתיב אשר יובא מדמה ואפילו מקצת דמה מדלא כתיב את דמה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ור' יוסי הגלילי סבר דהאי קרא בחטאות הפנימיות שדמם נכנס לפנים מצוה כתיב ואמר קרא שאם אירע בהן פסול ישרפו אבית הבירה בעזרה ולא חוץ לשלש מחנות כמצותן בכשרותן כדכתיב בהאי קרא בקדש באש תשרף שתהא שריפתם בקדש וליתן לא תעשה על אכילתן בין כשרין בין פסולין כדכתיב לא תאכל דבמקומן לא נאמר לאו על אכילתן וכתבו כאן אבל פסול דחצונה שנכנס דמה לפנים מהן לא הובא את דמה נפקא ליה והתם כוליהו משמע. ועיין בספר קרבן אהרן פ' צו פ"ח:

מקום שהמחשבה פוסלת בחוץ לא עשה את המשואר כיוצא מקום וכו':    כך צ"ל:

נכנס לכפר אע"פ שלא כפר פסול דברי ר' אליעזר:    נראה דר' אלעזר גרסינן בלי יו"ד. וכן הוא שם בירושלמי. ובגמרא בברייתא יהיב טעמא דר' אלעזר יליף לכפר דאשר יובא מדמה מלכפר דוכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר ומזהיר שפורשין מן ההיכל בשעת הקטרה מה להלן בבאו לכפר משמע מתחלת ביאת המכפר הוזהרו חבריו לפרוש הלכך לכפר ועדיין לא כיפר משמע אף כאן אשר יובא מדמה לכפר מתחלת הבאתה ע"מ לכפר משמע שנפסל הלכך אע"פ שלא כפר ור"ש יליף מהכא נאמר כאן לכפר ונאמר להלן ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר וגו' מה להלן בשכפר הכתוב מדבר דהא שריפה בתר כפרה היא אף כאן כשכפר ובהא פליגי דר' אליעזר סבר דנין חוץ מחוץ פירש דם חטאת החיצונה שהכתוב מלמדך שתעמוד בחוץ ולא יכניסוה לפנים מאדם זה שהכתוב מזהירו שיעמוד בחוץ ואין דנים חוץ מפנים פירש מפר יום הכפורים שהבאתו מצוה לפנים ור"ש סבר דנין בהמה מבהמה פירש חטאת החיצונה מחטאת פנימית ואין דנין בהמה מאדם:

ר' יהודה אומר וכו':    פ' כל הפסולין (זבחים דף ל"ו):

אם נכנס שוגג כשר:    בגמרא דייק הא מזיד פסול כשכפר וכר"ש או אפילו בשלא כפר וכר' אלעזר ופשיט דבשכפר וכר"ש סבירא ליה דיליף מלכפר דבפר החטאת. וע"ש בספר קרבן אהרן:

שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא:    בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ד) כתבו תוס' ז"ל דר' יהושע ס"ל דזריקה מועלת ליוצא כר' עקיבא דריש מעילה דאמר זריקה מועלת להוצאת בשר מידי מעילה וכ"ש להרצאה דהא וכו' ע"ש:


פירושים נוספים