משנה חולין ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ב · משנה ז | >>
השוחט לנכרי, שחיטתו כשרהיט. ורבי אליעזר פוסל.
אמר רבי אליעזר, אפילו שחטה שיאכל הנכרי מחצר כבד כא שלה -- פסולה, שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה.
אמר רבי יוסי, קל וחומר הדברים, ומה במקום שהמחשבה פוסלת, במוקדשין, אין הכל הולך אלא אחר העובד. מקום שאין מחשבה פוסלת, בחולין, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.
הַשּׁוֹחֵט לְנָכְרִי,
- שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה;
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
- אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ
- שֶׁיֹּאכַל הַנָּכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ,
- פְּסוּלָה;
- שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,
- קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים:
- וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת,
- בַּמֻּקְדָּשִׁין,
- אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד;
- מָקוֹם שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת,
- בַּחֻלִּין,
- אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט?:
השוחט לנוכרי - שחיטתו כשרה.
- רבי אליעזר - פוסל.
- אמר רבי אליעזר: אפילו שחטה שיאכל נוכרי מחצר כבד שלה - פסולה, שמחשבת נוכרי לעבודה זרה.
- אמר רבי יוסי: קל וחומר הדברים,
- מה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין - אין הכל הולך, אלא אחר העובד,
- מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין - לא יהא הכל הולך, אלא אחר השוחט.
דעת רבי אליעזר שהבעלים מפגלין בקדשים, וגמרינן חוץ מבפנים.
ורבי יוסי דעתו כמו שאמרה המשנה, שהעובד הוא המפגל.
והלכה כרבי יוסי:
ורבי אליעזר פוסל - אם בהמת נכרי היא. אע"ג דישראל קשחיט לה מהניא בה מחשבת נכרי, דסתם מחשבתו לעבודה זרה כ:
חצר כבד - יותרת הכבד:
אמר רבי יוסי קל וחומר - דלא מהניא מחשבת בעלים, הואיל וישראל שחיט לה:
ומה במקום שמחשבה פוסלת - דהיינו במוקדשים כדכתיב (ויקרא ז) המקריב אותו לא יחשב, קרי ביה לא יחשוב, כלומר שלא יחשוב לאכלה חוץ לזמנו כי פגול יהיה:
אין הכל הולך אלא אחר העובד - דכתיב המקריב לא יחשב. אבל בעלים לא פסלי במחשבתן כי מקריב לה כהן. מקום שאין המחשבה פוסלת. בגמרא מפרש למתניתין דהכי קאמר, ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשים בארבע עבודות, אין הכל הולך אלא אחר העובד. מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט. והכי פירושה, במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשים בארבע עבודות שחיטה וקבלת הדם זריקה והולכה, באיזו מאלו שחשב על מנת לאכול מן הזבח חוץ לזמנו, פגול הוא, ואע"פ שיש בה חומרא זו אין מחשבה הולכת אלא אחר העובד. חולין לענין עבודה זרה שאין מחשבה פוסלת בהן בארבע עבודות אלא בשתיים, בשחיטה ובזריקה, דהני הוא דכתיבן, זובח לאלהים יחרם (שמות כב), בל אסיך נסכיהם מדם (תהלים טז), אבל קבלה והולכה לא כתיב בהו. והקטרה אע"ג דשייכא בעבודה זרה, מיהו לאו עבודה היא לאפסודי בהמה משום הקטר חלבה לעבודה זרה היכא דלא נשחטה ולא נזרק דמה לעבודה זרה, דהא אפילו בפנים לא מיפסיל קרבן אם חשב על אכילת בשר בשעת הקטר חלבים, וכיון שמצינו קולא במחשבת חוץ, דין הוא שנקל בזה שלא יהא הדבר תלוי אלא בשוחט. והלכה כרבי יוסי:
השוחט לנכרי שחיטתו כשרה. מפרשים בגמרא משום דס"ל דאין סתם מחשבת נכרי לע"ז ובהא הוא דפליג אדר"א. אבל תרווייהו ס"ל דבעלים מפגלין וכר"א בר"י שכתבתי בספ"ד דזבחים. וכתב הר"ן דהא דקתני השוחט ה"ה אפילו לכתחלה אלא דלא מצי למיתני שוחטין לנכרי. דאי הכי הוי משמע דלמשרי למשחט הוא דאתא דלית בה משום לפני עור לא תתן מכשול אבל לא שתהא שחיטתו כשרה. הלכך הוצרך לשנות שחיטתו כשרה. אבל אין ה"נ דאפילו לכתחלה. ע"כ:
ורבי אליעזר פוסל וכו' שסתם מחשבת נכרי לע"ז. ואסורה בהנאה כתקרובת ע"ז. ואע"ג דבמתניתין דלקמן דתנן נמי פסולה. ומפרשינן. דאינה אסורה בהנאה. י"ל דלקמן ה"ל למיתני הרי אלו זבחי מתים. אבל הכא איידי דאמרי רבנן כשרה. אר"א פסולה. תוס':
מחצר כבד שלה. לאו דוקא נקט יותרת הכבד משום דעולה לגבוה. והויא כחלב ודם. אלא אפילו כזית של בשר נמי. כדאמרינן בגמ' וכו'. ואורחא דמלתא הוא דנקט. תוס':
ומה במקום שהמחשבה פוסלת. כתב הר"ב. דהיינו במוקדשים. כדכתיב המקריב אותו לא יחשב קרי ביה לא יחשוב כו'. וכן לשון רש"י והכי דרשינן לה בפ"ב דזבחים דף כ"ט ולחייבו מלקות וכר"י דמחייב על לאו שאין בו מעשה והתם בזבחים פ"ב מ"ג נקט הר"ב דרשא אחרת דהתם דדריש ולא יחשב דמיותר הוא כמ"ש שם בס"ד ולא להזהיר ללקות:
שהמחשבה פוסלת. לשון הר"ב בד' עבודות שחיטה וקבלת הדם זריקה והולכה. וכן לשון רש"י בגמ' [דף ל"ט] ובדין הוא דלקדמו להולכה דהא קדמה לה לזריקה אלא משום דיש מחלוקת בה [ר"ש ורבנן] במ"ד פ"ק דזבחים. להכי אחרוהו וכתבוהו. כך נ"ל כדי שלא להגיה:
(יט) (על המשנה) השוחט כו'. מפרש בגמרא משום דם"ל דאין סתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, ובהא הוא דפליג אדר"א. אבל תרווייהו ס"ל דבעלים מפגלים. וכתב הר"נ דהא דקתנ. השוחט, ה"ה דאפילו לכתחילה, אלא דלא מצי למתני שוחטין לנכרי, דאז הוי משמע דלמשרי למשחט הוא דאתא דלית ביה משום לפני עור לא תתן מכשול אבל לא שתהא שחיטתו כשרה, הלכך הוצרך לשנות שחיטתו כשרה. אבל אין הכי נמי דאפילו לכתחילה:
(כ) (על הברטנורא) ואסורה בהנאה כתקרובת ע"ז. ואע"ג דבמתניתין דלקמן דתנן נמי פסולה ומפרשינן דאינה אסורה בהנאה, י"ל דלקמן הוה ליה למתני הרי אלו זבחי מתים. אבל הכא איידי דאמרי רבנן כשרה. אר"א פסולה. תום':
(כא) (על המשנה) מחצר כבד. לאו דוקא נקט יותרת הכבד משום דעולה לגבוה והויא כחלב ודם אלא אפילו כזית של בשר נמי ואורחא דמלתא הוא דנקט. תוספ':
השוחט לנכרי וכו': בזבחים ס"פ ב"ש וביד ס"פ שני דהלכות שחיטה. ונלע"ד דסמך התנא השוחט לנכרי לשוחט את המסוכנת לאשמועינן אגב אורחיה כחו דר' אליעזר דאפי' בשוחט מסוכנת לנכרי דלגבוה אית בה משום הקריבהו נא לפחתך אפ"ה אם שחטה לנכרי פסולה דסתם מחשבת נכרי לע"ז אפי' במסוכנת:
מחצר כבד שלה: ובגמרא הני תנאי רבנן ור' אליעזר אית להו דרבי אלעזר ב"ר יוסי דתניא א"ר אלעזר ב"ר יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין פי' שאם חשבו על שחיטת כהן או על זריקתו ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוי פגול ויליף לה מקרא דכתיב והקריב המקריב אלמא בעלים קרי מקריב הלכך איתנהו בכלל המקריב לא יחשב אבל ר' יוסי לא סבר לה כותיה דהא אמר אין הכל הולך אלא אחר העובד. ובלשון שני דבגמרא אמרינן דאפילו בדשמעיניה לנכרי דחשיב לע"ז פליגי הני תנאי דמתני' דת"ק סבר כי אמרינן זה מחשב וזה עובד ה"מ בפנים דגלי קרא דוהקריב המקריב אבל בחוץ לא דחוץ מפנים לא ילפינן ואתא ר' אליעזר למימר ילפינן חוץ מפנים במה מצינו דבעלים פוסלין במחשבת ע"ז בחולין ואפי' אַחֵר שוחט וגבי נכרי אפילו בסתמא דסתם מחשבת נכרי לע"ז ואתא ר' יוסי למימר אפילו בפנים נמי זה מחשב וזה עובד לא אמרינן דהמקריב לא יחשב מקריב ממש קאמר. וכתב הר"ן ז"ל והוי יודע דזריקה והקטרה נמי דאמרינן דפסלי בע"ז דוקא בשחשב עליה בשעת שחיטה לזרוק דמה ולהקטיר חלבה לע"ז אבל נשחטה כראוי שוב אין הבהמה נפסלת אע"פ שזרק דמה או הקטיר חלבה לע"ז דאע"ג דבהמת קדשים מיפסלא בד' עבודות התם היינו לפי שכולן מכשירי קרבן הן אבל חולין שכל התרן אינו תלוי אלא בשחיטה מכיון שנשחטו כראוי אי אפשר שיפסלו וזה שלא כדברי רש"י ז"ל. ודקתני במתני' השוחט לנכרי שחיטתו כשרה הה"נ אפילו לכתחלה אלא דלא מצי למיתני שוחטין לנכרי דאי הכי הוה משמע דלמישרי למישחט הוא דאתא לאשמועינן דלית ביה משום לפני עור לא תתן מכשול אבל לא שתהא שחיטתו כשרה לכך הוצרך לשנות שחיטתו כשרה אבל אה"נ דאפילו לכתחלה עכ"ל ז"ל:
שסתם מחשבת וכו': ירושלמי פ"ק דביצה ובבלי פ' השולח גט ד' מ"ה וביד בפ' שני דהלכות שחיטה סי' ט"ו ובטור יורה דעה סי' ד':
בתוי"ט: סד"ה שהמחשבה כו'. כך נ"ל כדי שלא להגיה ע"כ. והן אמת כי גם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל לא הגיהו בתלמודו:
יכין
השוחט לנכרי: בהמת נכרי:
שחיטתו כשרה: ואפילו לכתחילה מותר. ולא חיישינן שיתכוון נכרי לע"ז ותאסר בהנאה ויעבור ישראל ג"כ אלפני עוור לא תתן מכשול:
ורבי אליעזר פוסל: דאסור בהנאה. דמסתמא מתכוון לע"ז:
אמר רבי אליעזר אפילו שחטה שיאכל הנכרי מחצר כבד שלה: הוא יתרת הכבד. ורצה לומר אפילו דבר מועט. ונ"ל דמיירי שמכר העכומ"ז הבהמה כולה לישראל ולא השאיר לעצמו רק דבר מועט [ועי' רש"י דל"ט ב' ד"ה לר"א]:
קל וחומר הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין: רצה לומר דהיינו במוקדשין שנפסלין בפיגול. כשחישב בא מד' העבודות. שחיטה. קבלת הדם. הולכה. זריקה. לאכל מהן אחר זמן אכילתן:
אין הכל הולך אלא אחר העובד: אבל בעלים לא פסלו במחשבתן:
מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין: דהיינו בחולין. שאין בשרן נפסל במחשבת ע"ז רק בב' עבודות. שחיטה וזריקה. אבל קבלה והולכה לא כתיב בה:
אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט: ולא אחר מחשבת העכו"ם בעל הבהמה. והכי קיי"ל [סי' ד']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת