ר' חגא חתניה דרב אדא בר אהבה
כן מביא ביוחסין השלם וגרסא שלנו ביבמות קי:[1] רב חנא.
ר' חגאי
נזכר זהר לך פ"ט ופנחס צח. עם ר' חייא ור' אלעזר בר' שמעון.
חגי
(חגי בן גד, בראשית פמ"ו־טז)
ר' יונתן בן חגי ב"ר פמ"ב־ז.
ר' חגי בן אלעזר
נזכר ש"ר פמ"ב־ג, ובמד' תהלים פקי"ט־ג ר' יהודה הלוי בר שלום בשמו.
חגרא אחיו דר' בא בר בינא
נזכר מגילה פ"א ה"ט־יב. שנתן ס"ת לרב חננאל (שהיה סופר) ולא מצא בה דף אחד שלם.
אבא חגרת
נזכר בד"א רבה פ"א אבא חלפי אומר משום אבא חגרת אביו אל תהי פרוץ בנדרים שלא תמעול בשבועות ואל תתאחר אצל כהן ע"ה. לא תרבה שיחה עם האשה, (ובנדרים מובא המאמר בלשון תנא) ובשבת קה: ר"ש בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא. ונראה שהוא אבא חגרת ואל"ף מתחלף בירושלמי כמו אילפא־חילפא.
ר' חדקא
תנא דברייתא המפורסם בהלכתו שבת קיז: שחייב אדם לאכול ארבע סעודות בשבת, ובירושלמי שבת פט"ז ה"ג נקרא ר' הינדקס. ונזכר גם בהלכה כסנהדרין נו: שמוסיף שבני נח נצטוו אף על הסירוס. ובאגדה נזכר תענית יא: שאמר נשמתו של אדם מעידה עליו, ובד"א זוטא פ"א אמר אהוב את שמא ושנא את הכמה בכך פי' שלא לומר מה בכך), ובמגילת תענית פי"ב אומר יום שבקשו אויבים להרוג חכמי ישראל עלה הים והשחתי שליש בישוב, ובילקוט שה"ש פ' לריח שמניך אומר מן הדא אתה למד שריח הצדיקים יפה וניכר אצל הרשעים.
וקרוב מאוד לומר שהיה מתלמידיו הראשונים דר"ע כב"ב קיט. ובספרי בהעלותך שאמר ר' חדקא, שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי ר"ע.
חובה
(שם מקום, בראשית סי"ד־טו).
ר' שמואל בר חובה קה"ר פ"א־ז־ח.
חובה
אשת רב הונא כנזיר נז: ששאל רב אדא בר אהבה לר"ה מאן מגלח לבניך א"ל "חובה" וב"ק פ. שאלו מאן מינטר לבהמה דקה שלך א"ל "חובה", א"ל חובה תקברינהו לבנה. וכן היה שכולה שניה דר"א בר אהבה לא אקיים זרעיה לר"ה מחובה.
חוטה
שמעון בר חוטה נזכר ב"ר פכ"ו־ג.
חולפנא
בערכין כח: ר' חייא בר אמי משמיה דחולפנא, ועיין ערך אולפנא.
חומה
ביבמות סד: שהיא היתה בת איסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה ונשאה רחבא דפומבדיתא ושכיב, ונשאה רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ובא רב יצחק בר יוסף וסיפר לפני אביי שר' יוחנן סובר דאך בתלתא זימני הוי חזקה ועל סמך זה הלך אביי ונשאה ושכיב גם הוא ואמר רבא ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי? ובכתובות סה. יסופר שבאתה לפני רבא אמרה ליה פסוק לי מזונא פסק לה. פסוק לי חמרא אמר לה ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא אמרה לו חיי דמר דחוה משקה לי בשיפרזי כי האי, בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא (שהיתה יפת תואר מאוד ובשרה מבהיק) קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא (אשתו) – נפקא
- ^ במקור נדפס בטעות ק: – הערת ויקיעורך
