לדלג לתוכן

משנה טהרות ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ו · משנה ד | >>

כל שאתה יכול לרבות ספיקות וספק ספיקות, ברשות היחיד, טמאו.

ברשות הרבים, טהורז.

כיצד, נכנס למבוי והטומאה בחצרח, ספק נכנס ספק לא נכנס, טומאה בבית, ספק נכנס ספק לא נכנס, ואפילו נכנס, ספק היתה שם ספק לא היתה שם, ואפילו היתה שם, ספק שיש בה כשיעור ספק שאין בה כשיעור, ואפילו שיש בה, ספק טומאה ספק טהרה, ואפילו טומאה, ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טמא.

רבי אלעזר אומר, ספק ביאה, טהור.

ספק מגע טומאה, טמא.

כל שאתה יכול לרבות ספקות וספק ספקות -

ברשות היחיד - טמא,
וברשות הרבים - טהור.
כיצד?
נכנס למבוי, והטומאה בחצר - ספק נכנס, ספק לא נכנס.
טומאה בבית - ספק נכנס, ספק לא נכנס.
ואפילו נכנס - ספק היתה שם, ספק לא היתה שם.
ואפילו היתה שם - ספק שיש בה כשעור, ספק שאין בה.
ואפילו יש בה - ספק טמאה, ספק טהורה.
ואפילו היא טמאה -
ספק נגע, ספק לא נגע - ספקו טמא.
רבי אלעזר אומר:
ספק ביאה - טהור,
ספק מגע טומאה - טמא.

ידוע שהחצר רשות היחיד כמו הבית.

וכל זה דיבור מבואר.

ואין הלכה כרבי אלעזר:

וספיקי ספיקות כדמפרש כיצד:

ספק ביאה טהור בשלהי חזקת הבתים (דף נה:) פרשב״ם משום דסתם ספק ביאה ספק ספיקא הוא דשמא לא נכנס ואפי' נכנס שמא לא נגע ור״ת מפרש דאפי' בשדה דמלא טומאה דאם נכנס א״א שלא יגע וליכא אלא חדא ספיקא מטהר ר״א בספק ביאה משום דבעי דומיא דסוטה שהוא ספק נגע דודאי נסתרה אלא דלא ידעינן אם נטמאת אבל ספק ביאה טהור ובחזקת הבתים הארכנו בדברים:

ספק ביאה טהור - משום דבעינן דומיא דסוטה, דודאי נסתרה אלא דספק נגע ספק לא נגע, דלא ידעינן אם נטמאת, וקרייה רחמנא טמאה, דכתיב (במדבר ד) ונסתרה והיא נטמאה. אבל ספק ביאה טהור:

ברה"י טמא. דמן הדין אפילו חד ספקא ראוי לטהר דאוקמא אחזקתה. וכיון דמטמינן בחד ספיקא דילפינן מסוטה. מה לי חד ספיקא מה לי כמה ספיקות. תוס' פ"ג דב"ב דף נ"ה. ודפסחים פ"ק דף י':

ברה"ר טהור. איידי קתני דהא אפילו חד ספק טהור. והרמב"ם בחבורו (שם) היפך הלשון. וכתב ברה"ר טהור. ברה"י טמא:

נכנס למבוי. והטומאה בחצר. ידוע שהחצר (והמבוי) רה"י כמו הבית. הרמב"ם ועיין במ"ב פ"ז דנדה:

והטומאה בחצר. לא טומאה ודאית. אלא כלומר מה שמביא עלינו לספק אם נטמא אותו דבר הוא בחצר:

רבי אלעזר ה"ג בלא יו"ד. כ"כ התוס' פ"ג דב"ב דף נ"ה (ד"ה ר"א):

(ו) (על המשנה) טמא. דמן הדין אפילו חד ספק טהור דאוקמה אחזקה, אלא דילפינן מסוטה, וא"כ מה לי חד ספק ומה לי כמה ספיקי. תוס':

(ז) (על המשנה) טהור. איידי קתני. דהא אפילו חד ספיקא טהור:

(ח) (על המשנה) והטומאה כו'. לא טומאה ודאית, אלא כלומר מה שמביא עלינו לספק אם נטמא אותו דבר הוא בחצר:

ספק טומאה ספק טהרה:    כלומר ספק שהיא טמאה ספק אינה טומאה. ואית דגרסי ספק טמאה ספק טהורה ואפילו טמאה ספק וכו':

ר' אלעור אומר ספק ביאה טהור:    ובלי יו"ד גרסינן ליה ר' אלעזר וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד ולית הלכתא כוותיה:

יכין

ברה"י טמא:    לאו דוקא אלא ר"ל תולין בס"ס [כנדה לג"ב]:

בר"ה טהור:    אפילו בחד ספק:

כיצד נכנס למבוי:    והרי מבוי וחצר שניהן רה"י הן. דאל"כ הרי כל שמסופק אם נכנס מר"ה לרה"י הטמא הרי הוא טהור [כלעיל סי' ט"ו]. וגם לא מיירי דוקא שטומאה ודאי בחצר. אלא אפילו יש שם רק ספק טומאה. וכדמסיק:

ספק נכנס:    להחצר:

ספק נכנס:    ואע"ג שהוא היה במבוי ומסופק שמא נכנס לחצר. ומשם להבית. אע"ג שחשש רחוק הוא שישכח ב' הכניסות. ובפרט הכניסה לבית שהוא ממקום שאינו מקורה למקום מקורה:

ר' אלעזר אומר ספק ביאה טהור:    נ"ל דהא דנקט ר"א לחלק בין ספק כניסה לספק נגיעה. בספק כניסה ממבוי לחצר. ה"ט מדבעי לאשמעינן רבותא. דלא מיבעיא בספק כניסה מר"ה לרה"י הטמא. בהא כ"ע מודו דטהור [כלעיל סימן ט"ו]. אלא אפילו בספק כניסה ממבוי לחצר. דהו"ל ספק כניסה מרה"י לרה"י. ואע"ג דליכא אלא חד ספיקא. וכגון שהחצר מלא טומאה. אפ"ה לר"א טהור:

טמא:    אפילו בשיש הרבה ספיקות. עכ"פ מדהן ברה"י טמא. וכלעיל במשנה. ור"א רק לקולא פליג את"ק. וס"ל דגם ספק כניסה מרה"י לרה"י הטמא טהור. מדבעינן דומיא דסוטה. שהיה שם ודאי כניסה לרה"י וספק נטמאה או לא. ורבנן ס"ל דלא בעינן דומיא דסוטה ממש. רק לענין רשות. שיהיה רה"י דוקא. ולענין הנוגע. שיהיה בו דל"ש. אבל א"צ דלהוי לגמרי כי התם כמו דלא מצרכינן שיהיה הנוגע ומגיע שניהן בני אדם גדולים וא' איש וא' אשה. ולר"א, עכ"פ לענין רשויות מדמינן להו לגמרי:

בועז

פירושים נוספים