רמב"ם על טהרות ו
ראו גם נוסח המשנה טהרות ו רמבם
טהרות פרק ו
[עריכה]המסוכן - הוא המתעלף, והוא ספק אם הוא חי או שהוא מת בעת שנגע בו.
ואמר רבי שמעון, רשות הרבים מפסקת, כוונתו שזה המתעלף אשר ספקו ברשות היחיד טמא, ואחר הוציאוהו לרשות הרבים אותו אשר נגע בו שם טהור, ואחר הכניסוהו לרשות היחיד פעם שנית הנה אשר נגע בו בזה רשות היחיד טמא, ואשר נגע בו ברשות היחיד הראשונה קודם שיצא לרשות הרבים ישוב טהור. מאחר שאמרנו שאשר נגע בו ברשות הרבים טהור לפי שהוא שם בחזקת חי, הנה מן הראוי שיהיה טהור אשר נגע בו לפני זה והוא ברשות היחיד, כי איך יאמר שהוא עתה ברשות הרבים חי ולפני זה כשהיה ברשות היחיד היה מת זה יהיה שקר. וזהו עניין אמרו "רשות הרבים מפסקת", רוצה לומר יסור משפט הספק הקודם ברשות היחיד. ולשון התוספתא בביאור מאמר רבי שמעון כן הוא "ורבי שמעון מטהר, שהיה רבי שמעון אומר רשות הרבים מפסקת למפרע, שאינו יכול לומר מת היה ברשות היחיד וחי ברשות הרבים".
ואין הלכה כרבי שמעון:
- הספק הראשון, שיהיה מצורע תחת אוהל, ועבר איש טהור לשם, ונסתפק לו אם הגיע תחת אוהל אחד עם המצורע ונטמא כפי מה שהתבאר בשלושה עשר מנגעים, או לא נהיה עמו באוהל אחד.
- והספק השני, שיהיה איש טהור תחת אוהל, ועבר איש מצורע תחת זה האוהל, ונסתפק לו אם עמד המצורע בעת עברו ונטמא האיש הטהור, או לא עמד כפי מה שביארנו שם, מזה הפרק אמר באחרית ההלכה ספק האהיל ספק לא האהיל.
- והספק השלישי, שיהיה דבר טמא ברשות היחיד ודבר טהור ברשות הרבים, ונגע באחד מהן או הסיטו, או האהיל עליו אם היה אחד מהן ממה שיטמא באוהל, ולא ידע אם נגע בדבר הטמא או בדבר הטהור.
- והספק הרביעי, שהדבר הטמא ברשות הרבים ודבר הטהור ברשות היחיד, ונפל הספק גם כן באיזה מהן נגע.
ורבי יהושע ידין בטומאה בכל ספק מהן.
ואין הלכה כרבי יהושע:
עוד יתבאר לך בזה הפרק שרשות היחיד לעניין טומאה אין מתנאו שיהיה רשות היחיד גם כן לעניין שבת, ולכן לא יעלה בלבבך שזה האילן בו תנאי בהעלותו או בעביו, וכן החור, אבל אין תנאי בזה, אלא אף על פי שראש האילן והחור בהיות האדם אינו יכול להשתמש בהן אינו רגיל להלוך בהן, הנה הן רשות היחיד לטומאה וספקן טמא.
וידוע הוא שהחנות רשות היחיד, ואם היתה החנות טמאה ופתחו ברשות הרבים, הנה כלל החנויות כמו דבר טמא ברשות הרבים, כמו שאילו השרץ ברשות הרבים וספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור, גם כן זה החנות הטמאה אשר הוא ברשות הרבים אם נסתפק אם נכנס בו או לא נכנס ספיקו טהור. אמנם אם נפל הספק באיזה חנות נכנס וכל אחד מהן רשות היחיד, הנה הוא ספק טומאה ברשות היחיד אשר ספיקו טמא:
ידוע שהחצר רשות היחיד כמו הבית.
וכל זה דיבור מבואר.
ואין הלכה כרבי אלעזר:
הבקעה - השדות אשר יחרשו ויזרעו. והם בימות הגשמים רשות היחיד לעניין טומאה ושבת כמו שהתבאר בזה הפרק, וסיבת זה שבזה הזמן לא ילך בהן אדם לבלתי יפסידו ברגליהם.
ואם היה השדה מכלל השדות טמאה, ואמר אני נכנסתי בזאת הבקעה אשר בה שדות הרבה ולא נודע אם הלך בזה השדה אם לא, רבי אלעזר מטהר לפי שהוא ספק ביאה, וחכמים מטמאים כפי העיקר אשר קדם מסברתם שספק טומאה ברשות היחיד טמא, בין שיהיה ספק ביאה או ספק נגיעה.
והלכה כחכמים:
שבילי בית גלגול - מקומות מוכנים, לא ילך בהן המון העם.
ועניין מפולשים לשיחין - שיהיה בראש המבוי חפירה נחפרה בקרקע, אם בור או שיח או מערה, ויעמוד להן זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש, לפי שלא יוכל האדם לבא מצד אחד ולצאת מצד אחר.
וכבר ביארנו בראש שבת (דף ו.), ובשארית מסכת שבת (דף קיז.) ועירובין (דף כב:), משפטי רשויות שבת מה הן. ובאלה השורשים אשר ביארנו שם, תדע אי זה מקום יהיה רשות היחיד ואיזה רשות הרבים לעניין שבת, בתנאים המבוארים בכל רשות מהן, כפי מה שבארנו שם:
הבקעה בימות הקיץ, אף על פי שלא ילכו בה ההמון, אך ישתמשו בה הקוצרים ועושה הקציר והדישה וחרישת הקרקע להכינה לזריעה במה שיבוא, ולכן נהיתה רשות הרבים לטומאה. אמנם בימות הגשמים, כאשר לא יכנס בה ולא ישתמש אדם אחר לפי שיפסידוה ברגליהן, ולא לאחד מהן גם כן שום עסק בה לפי שכבר נחרשה ונזרעה והגשמים ירדו תמיד, ולא נשאר זולת לעניין צמיחת התבואה לבד.
וכבר נתבאר במסכת שבת (דף ו.), שאמרנו שהבקעה היא רשות היחיד לעניין שבת לומר שאינה רשות הרבים. ואמנם היא כרמלית כמו שביארנו שם, אלא אם יהיה לו מחיצה מוקפת בה גבוה עשרה טפחים, כי אז היא רשות היחיד לשבת כמו שבארנו בתלמוד.
ובתוספתא אמרו "אלו הן ימות החמה, משתעקר התבואה מתוכה, ואלו הן ימות הגשמים, משתרד רביעה שניה". וכבר ביארנו זמן רביעה שניה פעמים רבות בפיאה ובנדרים ובזולתן:
בסילקי - הוא בניין גדול מאד נמשך לרוחב הפתחים כמו המקומות אשר יבנו להקהיל העם, והוא מבניין המלכים, ולזה יאמרו "בסילקי של מלכים".
ואין הלכה כרבי יהודה:
כבר נתבאר בתוספתא שזה הבניין אשר יקראוהו פרן הוא דומה לבסילקי, ויהיה לו שני פתחים מכוונים זה כנגד זה כזאת הצורה:
וחכמים אומרים, שכולו רשות הרבים לטומאה כאשר ישתמשו בהן הרבים.
ורבי מאיר אומר, שהצדדין מהן רשות היחיד לטומאה, ובאמצע לבד אשר ישתמשו האנשים הוא רשות הרבים לטומאה.
ואין הלכה כרבי מאיר:
כבר נתבאר בגמרא דשבת שהאיסטוונית היא כרמלית.
ואמרו פה רשות היחיד לשבת - רוצה לומר שהוא אינה רשות הרבים.
וכבר ביארנו תנאי כרמלית וגדרם בראש שבת:
משנה טהרות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב