משנה טהרות ו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ו · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ספק רשות היחיד, טמא, עד שיאמר לא נגעתי.

ספק רשות הרבים טהור, עד שיאמר נגעתי.

איזו היא רשות הרבים, שבילי בית גלגול, וכן כיוצא בהן, רשות היחיד לשבת, ורשות הרבים לטומאה.

אמר רבי אלעזר, לא הוזכרו שבילי בית גלגול, אלא שהם רשות היחיד לכך ולכך.

השבילים המפולשים לבורות ולשיחים ולמערות ולגיתותי, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ספק רשות היחיד טמא עד שיאמר לא נגעתי ספק רשות הרבים טהור עד שיאמר נגעתי ואיזו היא רשות היחיד שבילי בית גלגול וכן כיוצא בהן רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה אמר רבי אלעזר לא הוזכרו שבילי בית גלגול אלא שהן רשות היחיד לכך ולכך השבילין המופלשין לשיחין ולבורות ולגיתות רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

שבילי בית גלגול. מקומות [מוכנים] [כ"ה בד"נ.] לא ילך בהן המון העם. וענין מפולשי' לשיחין שיהיה בראש המבוי חפירה נחפרה בקרקע אם בור או שיח או מערה ויעמוד להן זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש לפי שלא יוכל האדם לבא מצד אחד ולצאת מצד אחר וכבר ביארנו בראש שבת (דף ו.) ובשארית מסכת שבת (דף קיז.) ועירובין (דף כב:) משפטי רשויות שבת מה הן ובאלה השרשים אשר ביארנו שם תדע אי זה מקום יהיה רה"י ואיזה רה"ר לענון שבת בתנאי המבוארים בכל רשות מהן כפי מה שבארנו שם:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

עד שיאמר לא נגעתי. לאו דווקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי דה״ה היכא דאיכא למתלי טפי שלא נגע כדמוכח בפ״ק דפסחים (דף ט.) גבי חולדה וברדלס מצויין שם:

אי זו רה״ר. במסכת נזיר בפרק שני נזירים (ד' נז.) משמע דכל היכא דאיכא תלתא חשיב רשות הרבים לטומאה דילפינן מסוטה דהויא רשות היחיד דליכא אלא תרי בועל ונבעלת והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רה״ר כגון שבילין ובקעה בימות החמה ובסילקי וכיוצא בהן דחשיב במתני' אע״ג דליכא תלתא בההיא בקעה שנולד הספק כיון דרבים מצויים שם כרשות הרבים דמי דאי בדאיכא תלתא אפי' בחדרי חדרים טהור כדמשמע התם בנזיר דדחיק לשנויי באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם:

שבילי בית גלגול. מפרש בפ' עושין פסין (דף כג:) אלו הן שבילי בית גלגול אמרי דבי רבי ינאי כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חטין ולרוץ לפני סרדיוט ושמא היינו מתלקט עשרה מתוך ארבע כעין בעיא דהתם אע״ג דבקעי בה רבים מודה בה ר' יהודה משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא משום דיהושע אוהב ישראל היה ולא מסר לרבים רק דניחא תשמישתיה וההיא דשבילים המפולשין וההיא דחצר שהרבים נכנסין לה דלקמן תרווייהו מוקי להו דלא כר' יהודה דאמר גבי פסין יסלקנה לצדדין וקשה למה דוחק כן הא מודה ר' יהודה בשתי מחיצו' מעלייתא דלא מבטלי כדמסקי' עלה התם מכח ההיא דמי שיש לו שני בתים משני צדדי רה״ר:

רשות היחיד לשבת. יש מקומות דלאו רה״י ממש קאמר כדאמרי' גבי בקעה בפ״ק דשבת (דף ו:) ואמאי קרו לה רה״י שאינה רה״ר: תניא בתוספתא (פ״ז ע״ש) השבילין המפולשין לבורות ולשיחין ולמערות לגיתות ולגרנות רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה מבואות היורדין לים או לנהר אע״פ דאיכא גידודין מכאן ומכאן והרבים מטפסין ועולין בהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנות העיר שר״ה מהלכת עליהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנה בזמן שהיא משתמרת רה״י ואם אינה משתמרת רשות הרבים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

עד שיאמר לא נגעתי - לאו דוקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי, דהוא הדין היכא דאיכא מידי למתלי ביה שלא נגע ט:

שבילי בית גלגול - מקום עגול ועולה ויורד, ואין רוב עם יכולין ללכת באותן שבילין:

רשות היחיד לשבת - לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית נינהו. ואמאי קרי לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. וכן הא דתנן בסמוך, הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת, לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית. והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רשות הרבים, מיירי כגון דליכא תלתא בשעה שנולד הספק, ואפילו הכי כיון דרבים מצויין שם, כרשות הרבים דמי. דאי בדאיכא תלתא בההיא שעתא שנולד הספק בה, אפילו בחדרי חדרים טהור, דילפינן מסוטה דהוי רשות היחיד, משום דליכא תמן אלא תרי, בועל ונבעלת:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

עד שיאמר לא נגעתי. כתב הר"ב לאו דוקא כו' כ"כ הר"ש. דהכי מוכח בפ"ק דפסחים גבי חולדה וברדלס מצויין שם דף ט' בתוספות בד"ה ספק גררוהו כו' אבל התם תרי ספיקות הוו וחדא מינייהו גרירת חולדה וברדלס. וכתבו דהוי ספק הרגיל ומשום כך מטהרינן אפילו ברה"י. ונמצינו למדין דדוקא בספק ספיקא כי התם. ול' הרמב"ם בפי"ח מהא"ה (הלכה ב'). כל ספק ברה"י טמא. עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי:

השבילים המפולשים לבורות כו'. שהיה בראש המבוי חפירה נחפרה בקרקע. אם בור או שיח או מערה ויעמיד להן זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש. לפי שלא יוכל אדם לבא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הרמב"ם. ופי' בורות שיחין ומערות. במשנה ה' פ"ה דב"ק. ובפ"ק דמסכת מקואות משנה ד':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ט) (על הברטנורא) כדמוכח בפסחים דף ט'. הר"ש. ועיין שם בתוס' דיבור המתחיל ספק, דמוכח דדוקא בספק ספיקא ואחד מהן הוא ספק הרגיל. ולשון הר"מ, עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי:

(י) (על המשנה) לבורות כו'. שיהיה בראש המבוי חפירה בקרקע כמו בור כו' ויעמוד זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש, לפי שלא יוכל אדם לבוא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הר"מ:


פירושים נוספים