רבינו שמשון על טהרות ו

<< · רבינו שמשון · על טהרות · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

ונעשה רשות הרבים כגון בקעה דלקמן דבימות הגשמים רשות היחיד ובימות החמה רשות הרבים:

כשהוא רשות היחיד ספיקו טמא. דאפי' ברה״י ראשון מטמינן מספק כלים שהיו עמו דשמא מת משעה שהיה שם ור״ש סבר כיון דרשות הרבים מפסקת טהור שהרי חשבנוהו חי משהוציאו לרשות הרבים כיון דקים לן ברשות הרבים ספיקו טהור: תניא בתוספ' (רפ״ז) המסוכן הנתון בחנות ונכנס לסטיו טהור הוציאוהו מסטיו והחזירוהו לחנות שניה טמא ור״ש מטהר [ג] שהי' ר״ש אומר רשות הרבים מפסקת למפרע (שם איתא שאינו יכול לומר מת וכו'.) שאני אומר מת היה ברשות היחיד והיה ברשות הרבים. פי' חנות רשות היחיד וסטיו רשות הרבים. לחנות שנייה כלומר פעם שנייה ושם מצאוהו שמת. מת היה ברשות היחיד כלומר בפעם שנייה מת. והיה ברשות הרבים כמו וחיה כלומר חי היה כשהיה בסטיו דהוא רשות הרבים:

משנה ב

ארבעה ספקות. משנה היא כמו כן בעדיות (פ״ב מ״ג)

הטמא עומד. היינו הא דתנן לעיל בפרק ד' השרץ בפי חולדה והנבילה בפי הכלב עברו ביני טהורין או שעברו טהורין ביניהם ספיקו טהור מפני שאין לטומאה מקום וסתמא כרבנן והשתא הא דקתני הכא ספק נגע ספק לא נגע קאי אכולהו אבל ספק האהיל ספק לא האהיל לא קאי אעומד ועובר למאי דפרישית לעיל פרק ד' דספק טומאה צפה ונזרקת לא מטהרינן באהל אלא דווקא במגע כדמוכח בשלהי נזיר (דף סד.):

טומאה ברה״י וטהרה ברשות הרבים. כגון חנות הפתוח לרה״ר וספק נכנס כדקתני באידך בבא:

משנה ג

עלה לראשו של אילן. דחשיב רשות היחיד:

הכניס ידו לחור שיש בו טומאה. דחור חשיב רשות היחיד ואע״פ שהאדם עומד ברה״ר כיון שהכניס ידו לחור כעומד ברה״י דמי והא דמטהרי רבנן לעיל טומא' ברה״י וטהרה ברה״ר היינו בספק נכנס ונגע (או האהיל או הסיט או נכנס):

נכנס לאחת מהן. כגון שהיו שתי החנויות אחת טמאה ואחת טהורה. תניא בתוספתא (שם) יש דברים ברשות הרבים ועשאום כרשות היחיד קופה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים וטומאה בתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היתה כפישה על כתיפו וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה ספק נגע בה אחר ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא חמור ברה״ר גבוה י' טפחים וטומאה על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור פשט ידו על גביו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא סלע ברה״ר גבוה עשרה טפחים וטומאה על גביו ספק נגע ספק לא נגע טהור עלה לראשו ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא היה זה רכוב על חמורו וזה רכוב על חמורו א' טמא וא' טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר״ע מטמא ור' יוסי מטהר בנו של זה מורכב על כתיפו ובנו של זה מורכב על כתיפו א' טמא וא' טהו' ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר״ע מטמ' ור' יוסי מטה' הית' חביל' על כתיפו והרוק מודבק בכותל למעל' מי' טפחי' ספק הסיט ספק לא הסיט ר״ע מטמא ור' יוסי מטהר שהיה ר' יוסי אומר כל שהוא ברה״ר למעלה מי' טפחים הרי הוא כרה״י ורבי יוסי אומר כל שדרך הילוכו ברה״ר פטור. פי' היתה כפישה אינה מקבלת טומאה מדמצלת בנתונה על פי הבור כדתנן במס' אהלות פרק ה' ותימה למה נקט ככר של תרומה כרוך בסוב או בנייר בלאו הכי לא איפשר לטמאות מחמת כפישה וי״ל דמשום רבותא דסיפא נקטיה דחיישי' מספק בהכניס ידו שמא נגע אע״פ שכרוך בסיב:

ספק נגע ספק לא נגע טהור. כולהו ספק נגע דטהור בהנך ברייתא היינו ספק הכניס ידו לתוכה דהוה ליה טהרה ברה״ר וטומאה ברה״י כדפרישית במתני' אי נמי כגון שהטומאה בולטת לחוץ ספק נגע בה. שהיה ר' יוסי אומר טעות סופר הוא ור״ע גרסינן ובמילתיה דר' יוסי דכל שכדרך הילוכו לא גרסי' פטור רק טהור ובעניין אחר א״א ליישב ולמאי דגרסי פטור יש לפרש דאלמעלה מעשרה קאי ולענין שבת כגון זרק ברה״ר כדאמרי' בפ' הזורק (ד' ק:) דלמטה מעשרה מחייב למעלה מי' לא מחייב דלא חשוב כרה״ר:

משנה ד

וספיקי ספיקות כדמפרש כיצד:

ספק ביאה טהור בשלהי חזקת הבתים (דף נה:) פרשב״ם משום דסתם ספק ביאה ספק ספיקא הוא דשמא לא נכנס ואפי' נכנס שמא לא נגע ור״ת מפרש דאפי' בשדה דמלא טומאה דאם נכנס א״א שלא יגע וליכא אלא חדא ספיקא מטהר ר״א בספק ביאה משום דבעי דומיא דסוטה שהוא ספק נגע דודאי נסתרה אלא דלא ידעינן אם נטמאת אבל ספק ביאה טהור ובחזקת הבתים הארכנו בדברים:

משנה ה

בימות הגשמים חשיבא רה״י לפי שבני אדם נזהרין מלילך ע״ג הזרעים חשיב רה״י:

ר״א מטהר. דהוה ליה ספק ביאה ואין כל הבקעה חשובה כשדה אחת לפי שהשדות חלוקים זה מזה במצרים ומיהו במצר (צ״ל וחצב) וחצר פלוגתא היא בחזקת הבתים (שם) אי מפסיקין לפאה ולטומאה ולמ״ד אין מפסיקין יש לפרש דהא דחשיב ר״א ספק ביאה היינו היכא דמפסיקין נחל או שלולית ודרך הרבים או דרך היחיד כל הנהו דתנן דמפסיקין לפאה ועוד משכחת היכ' דיש לו שם לווי כדתני' בתוס' (פ״ז) נכנס לבקע' בימות הגשמי' וטומא' בשד' פלונית אמרו לפני ר״א הרי היא של יחידי פי' ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה כלומר הרי היא של יחידי שכל הבקעה תחשב כשדה אחת ואין כאן ספק ביאה אלא ספק נגע או האהיל:

משנה ו

עד שיאמר לא נגעתי. לאו דווקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי דה״ה היכא דאיכא למתלי טפי שלא נגע כדמוכח בפ״ק דפסחים (דף ט.) גבי חולדה וברדלס מצויין שם:

אי זו רה״ר. במסכת נזיר בפרק שני נזירים (ד' נז.) משמע דכל היכא דאיכא תלתא חשיב רשות הרבים לטומאה דילפינן מסוטה דהויא רשות היחיד דליכא אלא תרי בועל ונבעלת והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רה״ר כגון שבילין ובקעה בימות החמה ובסילקי וכיוצא בהן דחשיב במתני' אע״ג דליכא תלתא בההיא בקעה שנולד הספק כיון דרבים מצויים שם כרשות הרבים דמי דאי בדאיכא תלתא אפי' בחדרי חדרים טהור כדמשמע התם בנזיר דדחיק לשנויי באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם:

שבילי בית גלגול. מפרש בפ' עושין פסין (דף כג:) אלו הן שבילי בית גלגול אמרי דבי רבי ינאי כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חטין ולרוץ לפני סרדיוט ושמא היינו מתלקט עשרה מתוך ארבע כעין בעיא דהתם אע״ג דבקעי בה רבים מודה בה ר' יהודה משום דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא משום דיהושע אוהב ישראל היה ולא מסר לרבים רק דניחא תשמישתיה וההיא דשבילים המפולשין וההיא דחצר שהרבים נכנסין לה דלקמן תרווייהו מוקי להו דלא כר' יהודה דאמר גבי פסין יסלקנה לצדדין וקשה למה דוחק כן הא מודה ר' יהודה בשתי מחיצו' מעלייתא דלא מבטלי כדמסקי' עלה התם מכח ההיא דמי שיש לו שני בתים משני צדדי רה״ר:

רשות היחיד לשבת. יש מקומות דלאו רה״י ממש קאמר כדאמרי' גבי בקעה בפ״ק דשבת (דף ו:) ואמאי קרו לה רה״י שאינה רה״ר: תניא בתוספתא (פ״ז ע״ש) השבילין המפולשין לבורות ולשיחין ולמערות לגיתות ולגרנות רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה מבואות היורדין לים או לנהר אע״פ דאיכא גידודין מכאן ומכאן והרבים מטפסין ועולין בהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנות העיר שר״ה מהלכת עליהן רה״י לשבת ורה״ר לטומאה גנה בזמן שהיא משתמרת רה״י ואם אינה משתמרת רשות הרבים:

משנה ז

רשות היחיד לשבת כרמלית הויא ואינה לא כרה״י ולא כרה״ר כדאמרי' בפ״ק דשבת (שם) ואמאי קרי לה רה״י לפי שאינה רה״ר:

בימות הגשמים שהיא זרועה אין אדם נכנס לה: תניא בתוספתא (שם) ואלו הן ימות החמה משתעקר תבואה מתוכה ואלו הן ימות גשמים משתרד רביעה שניה היו שם שדות בורות אם עומד (זה) בצד זה ורואין את הנכנסין והיוצאין מצד הלז רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ואם לאו רה״י לכאן ולכאן:

משנה ח

בסילקי. פלטין גדולה כי ההיא דפרק שני דיומא (דף כד.) לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה:

ורואה את הנכנסין. משמע דחשיב רה״י טפי כשרואה את הנכנסין והיוצאין מכשאינו רואה וגבי שדה תניא לעיל איפכא ויש ליתן טעם בזה ובזה ובתוספתא גרסינן בהך דמתני' כמו בברייתא דלעיל: תניא בתוספתא (בפ״ז וע״ש כמה וכמה שינויים) בסילקי שפותחין אותה בימי' ונועלין אותה בלילות בזמן שהיא פתוחה רה״ר נעולה רה״י בסילקי שיש לה ב' פתחים זה כנגד זה וכן סטיו שהוא גדור מכאן ומכאן וריוח בין העמודי' ר' יהודה אומר אם עומד בצד זה ורואה הנכנסין והיוצאין בצד הלז רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה ואם לאו רה״י לכאן ולכאן בסילקי שיש לה שני פתחים מכוונים זה כנגד זה האמצע שלה רה״י לשבת ורשות הרבים לטומאה הצדדין רה״י לכאן ולכאן דברי ר״מ וחכ״א אחד הצדדין ואחד האמצע רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ומודה ר״מ לחכמים בבסילקי שאין פתחיה מכוונים זה כנגד זה שא' האמצע ואחד הצדדין רה״י לשבת ורה״ר לטומאה ומודים חכמים לר״מ בחצר של יחידי שדרך הרבים מפסקתה כגון חצר בית גדר וחמת שהאמצע רשות היחיד לשבת ורה״ר לטומאה (והצדדין רה״י לשבת ורה״ר לטומאה) והצדדין רה״י לכאן ולכאן:

משנה ט

הפרן. פי' בערוך בית שהוא עומד באמצע רשות הרבים ויש מפרשין כגון מגדל ששלש רוחותיה בתוך הים ורוח אחד ליבשה כמו מגדל של אלכסנדרי של מצרים:

משנה י

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.