משנה טהרות ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ו · משנה ב | >>
ארבעה ספיקות רבי יהושע מטמא, וחכמים מטהרין.
כיצד, הטמא עומד והטהור עובר, הטהור עומד והטמא עובר, הטומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים, טהרה ברשות היחיד וטומאה ברשות הרבים, ספק נגע ספק לא נגע, ספק האהיל ספק לא האהיל, ספק הסיט ספק לא הסיט, רבי יהושע מטמא, וחכמים מטהרין.
נוסח הרמב"ם
ארבעה ספקות - רבי יהושע מטמא, וחכמים מטהרין.
- כיצד?
- הטמא עומד, והטהור עובר,
- הטהור עומד, והטמא עובר,
- טומאה ברשות היחיד, וטהרה ברשות הרבים,
- טהרה ברשות היחיד, וטומאה ברשות הרבים,
- ספק נגע, ספק לא נגע,
- ספק האהיל, ספק לא האהיל,
- ספק הסיט, ספק לא הסיט -
- רבי יהושע - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
פירוש הרמב"ם
- הספק הראשון, שיהיה מצורע תחת אוהל, ועבר איש טהור לשם, ונסתפק לו אם הגיע תחת אוהל אחד עם המצורע ונטמא כפי מה שהתבאר בשלושה עשר מנגעים, או לא נהיה עמו באוהל אחד.
- והספק השני, שיהיה איש טהור תחת אוהל, ועבר איש מצורע תחת זה האוהל, ונסתפק לו אם עמד המצורע בעת עברו ונטמא האיש הטהור, או לא עמד כפי מה שביארנו שם, מזה הפרק אמר באחרית ההלכה ספק האהיל ספק לא האהיל.
- והספק השלישי, שיהיה דבר טמא ברשות היחיד ודבר טהור ברשות הרבים, ונגע באחד מהן או הסיטו, או האהיל עליו אם היה אחד מהן ממה שיטמא באוהל, ולא ידע אם נגע בדבר הטמא או בדבר הטהור.
- והספק הרביעי, שהדבר הטמא ברשות הרבים ודבר הטהור ברשות היחיד, ונפל הספק גם כן באיזה מהן נגע.
ורבי יהושע ידין בטומאה בכל ספק מהן.
ואין הלכה כרבי יהושע:
פירוש רבינו שמשון
ארבעה ספקות. משנה היא כמו כן בעדיות (פ״ב מ״ג)
הטמא עומד. היינו הא דתנן לעיל בפרק ד' השרץ בפי חולדה והנבילה בפי הכלב עברו ביני טהורין או שעברו טהורין ביניהם ספיקו טהור מפני שאין לטומאה מקום וסתמא כרבנן והשתא הא דקתני הכא ספק נגע ספק לא נגע קאי אכולהו אבל ספק האהיל ספק לא האהיל לא קאי אעומד ועובר למאי דפרישית לעיל פרק ד' דספק טומאה צפה ונזרקת לא מטהרינן באהל אלא דווקא במגע כדמוכח בשלהי נזיר (דף סד.):
טומאה ברה״י וטהרה ברשות הרבים. כגון חנות הפתוח לרה״ר וספק נכנס כדקתני באידך בבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הטמא עומד - מצורע עומד תחת האוהל או תחת האילן:
וטהור עובר - דרך שם, ספק נגע ספק לא נגע, או ספק האהיל האוהל או האילן על שניהם ונטמא הטהור, ספק לא האהיל ולא נטמא. או שהיה הטהור עומד והמצורע עובר. פירוש אחר, כגון השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב עברו בין הטהורים, או הטהורים עברו ביניהן, חכמים מטהרים אם ספק נגע ספק לא נגע, מפני שאין לטומאה מקום, כדתנן לעיל פרק הזורק טומאה ב. ולפי פירוש זה, ספק האהיל ספק לא האהיל ליכא לאוקמא אהך רישא דטמא עומד וטהור עובר, דבטומאת אוהל אין חילוק בין יש מקום לטומאה ג בין אין מקום לטומאה, כדהוכחנו לעיל פרק הזורק טומאה:
טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים - כגון חנות הפתוחה לרה"ר ספק נכנס ספק לא נכנס:
ר' יהושע מטמא - דסבר ספק ברה"י ורבים המשותפים בו, בתר רה"י אזלינן וספיקו טמא. ורבנן סברי, בתר רה"ר אזלינן וספיקו טהור. ואין הלכה כר' יהושע:
פירוש תוספות יום טוב
הטמא עומד וכו'. פי' הר"ב מצורע עומד כו' כמו ששנינו במ"ז פי"ג דנגעים. וע"ש (וטמא עובר הספק אם עמד. הרמב"ם). ומ"ש הר"ב פ"א כגון שרץ וכו' כך פירש הר"ש. והקשה מהר"ר וואלף וורמייזא דהא במ"ז פ"ב דעדיות קתני לה משום ר' יהושע דמטהר ע"כ. ולי לא קשיא דהתם לא כתב הר"ב דאדם אוחז והכא מיירי בבני אדם העוברים ויש בהם דעת לישאל. וכבר כתבתי בזה לעיל פ"ד מ"ב. אבל הרמב"ם פסק בעדיות כר' יהושע. ופסק בכאן דלא כר"י. דאיהו מפרש הכא כפירוש קמא שכתב הר"ב כך נ"ל. והא דכתב הר"ב כגון שרץ כו' צ"ל דא"נ מת בפי העורב דתנן נמי התם גבייהו. דאל"ה ספק האהיל לא שייך כלל ולא ה"ל להר"ב לפרש משום דאין חילוק בין יש מקום כו' ומ"ש כדהוכחנו לעיל פ' הזורק מ"ד:
הטומאה ברה"י וטהרה ברה"ר. פי' הר"ב כגון חנות וכו' כדקתני באידך בבא. הר"ש. ויש לדקדק למה לא הזכיר רה"י ורה"ר בטמא עומד וטהור עובר ובטהור עומד וטמא עובר כאשר הזכיר בטומאה וטהרה. ואפשר לומר דרישא ודאי בטומאה מצומצמת לרה"ר או לרה"י. ודיקא נמי מדקתני לה בלשון טמא עומד ועובר. אבל סיפא לאו בטומאה וטהרה מצומצמת לרה"ר. אלא בטומאות שהן לפני ולפנים. (אלא שאדם עומד בחוץ ויכול לפשוט את ידיו ליגע בטומאה. א"נ שהן לפני ולפנים) והספק שמא נכנס הטהור לפני הטומאה. ואם הטהרה ברה"י והטומאה ברה"ר. שמא נכנסה הטומאה אצל הטהרה (ובכולם ר"י מטמא וחכמים מטהרים) ורישא להודיעך כחו דר"י דאע"ג דמיטמא ודאי או מטמא ודאי ברה"ר (מודה) [טמא] הואיל וא' מהן ודאי ברה"י כדאמרן. וסיפא להודיעך כחן דרבנן. דאע"ג דאיכא לספוקי דילמא ברה"י ממש אפ"ה מטהרי רבנן [דקא] סברי הא דאמר ספק טומאה ברה"י טמא. דוקא כי איתנהו לתרווייהו ברה"י בודאי. אלא שהוא ספק נגע ספק לא נגע. אבל כי הוי ספק בואה. טהור [ועיון במ"ד] כ"כ הראב"ד במ"ז פ"ג דעדיות. וזה קרוב לפירוש האחר שכתב הר"ב. אבל לפירוש הראשון שכתב הר"ב מעיקרא לאו קושיא הוא דרהטא דמתניתין דנגעים הוא דנקט:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ב) (על הברטנורא) בפרק ב' דעדיות משנה ז' ר' יהושע מטהר בהך דלעיל, דהתם לא כתב הר"ב דאדם אוחז, והכא באדם העובר ויש בו דעת לישאל. והר"מ דמפרש כפירוש הראשון, פסק התם כר' יהושע, והכא דלא כוותיה:
(ג) (על הברטנורא) אין צריך לזה, דספק האהיל קאי אכזית מת בפי העורב דתנן נמי התם גבייהו דשרץ וחולדה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ארבעה ספיקות וכו': כיצד הטמא עומד. והטהור עובר חד. הטהור עומד והטמא עובר תרי. טומאה ברה"י וטהרה בר"ה תלתא. טהרה ברה"י וטומאה בר"ה הא ארבעה. ופירוש ראשון שהביא רעז"ל הוא פירוש הרמב"ם ז"ל וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולא ידעתי לפ' טעם המחלוקת לפי פירושו למה לא יהא זה ככל שאר ספק טומאה:
בפי' רעז"ל כדהוכחנו לעיל פ' הזורק טומאה ע"כ. אמר המלקט פי' במה שכתב שם סימן ד' דכל המאהילין חשיבי יש לטומאה מקום ואפילו הנזרקים ע"כ דתוספתא היא וכדמפרש הר"ש ז"ל:
עוד בפי' רעז"ל כגון חנות הפתוחה וכו' אמר המלקט דתנן לה בסמוך. ובפ"ג דעדיות סימן ז' מבוארת מתני' שפיר:
תפארת ישראל
יכין
הטמא עומד: נ"ל דמדנקט בהך לישנא. ולא כאינך. דהיינו טומאה מונחת וטהרה עוברת. ש"מ כהרמב"ם והר"ב. דהכא באדם מיירי. ובמצורע עסקינן שעמד תחת האהל. והי' אדם טהור עובר סמוך להאהל. או הטהור וכו':
הטהור עומד והטמא עובר: שהיה טהור עומד תחת אהל. והמצורע עובר סמוך להאהל. או טומאה וכו':
הטומאה: טומאה דקתני הכא. היינו מת או כזית ממת וכדומה וכן מוכח. מדקתני בתר הכי ספק האהיל. ועל כרחך דמיירי נמי שהטומאה או הטהרה העוברת היא ביד אדם בר דעת. דאל"כ הו"ל ספק טומאה בדבר שאין בדל"ש. דלכ"ע אפילו ברה"י ספיקו טהור. או טהרה וכו':
טהרה: הכא נמי מיירי כשא' מהן ביד אדם:
ספק נגע ספק לא נגע: אכולהו ד' דנקיט לעיל קאי. דמסופק אם בשעה שעברה הטומאה סמוך להטהרה. נגעו זב"ז:
ספק האהיל ספק לא האהיל: ג"כ אכולהו ד' קאי. במצורע עומד באהל וטהור עובר. ומסופק הטהור שמא בעברו סמוך להאהל. הכניס ראשו ורובו תחת האהל שהטמא עומד תחתיו. ונטמא העובר [כפי"ג דנגעים מ"ז]. וכשהטהור עומד בהאהל. מסופק הטמא העובר שמא בעברו הכניס ראשו ורובו תחת האהל. ושהה קצת כך תחת האהל. ונטמא עי"ז הטהור. ובב' ספיקות בתרייתא שהטומאה והטהרה א' ברה"י וא' בר"ה. מיירי שמסופק שמא כשעברה הטהרה על הטומאה או הטומאה על הטהרה. הכניס העובר קצת מגופו תחת האהל. ונטמא עי"ז הטהרה:
ספק הסיט ספק לא הסיט: ג"כ אכולהו ד' קאי. שבשעה שעבר זה על זה. מסופק שמא אז הסיט הטהור [דאילו לחוש לאיפכא. אינו חושש. דכל הטומאות המסיטות הטהרה טהור חוץ מבזב. כשבת פג"ב]:
רבי יהושע מטמא: דס"ל דכל סט"ו שרה"י ור"ה מעורבין בו שדינן לחומרא. והו"ל כרה"י דספיקא טמא:
וחכמים מטהרין: דס"ל דבעינן דומיא דסוטה דשניהן ברה"י. הא כשא' מהן בר"ה הו"ל כסט"ו בר"ה וטהור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת