ברטנורא על טהרות ו

משנה טהרות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

מקום שהיה רשות היחיד ונעשה רשות הרבים - כגון בקעה, דבימות הגשמים רשות היחיד ובימות ההמה רשות הרבים המסוכן. מי שנתעלף ואין ידוע ממנו אם חי אם מת והחזירוהו לרה"י. ושם ראוהו שמת. כשהוא ברה"ר ספיקו טמא. ומטמאינן מספק כל אדם וכלים שהיו עמו ברה"י שהיה שם בראשונה. ואדם וכלים שהיו עמו ברה"ר לאחר שהוציאוהו מרה"י, טהורין, דספק טומאה ברה"ר הוא, וספיקו טהור:

ר' שמעון אומר רשות הרבים מפסקת - כיון דחשבינן ליה כחי לאחר שהוציאוהו מרה"י לרה"ר, ומטהרינן לכלים ואדם שהיו עמו ברה"ר דשמא חי הוא, איך נחשבהו מת למפרע קודם שיצא מרה"י, על כרחך אין יכולין לטמא מספק אדם וכלים שהיו עמו ברה"י בראשונה, הואיל ורשות הרבים שהוציאוהו שם באחרונה מפסקת שאתה מחשיבו כחי ומטהרת אדם וכלים שהיו עמו שם. ואין הלכה כר"ש:

(ב)

הטמא עומד - מצורע עומד תחת האוהל או תחת האילן:

וטהור עובר - דרך שם, ספק נגע ספק לא נגע, או ספק האהיל האוהל או האילן על שניהם ונטמא הטהור, ספק לא האהיל ולא נטמא. או שהיה הטהור עומד והמצורע עובר. פירוש אחר, כגון השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב עברו בין הטהורים, או הטהורים עברו ביניהן, חכמים מטהרים אם ספק נגע ספק לא נגע, מפני שאין לטומאה מקום, כדתנן לעיל פרק הזורק טומאה . ולפי פירוש זה, ספק האהיל ספק לא האהיל ליכא לאוקמא אהך רישא דטמא עומד וטהור עובר, דבטומאת אוהל אין חילוק בין יש מקום לטומאה בין אין מקום לטומאה, כדהוכחנו לעיל פרק הזורק טומאה:

טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים - כגון חנות הפתוחה לרה"ר ספק נכנס ספק לא נכנס:

ר' יהושע מטמא - דסבר ספק ברה"י ורבים המשותפים בו, בתר רה"י אזלינן וספיקו טמא. ורבנן סברי, בתר רה"ר אזלינן וספיקו טהור. ואין הלכה כר' יהושע:

(ג)

עלה לראשו - ראשו של אילן חשוב רשות היחיד:

הכניס ידו לחור שיש בו טומאה - החור חשוב רשות היחיד, ואע"פ שהאדם עומד ברה"ר, כיון שהכניס ידו לחור, כעומד ברה"י דמי. ואע"ג דהאילן והחור לא הוו רשות היחיד אצל שבת, הוו רשות היחיד אצל טומאה :

חנות שהוא טמא ופתוח לרה"ר - הויא כל החנות כולה כטומאה המונחת ברה"ר, וכשם שאם היה שרץ ברה"ר ספק נגע בו ספק לא נגע ספיקו טהור, הכא נמי ספק נכנס לחנות זה ספק לא נכנס, ספיקו טהור. אבל אם היו שתי חנויות אחת טהורה ואחת טמאה, ספק לטמא נכנס ספק לטהור נכנס, ספיקו טמא , דהויא ליה ספק טומאה ברשות היחיד:

(ד)

ספק ביאה טהור - משום דבעינן דומיא דסוטה, דודאי נסתרה אלא דספק נגע ספק לא נגע, דלא ידעינן אם נטמאת, וקרייה רחמנא טמאה, דכתיב (במדבר ד) ונסתרה והיא נטמאה. אבל ספק ביאה טהור:

(ה)

בקעה - שדות של אנשים הרבה, ובימות הגשמים שהן חרושות וזרועות יש, להן דין רה"י, לפי שבני אדם נזהרים מלהלך על גבי הזרעים שלא יפסידו:

ר' אלעזר מטהר - דהוי ליה ספק ביאה, ואין כל הבקעה חשובה כשדה אחת, לפי שהשדות חלוקים במיצרים שלהם:

(ו)

עד שיאמר לא נגעתי - לאו דוקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי, דהוא הדין היכא דאיכא מידי למתלי ביה שלא נגע :

שבילי בית גלגול - מקום עגול ועולה ויורד, ואין רוב עם יכולין ללכת באותן שבילין:

רשות היחיד לשבת - לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית נינהו. ואמאי קרי לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. וכן הא דתנן בסמוך, הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת, לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית. והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רשות הרבים, מיירי כגון דליכא תלתא בשעה שנולד הספק, ואפילו הכי כיון דרבים מצויין שם, כרשות הרבים דמי. דאי בדאיכא תלתא בההיא שעתא שנולד הספק בה, אפילו בחדרי חדרים טהור, דילפינן מסוטה דהוי רשות היחיד, משום דליכא תמן אלא תרי, בועל ונבעלת:

(ז)

ורשות הרבים לטומאה - דבימות החמה שכיחי אינשי דאזלי בה ל. קצור ולדוש ולחרוש הקרקע, לזורעה לשנה הבאה:

בימות הגשמים - שהיא זרועה, אין אדם נכנס לה:

(ח)

בסילקי - פלטיא גדולה. והכי אמרינן בפרק ב' דיומא [דף כ"ד] לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה:

ורואה את הנכנסין ואת היוצאין - דכי רואה הנכנסים והיוצאים חשיבא רשות היחיד טפי. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ט)

הפרון - דומה לבסילקי, ויש לו שני פתחים מכוונים זו כנגד זו :

וכן הצדדין - מכאן ומכאן לפרון, חשיבי נמי רשות הרבים, כיון שרבים משתמשין באותן צדדין:

ר' מאיר אומר הצדדין רשות היחיד - שאמצע הפרון בלבד עשוי להשתמש בו רבים, ולא הצדדין. ואין הלכה כרבי מאיר:

(י)

האסטוונית - מקום צר כאמה רוחב, גבוה ארבעה או חמשה טפחים, עומד לפני החנויות שהסוחרים יושבים שם: