מלאכת שלמה על טהרות ו
<< · מלאכת שלמה · על טהרות · ו · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בפי' רעז"ל צ"ל ומטמינן מספק כל אדם וכלים שהיו עמו אפילו ברה"י וכו':
עוד בפירושו ז"ל צ"ל ר"ש אומר ר"ה מפסקת למפרע כיון וכו':
עוד בסוף פירושו ז"ל ומטהר אדם וכלים שהיו עמו שם. אמר המלקט הלכך אין טמא אלא מה שהיה עמו ברה"י אחרון:
ארבעה ספיקות וכו': כיצד הטמא עומד. והטהור עובר חד. הטהור עומד והטמא עובר תרי. טומאה ברה"י וטהרה בר"ה תלתא. טהרה ברה"י וטומאה בר"ה הא ארבעה. ופירוש ראשון שהביא רעז"ל הוא פירוש הרמב"ם ז"ל וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולא ידעתי לפ' טעם המחלוקת לפי פירושו למה לא יהא זה ככל שאר ספק טומאה:
בפי' רעז"ל כדהוכחנו לעיל פ' הזורק טומאה ע"כ. אמר המלקט פי' במה שכתב שם סימן ד' דכל המאהילין חשיבי יש לטומאה מקום ואפילו הנזרקים ע"כ דתוספתא היא וכדמפרש הר"ש ז"ל:
עוד בפי' רעז"ל כגון חנות הפתוחה וכו' אמר המלקט דתנן לה בסמוך. ובפ"ג דעדיות סימן ז' מבוארת מתני' שפיר:
בפי' רעז"ל ואע"ג דהאילן והחור לא הוו רה"י אצל שבת. אמר המלקט כגון שאין בהן שיעור ד' על ד' והאילנות הם גבוהים יותר מדאי שאין יכול להשתמש בהן:
חנות וכו' ספק נגע ספק לא נגע ספקו טהור: אית דלא גרסי כל שבע מלות אלו. והתימה שבתוי"ט איתנהו:
חנות שהיא טמאה ופתוחה לר"ה וכו': גרסי' דחנות לשון נקבה והכי נמי גרסינן בסיפא שתי חנויות אחת טמאה וא' טהורה נכנס לאחת מהן ספק לטמאה נכנס ספק לטהורה נכנס וכו' והכי איתא הגירסא בפי' רעז"ל:
ספק טומאה ספק טהרה: כלומר ספק שהיא טמאה ספק אינה טומאה. ואית דגרסי ספק טמאה ספק טהורה ואפילו טמאה ספק וכו':
ר' אלעור אומר ספק ביאה טהור: ובלי יו"ד גרסינן ליה ר' אלעזר וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד ולית הלכתא כוותיה:
ואיני יודע: מ"מ ואין ידוע. ועיין במה שכתבו על זה תוס' ז"ל בר"פ עד כמה דהתם בע"ז שינה הלשון וקאמר דר' אלעזר אומר הכא במתני' ספק ביאה טהור וכו' ששינה הלשון לפי הצורך אע"פ שלא שנינו לשון זה רק במתני' דלעיל:
ר' אלעזר מטהר: דה"ל ספק ביאה דאין כל הבקעה חשובה כשדה אחת לפי שהשדות חלוקים במצרים ולמ"ד בפ' חזקת הבתים דמצר אינו מפסיק לטומאה צריך לומר דמיירי הכא דמפסיקים נחל ושלולית חד מכל הנך דמפסיקין לפאה א"נ היכא דיש לשדה שם לווי כדאיתא בתוספתא פירש ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה הרא"ש ז"ל. פי' משמו משמו של ר' אלעזר ומפורש בגמ' בפ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ו) ע"ש. והכריחו תוס' ז"ל שם פ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ה) דר' אלעזר גרסינן בלתי יו"ד ופי' שם בשם ר"ת ז"ל דבהא פליגי דרבנן מטמאו אפילו בכמה ספקות כדתנן במתני' דלעיל משום דמן הדין אפילו בחדא ספיקא טהור דאוקמיה אחזקתיה וילפינן מסוטה דטמא א"כ מה לי חד ספיקא מה לי כמה ספיקי דהא אפילו בחדא ספיקא הוה לן למימר דטהור ור' אלעזר סבר אין לך בו אלא חדושו ודוקא חדא ספיקא טמא ע"כ וע"ש עוד. גם בחדושי הרשב"א ז"ל שם דף נ"ה אמתני' וגם אמתני' דלעיל. וביד כולה מתני' עד סוף הפרק שם פ' עשרים. ותמהתי שראיתי כתוב בכל הדפוסים הלשון כך וכן בקעה בימות הגשמים שיש בה שדות הרבה ובה שדה אחת טמאה ואחת טהורה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לאותה שדה או לא נכנסתי ספקו טמא שספק טומאה ברה"י אפילו ספק ביאה טמא ע"כ. וצ"ע לע"ד מה צורך להזכיר ואחת טהורה דהא פשטא דמתני' משמע דבכל השדות שבבקעה טהורות חוץ מאחת עסיקי'. ודוחק לומר שרוצה לפרש בכל השדות שבבקעה אחת טהורה ואחת טמאה דהא אפילו באחת טמאה בלבד חכמים מטמאים. וצ"ע לע"ד:
בפי' רעז"ל דה"ה היכא דאיכא מידי למיתלי ביה שלא נגע. אמר המלקט כדאמרינן רפ"ק דפסחים היכא דחולדה וברדלס מצויין שם דתלינן שגררוהו הם:
איזוהי ר"ה: בפ' שני נזירים משמע דכל היכא דאיכא תלתא חשיב ר"ה לטומאה דילפינן מסוטה דהויא רה"י דליכא אלא תרי בועל ונבעלת והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו ר"ה כגון שבילין ובקעה בימות החמה ובסילקי וכיוצא בהן דחשיב במתני' אע"ג דליכא תלתא בההיא בקעה שנולד הספק כיון דרבים וכו' כדפי' רעז"ל:
שבילי בית גלגול וכו': עירובין פ' שני דף כ"ב ופי' שם רש"י ז"ל מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל ואמרינן התם אמרי דבי ר' ינאי איזוהי שבילי בית גלגול כל שאין עבדים יכולים ליטול סאה של חטים וירוץ לפני סרדיותו ומפרש התם טעמא דהוי רה"י יהושע אוהב ישראל היה עמד ותקן להן דרכים וסרטיא כל היכא דניחא תשמישתיה מסרה לרבים וכל היכא דלא ניחא תשמישתיה מסרה ליחיד. ומייתי לה נמי בפ"ב דעירובין דף כ"ה. ובערוך ס"א בית גד גד פי' שבילי מקום מעבר צר וכדמתרגמינן במשעול הכרמים בשביל כרמיא ופי' משעול מש עול כלומר אין יכול ליכנס עד שיצא חברו כלומר אין מכיל המעבר שני בני אדם בית גד גד מלשון גידוד חמשה ומחיצה זהו שביל בית גד גד כלומר מקום צר ע"כ. ולא מצאתי רמז או סמך אי גרסי' פה ר' אליעזר ביו"ד אמנם ה"ר יהוסף ז"ל גם פה מחק היו"ד:
השבילין המפולשין וכו': בעירובין פ' שני דף כ"ב קתני מבואות המפולשין בבורות וכו' אלא דמתרץ לה המפולשים לבורות וכו' פי' השבילין המפולשין כגון שיש באותו שביל שהוא פתוח לר"ה בור או שיח או מערה המעכב לאדם ליכנס מצד זה ולצאת מן הצד האחר ונעשה כמבוי שאינו מפולש. וז"ל רש"י ז"ל לבורות שיש בור בראשו אחד ובשפה אחת קצרה מהלכין שם עד שעוברים ע"כ. ופי' הר"ש ז"ל וההיא דשבילין המפולשין וההיא דחצר שהרבים נכנסים לה דלקמן תרוייהו מוקי להו בפ' עושין פסין דלא כר' יהודה דאמר גבי פסין יסלקנה לצדדין וקשה למה דוחק כן הא מודה ר' יהודה בשתי מחיצות מעלייתא דלא מבטלי כדמסקי' וכו' ע"ש ותוס' שם פ' עושין פסין הכריחו דע"כ בנפרצה מד' רוחות מיירי ע"ש:
הבקעה: בבבא בתרא פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ג א)"ר אלעזר שאם בא אדם לב"ד ונשאל על שנכנס לבקעה ואין ידוע מתי נכנס אי בימות החמה וטהור אי בימות הגשמים וטמא חזינן אם עתה כשנשאל ימות החמה הם טהור הוא לר' נתן דס"ל דאזלינן בתר השתא כדס"ל לר"מ במתני' דהתם בפ' מי שמת סי' ו' כדכתבי' התם ואם ימות הגשמים הוא טמא דבתר השתא אזלינן ולר' יעקב דאזיל בתר חזקה העמד טהור על חזקתו וטהור עד שיבואו עדים ויעידו שבימות הגשמים נכנס. ואיתא בירושלמי פ"ק דשבת:
בימות החמה רה"י לשבת: תניא בתוספתא אלו הן ימות החמה מעת שתעקר תבואה מתוכה ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שניה. היו שם שדות בורות אם היה עומד בצד הזה ורואה את הנכנסין ואת היוצאין בצד הלז רה"י לשבת ור"ה לטומאה ואם לאו רה"י לכך ולכך השבילין המפולשים לבורות לשיחין ולמערות ולגתות ולגרנות רה"י לשבת ור"ה לטומאה ר' אליעזר אומר בזמן שהן מפולשין ר"ה לכך ולכך ואם אינן מפולשין רה"י לכך ולכך (ור"ה לטומאה ע"כ) וצ"ע לע"ד אם אין טעות:
ר' יהודה אומר אם עומד הוא וכו': כשהוא יכול לראות מפתח לפתח אז הוי מקום סתירה כי הוא מרגיש בנכנסים והם אינם מרגישים בו עד שיקרבו אליו אבל כשאינו רואה את הנכנסין לא הוי מקום סתירה כי ירא שיבואו עליו ולא ירגיש בהם ובשדה שהוא מקום אויר ומגולה קתני בתוספתא כשהוא עומד בצד זה ורואה את הנכנסין ואת היוצאין בצד הלז דהוי רה"ר לטומאה לפי שרואין אותו מכל צד ולא הוי מקום סתירה. הרא"ש ז"ל. וכבר כתבתי התוספתא לעיל. וז"ל הר"ש ז"ל ורואה את הנכנסין משמע דחשיב רה"י טפי כשרואה את הנכנסים והיוצאין מכשאינו רואה וגבי שדה תניא לעיל איפכא ויש ליתן טעם בזה ובזה ובתוספתא גרסינן בהך דמתני' כמו בברייתא דלעיל. וז"ל התוספתא בסלקי שיש לה שני פתחים מכוונים זה כנגד זה וכן סטיו שהוא גדור מכאן ומכאן וריוח בין העמודים ר' יהודה אומר אם עומד בצד זה ורואה את הנכנסין ואת היוצאים בצד הלז רה"י לשכת ור"ה לטומאה ואם לאו רה"י לכאן ולכאן ע"כ:
הפרן: בקמ"ץ הפ"א או בקמ"ץ קטן. וביד בר"פ עשרים דהלכות שאר אבות הטומאות גרסינן הפורן בוא"ו:
חצר שהרבים וכו': עירובין פ"ק דף ח' ובפ' שני דף כ"ב ואמרינן התם דר"ה לטומאה אצטריכא ליה לרבנן דאמרי התם בפסי ביראות דאם היתה דרך הרבים מפסיקתה דאין צריך לסלקה לצדדים ואע"ג דהתם ניחא תשמישתיה אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא כ"ש הכא דלא ניחא תשמישתיה שהפתחים קצרים וגידודים יש באסקופה ופשיטא דלא מבטלי בקיעת רבים למחיצות והוי ודאי רה"י לשבת אלא ר"ה לטומאה הוא דאצטריך תנא לאשמועינן הכא והכי נמי מוקי התם לההיא דשבילין המפולשין דלעיל בפרקין וכרבנן אבל ר' יהודה אפילו כגון הני דהכא כגון חצר ושבילין ס"ל דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. ואע"ג דלא ניחא תשמישתייהו. וכבר כתבתיו לעיל סוף סי' ו' בקיצור. ה"ר שמשון ז"ל: