מלאכת שלמה על טהרות ה

<< · מלאכת שלמה · על טהרות · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

והצפרדע טהור:    ועלה קאי אחד שאמר נגעתי בזה ונקטיה לבסוף דאדסליק נקט והאהיל דנקט בתר הלך משום דתרווייהו משום ספק האהיל. הר"ש ז"ל. ודלא כפי' הרמב"ם ז"ל שאכתוב בסמוך בסי' ב' בס"ד:

וגוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים:    וכתב הר"ר יהוסף ז"ל בס"א גרסינן ברישא וגוש מארץ העמים וגוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס. ע"כ. ובפ' הלוקח בהמה בבכורות דף כ"ב תניא שיעורו של הגוש כפיקה גדולה של סקאים שהוא כחותם המרצופים וישנן בצד העליון של מגופת החבית הלחמית פי' רש"י ז"ל כלומר שישנו לאותו חותם בצד העליון של כסוי שעושין לחביות של חרס רחב מלמטה לכסות החבית והולך ומתקצר למעלה כדי שיאחוז בידים ואותו צד שהולך וכלה קרי צד העליון. הלחמית שעושין בבית לחם ע"כ:

האהיל על אחד מהן:    אי קאי האהיל אעצם מן המת צריך לומר דהיינו כגון רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין דאי עצם כשעורה הא תנן בפרק שני דאהלות דמטמא במגע ובמשא ולא באהל וכן פי' רעז"ל בראש דבריו עצם מן המת מטמא בהיסט ועצם דנבלה טהור:

בפי' רעז"ל ומחר יתברר הדבר שנטמא. אמר המלקט ור יוסי ס"ל כר' עקיבא דהא דר' יוסי מטהר בסמוך בשביל משום דחשיב ליה כספק ספיקא שאף אם הלך בטמא אפשר שלא נגע ולא האהיל על מקום הטומאה. הר"ש והרא"ש ז"ל:

משנה ב

אחר שאמר נגעתי בזה:    פי' הרמב"ם ז"ל אומרו נגעתי בזה ר"ל באדם זה. ע"כ:

ואיני יודע:    מ"מ ואין ידוע בתרי בבי דמתני'. ונקד הרי"א בשביל השי"ן בקמ"ץ:

משנה ג

שני שבילים בר"ה:    ואיתא בירושלמי ר"פ ידיעות ברייתא קרובה ללשון משנתנו גם שם בבבלי סוף הפרק ברייתא בפלוגתא. וז"ל הברייתא דבירושלמי שני שבילין אחד טהור ואחד טמא הלך באחד מהם ונכנס למקדש בראשון והוזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ר"ש פוטר בזה ר"ש בן יהודה פוטר בכולן משום ר"ש ע"כ:

הזה ושנה וכו':    בשביל לא שייך רק טומאת מת לזה אמר הזה ושנה וטבל. הרמב"ם ז"ל.

הזה ושנה וטבל טהור והלך וכו':    צריך למחוק מלת טהור. ואית דגרסי וטהר והלך:

הרי אלו טהורות:    דכיון דנאכלו הראשונות מוקמי' להו לשניות אחזקתייהו ומטהרינן להו כדין ספק טומאה בר"ה אבל אם הראשונות קיימות אי אפשר לטהר את שתיהן שהרי אחת מהן ודאי טמאה ושמא יאכל אדם אחד את שתיהן או יגעו שתיהן בתרומה ולכך אמרו אלו ואלו תלויות:

הראשונות:    אע"ג דשניות עומדות לישרף ולהתבער מן העולם לא מוקמינן לקמייתא אחזקתייהו כיון דהשתא מיהא איתנהו לשניות וכל זמן ששתיהן בעולם אי אפשר לטהר את שום אחת מהן. הרא"ש ז"ל:

משנה ד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ה

שני שבילין וכו':    פסחים פ"ק דף י' מייתי לה וכתבו שם תוס' ז"ל הא דנקט טהרות ולא קאמר אדם טהור [הגהה. לשון התוס' דבכתובות דף כ"ז להכי נקט ועשה טהרות דלענין האדם אנו מזקיקים שניהן לטבול ולהזות וכו'] משום דלגברי אע"ג דמוקמינן להו בחזקת טהרה מצריכין להו טבילה והזאה שלא יגעו שניהם בתרומה בככר אחד דאז התרומה טמאה ודאית והאוכל במיתה ואם נגעו שניהם באחד ונכנס למקדש חייב ע"כ. עוד תירצו בפ' שני דכתובות דף כ"ז דעוד יש לומר דמשום דבעי למיתני ברישא הזה ושנה וטבל טהור הלך בשני ועשה טהרות הרי אלו טהורות ואם קיימות הראשונות אלו ואלו תלויות ואם לא טהר בינתיים הראשונות תלויות והשניות ישרפו ע"כ. עוד כ' שם תוס' ז"ל דהא דמפרש התם בגמרא דבבא לישאל עליו ועל חברו פליגי אין לפרש שבא לישאל בבת אחת דהתם מודו כ"ע דטמאות מכ"ש דבאו לישאל שניהם בבת אחת אלא מיירי ששאל על עצמו וטיהרוהו ואח"כ בא לישאל על חברו דמר מדמי ליה לבת אחת כיון ששאל על שניהם במעמד א' ומר מדמי ליה לזה אחר זה כיון שטהרוהו קודם ע"כ. ובירושלמי דתרומות פ"ז דף מ"ה. ועיין במ"ש שם פ"ז סי' ה':

משנה ו

שני ככרים אחד טמא ואחד טהור וכו':    היינו ספק דברי סופרים דתנן בפרקין דלעיל ספק דברי סופרים אכל אוכלין טמאים ספק לא אכל:

משנה ז

מי שישב וכו':    ברוקו על רוקו הרישי' נקדם בשורק ה"ר יהוסף ז"ל וגם כתב ס"א ועל בגדיו הולכין אחר הרוק ע"כ:

ועל בגדיו הולכין אחר הרוב:    אם רובן זבין וזבות שורפים ואם רובן כנענים תולין שאין שורפים על טומאת כנעני אבל אין לומר אם רובן עמי הארץ דלא גזרו טומאת מדרס על עמי הארץ כדמוכח לקמן פ"ז ממתני' דהגנבים והא דבגדי עמי הארץ מדרס לפרושים היינו משום אשתו נדה וצ"ע דמשמע דאתיא כר"מ ולר"מ אמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא אחזקה ואיתרע ליה רובא כדאמרינן בפ' כסוי הדם גבי רוב תינוקות מטפחין. הר"ש והרא"ש ז"ל:

נגע באחד בלילה:    פ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ה) מייתי לה לאקשויי מינה דר"מ אדר"מ כדכתבינן התם פ"ג סימן ד' וכתבו שם תוס' ז"ל ר"מ מטהר בר"ה מיירי כדתניא בתוספתא ר"מ מטהר שספק טומאר בר"ה טהור וכן פירשו ג"כ הר"ש והרא"ש ז"ל:  

משנה ח

כל הרוקים שבעיר טמאים:    בתוספתא קתני דברי ר"מ ר' יהודה אומר אם היתה רגילה ליכנס לתוך מבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ר"ש אומר כל המבואות בחזקת טומאה הן חוץ מן החצר המשתמרת ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר אף החצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא בא לכאן ופי' הרא"ש ז"ל כל הרוקים שבעיר טמאים נמצא הא דאמרינן לעיל גזרו על ספק רוקים לא בכל מקום אלא כדתנן הכא וכן תנן בר"פ בתרא דשקלים רל הרוקים הנמצאים בירושלים טהורים חוץ משל שוק העליון דברי ר"מ ר' יוסי אומר בשאר כל ימות השנה שבאמצע טמאים שבצדדין טהורים מפני שהן מועטים מסתלקים לצדדין אלמא לא גזרו על הרוקים בכל מקום אלא היכא דשכיחי טמאים והרמב"ם ז"ל פי' דגזרו על הרוקים בכל מקום והיכא דיש שוטה או כנענית או כותית קבועים בעיר טמאים ודאי כרוק הזב האמתי ולא מסתבר ע"כ. וכתב הה"ר מנחם ז"ל דמסתבר פי' הרמב"ם ז"ל דלפי' הר"ש ז"ל היה רבי קובע זאת המשנה אחר משנת ספק רוקים דלעיל ולא קשה מידי משקלים דשאני ירושלים דקדושה מכל ארץ ישראל ונזהרין בה יותר משאר מקומות. ע"כ:

בפי' רעז"ל צריך להגיה כדתנן בפרק שלישי דזבין:

משנה ט

הוא נאמן ע"י עצמו:    ואעפ"כ אין אומרים לו לעסוק בטהרות אלא אם עשה טהרות הרי הן טהורות והוא יחיש לעצמו ולא יתעסק בטהרות עד שיטבול וכן מבואר בתוספתא והביא אותה ביד. ועיין בפי' הר"ש ז"ל:

עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא:    ואיהו קא שתיק דאי מכחיש לי' עד אחד לא מהימן. הרא"ש ז"ל: