משנה טהרות ה ב

שדרך בני אדם להלוך - שאי אפשר לאדם למנוע עצמו שלא ילך ברה"ר ^ב, הלכך ספק שבילין טהור. אבל מגע אפשר לאדם שלא ליגע, הלכך כי מספקא ליה אי נגע אי לא נגע, ספיקו טמא. ואין הלכה לא כר' עקיבא ולא כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ר"י מטמא בכולן ומטהר בשביל שדרך ב"א להלוך וכו'. והוי כאין לו תקנה. שכ"כ הר"ש דר"י נמי דוקא כשעשה טהרות [מטהר. כמו לר"ע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ב) (על הברטנורא) והוי כאין לו תקנה. שכך כתב הר"ש דר' יוסי נמי דוקא כשכבר עשה טהרות מטהר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אחר שאמר נגעתי בזה: פי' הרמב"ם ז"ל אומרו נגעתי בזה ר"ל באדם זה. ע"כ:

ואיני יודע: מ"מ ואין ידוע בתרי בבי דמתני'. ונקד הרי"א בשביל השי"ן בקמ"ץ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אחד שאמר נגעתי בזה: לכאורה היה נראה. דהשתא קא הדר תנא לפרש שרץ וצפרדע דנקט בריש משנה א'. והיינו מדמפרש ואזיל מילתיה ממטה למעלה. בתחלה אהל ואח"כ היסט. תרווייהו במשנה א'. ואח"כ במשנתנו מפרש מגע. אבל הרמב"ם כאן וגם בחיבורו [פי"ח ה"כ מאהט"ו] פי' בבא זו דמיירי שנגע באדם א'. ואינו יודע אם טמא או טהור היה. וכן מסתבר לפענ"ד. מדשני תנא בלישניה מב' בבות דלעיל בג' דברים.

א) דבב' בבות דלעיל קאמר האהיל על א' מהן. הסיט על א' מהן. ובבבא זו קאמר במדבר בעדו. אמר נגעתי.
ב) לעיל קאמר ואינו ידוע. והכא קאמר ואיני יודע.
ג) דבבבות דלעיל קאמר באיזה מהן האהיל וכו' והכא קאמר אם טהור או טמא.

ואי נימא דהכא אשרץ וצפרדע קאי. הול"ל בקצור. נגע א' מהן ואינו יודע איזה מהן נגע. אע"כ דהכא מילתא אחריתא קאמר. ובאדם קמיירי. ולפיכך שפיר קאמר במדבר בעדו. נגעתי בא' ואיני יודע וכו'. ור"ל אני לא ידעתי. אבל אפשר שהמגיע יודע באשר שהוא אדם. ולפ"ז י"ל דנקט שרץ וצפרדע לרבותא דר"ע דאע"ג דלא שייך גבי' לומר שהמגיע יודע אם נטמא הנוגע. אפ"ה מטהר ר"ע כשלא עשה טהרות. ונקט ספק מגע אדם במ"ב לרבותא דרבנן. דאע"ג דהמגיע אפשר שיודע. מדהוא אדם. אפ"ה מטהרי רבנן אע"ג שלא עשה טהרות [ואין זה ענין לאבדל"ש דבעינן רק בנוגע ולא במגיע [כסוטה כט"א]. דהתם כל שיש בדל"ש אף שבאמת אינו יודע אם נטמא מקרי יש בדל"ש. זה בעינן רק בנוגע ולא במגיע. אבל הכא כשהמגיע באמת יודע שנגע בו זה הי' פני' לומר שא"א לטהר זה מדיש כאן אדם שאפשר שיודע שזה טמא הוא, ודוק]. והא דלא פירש במשנה א' דגם בספק מגע שרץ וצפרדע פליגי. היינו משום דסמך את עצמו אפלוגתייהו בספק מגע אדם שהוזכר במשנה ב'. מיהו כל זה בוודאי נגע נשא והאהיל. רק שמסופק אם בטומאה או בטהרה. אבל טומאה שמונחת בר"ה. ומסופק אם נגע נשא או האהיל בה. לכ"ע לא מחזקינן טומאה [הר"ש]. ולא עוד אלא אפילו גוף א' המונח בר"ה. ונגע בוודאי. רק שאינו יודע אם אותו הגוף טמא או טהור. ג"כ לכ"ע טהור [רמל"מ פי"ט מאהט"ו ה"א ד"ה ומ"ש]:

נגעתי ואיני יודע באיזה משניהם נגעתי: נקט רישא שהספק הוא בגוף א' אם הוא טמא או טהור. לרבותא דר"ע. דאע"ג דלא אתחזק כאן טומאה וודאית. שהרי לא ידעינן אם יש כאן טומאה כלל. [וגם אי נימא דאשרץ וצפרדע קאי. עכ"פ לא ידעינן איזה מכל הגופים טמא]. ואפ"ה מטמא ר"ע. ונקט סיפא. שמסופק אם נגע באותו שידוע טומאתו. דאע"ג דאתחזק כאן אדם שידוע טומאה וודאית שלו. אפ"ה מטהרי רבנן בר"ה. ונקט הך תרתי רבותא למר ולמר במגע. וה"ה באהל והיסט. א"נ מדאיירי בבבא זו באדם שנגע באדם. להכי מוסיף תנא להזכיר גם ספק זה דאינו יודע אם הוא טמא או טהור. לדיוקא. דהא האדם המגיע. בוודאי יודע אם הוא עצמו טמא. אבל בהנך דמשנה א' שאין בהם רוח חיים ודעת לא שייך הך דיוקא:

ר"ע מטמא וחכמים מטהרים: ואע"ג דלעיל [פ"ד מ"ה ומ"ו] מטמאים לכ"ע ודאי מגע. התם ודאי נגע באהט"ו דרבנן. משא"כ הכא שמא טהור לגמרי:

ר' יוסי מטמא בכולן: בין שהספק במגע או במשא או באהל. וכ"ש בנגע באדם ואינו יודע אה טמא או טהור היה בכולן טמא מדרבנן:

שדרך בני אדם להלוך: וא"א למנוע. וכיון דרק מדרבנן מטמאינן. אין גוזרין על הצבור דבר שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו [כע"ז לו"א]:

ואין דרכם ליגע: וה"ה במסופק אם האהיל בלא הילוך. או בהיסט בלא הילוך. דהרי גם בהנך מטמא. רק נקט ליגע לרבותא. דאע"ג שהוא מעשה קל. אפ"ה אמרינן דאפשר ליזהר שלא יגע בשום דבר עד שיבורר לו שהדבר שנוגע טהור ודאי ולפיכך גזרו בה רבנן. וכ"ש שאפשר ליזהר בהיסט ואהל:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת