תוספות יום טוב על טהרות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תוספות יום טוב · על טהרות · ה · >>

משנה א[עריכה]

וגוש מבית הפרס. עיין בספי"ג דאהלות:

הלך באחד מהן. אדסליק פתח (עיין מ"ש בריש שבת)והאהיל דנקט בתר הלך. משום דתרוייהו משום ספק האהיל. הר"ש:

ר"ע מטמא. כתב הר"ב דספק כו' ה"מ כשעשה טהרות כו'. ואפשר דאם נודע לו שהוא בספק קודם שעשה טהרות. אם היה עושה טהרות אח"כ. היו טמאות [לר"ע]. הר"ש:

משנה ב[עריכה]

ר"י מטמא בכולן ומטהר בשביל שדרך ב"א להלוך וכו'. והוי כאין לו תקנה. שכ"כ הר"ש דר"י נמי דוקא כשעשה טהרות [מטהר. כמו לר"ע:

משנה ג[עריכה]

שני שבילים. ברה"ר. הר"ש:

וטהר. כך העתיק הרמב"ם ברפי"ט מהא"ה. כלומר שטהר בהערב שמש. ולענין תרומה. דטבול יום פוסל התרומה מדאורייתא. כדפירש הר"ב בסוף זבים. ובס"א ל"ג כלל ובמשנה בגמ' הגירסא טהור]:

משנה ד[עריכה]

השרץ והצפרדע ברה"ר נגע כו'. זה הדין כמו הדין הקודם (ואמנם משמיענו) זה הדין בטומאת השביל והמשפט בטומאת מגע (שהכל) משפט אחד. ואפילו לר' יוסי שאומר דרכו של אדם להלוך ואין דרכו ליגע. רמב"ם:

משנה ה[עריכה]

[ועשה טהרות. משום ר' יוסי [טו] איצטריך למתני ועשה טהרות. דכר"ע ס"ל לגבי אדם. כמ"ש במ"ב בשם הר"ש. תוס' דכתובות דף כ"ז]:

רי"א בין כך ובין כך טמאים. כתב הר"ב לא נחלקו ר' יוסי ור' יהודה כשבאו לישאל בבת אחת דד"ה טמאין בגמ' פ"ק דפסחים דף י'. וכתבו התוספות דנראה דהיינו מדרבנן. דמדאורייתא אפילו בבת אחת טהורים ע"כ. ומ"ש הר"ב וכשבאו לישאל בזה אחר זה ד"ה טהורים. כתבו התוס' פ"ב דכתובות דף כ"ז לא שיאכל אדם א'. דא"כ יאכל ודאי טומאה דהכי אמרי' בפ' שני דשבועות דף י"ט וכו'. ומ"ש הר"ב על מה נחלקו על הבא לישאל עליו ועל חבירו כו' ר"י מדמי ליה לבת אחת דכיון דאיהו ידע באידך. וידע דכי מטהרי ליה לחבריה לא מטהרי ליה. סבר ר"י דמיחזי כשקרא. וה"נ בכרכום. (משנה ט' פ"ב דכתובות) אפילו אי אתיא כל חדא בפני עצמה. ידעה בגוונא דאידך וידעה שפיר דלכולן מטהרינן. ומש"ה מקשינן מינה כו' (כמו שכתבתי שם בס"ד) הר"ן דכתובות:

משנה ז[עריכה]

ועל בגדיו הולכין אחר הרוב. כתב הר"ב אם רוב אנשי העיר זבים וזבות דאע"ג דבגדי ע"ה מדרס כדתנן ספ"ג דחגיגה. לאו דע"ה עושהו מדרס. אלא שמא ישבה עליהן אשתו נדה. כ"כ הר"ש. ועיין ר"פ דלקמן ובמ"ה. וכתב עוד הר"ש דקשה דמשמע דאתיא כר"מ. ולר"מ נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא (וכמ"ש הר"ב בפ"ג מ"ח) ע"כ. ולפי מ"ש לעיל פ"ג (מ"ט) תירוץ א' של תוס' לא ס"ל ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן להחמיר [יז]:

ר"מ מטהר. עמ"ש בזה במ"ד פ"ג דעירובין:

כשעת מציאותן. וכתב הר"ב בפ' ג' מ"ה דדוקא במקום מציאותם נמי וכו':

משנה ח[עריכה]

שוטה אחת בעיר. בקמץ הטי"ת כמו כי רועה היא (בראשית כט). וכתב הרמב"ם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה ולא תדע עתות וסתה. ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזרהו התורה. ע"כ. ומ"ש הר"ב דוקא אשה שוטה אבל אדם שוטה כו'. כן לשון הר"ש. ומיהו מסיים ואין האיש רגיל כו'. והכ"מ פי"ח מהא"ה (הלכה י"א). העתיק לשון הר"ש. אבל איש שוטה כו':

כל הרוקין שבעיר טמאין. לא ירצה בזה שהן טמאין בספק ותהיה כמו הרוקים הנמצאים. כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא. אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבועה. הנה כל רוק שימלא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי וזהו כוונת אמרו טמאים. הרמב"ם:

משנה ט[עריכה]

וחכ"א הוא נאמן ע"י עצמו. פי' הר"ב דמתרצינן דבוריה כו' וכה"ג שנינו ברפ"ג דכריתות. לענין אכלת חלב שוגג או מזיד ואמרי' התם בגמרא. דאיצטריך לאשמועינן הך דהכא דבכי הא דהכא נמי מתרצינן דבוריה. ועיין בפירוש הר"ב רפ"ח דנזיר. ובפרק דלקמן משנה ו':

שנים אומרים נטמא ועד אומר לא נטמא כו'. הא תרי ותרי עיין בסוף מ"ח פ"ב דכתובות. והר"ש מייתי תוספתא דברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור. והקשה מסוגיא דפ"ג דערובין [דף ל"ו] ובתוספתא ריש דף ל"ו מתרלין ואין להאריך בזה:

עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא כו'. עיין (מ"ש) ברפ"ג דכריתות: