קידושין עז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הרי גופין מוחלקים הרי שמות מוחלקים אלא שבא על אלמנה אחת שלש ביאות היכי דמי אי דלא אתרו ביה פשיטא דאינו חייב אלא אחת אלא דאתרו ביה אכל חדא וחדא אמאי אינו חייב אלא אחת והתנן אנזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת לא צריכא בשבא על אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון שהיתה אלמנת לוי מהו דתימא הרי שמות מוחלקים קמ"ל גופים מוחלקים בעינן וליכא (ויקרא כא, יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה האי תנא מאי קסבר אי קסבר איסור חל על איסור איפכא נמי ואי קסבר גאין איסור חל על איסור אפילו כסדר הזה נמי לא אמר רבא האי תנא איסור חל על איסור לית ליה דאיסור מוסיף אית ליה אלמנה אסורה לכהן גדול ושריא לכהן הדיוט הויא לה גרושה מיגו דאיתוסף לה איסורא לגבי כהן הדיוט איתוסף לה איסורא לגבי כהן גדול ועדיין שריא למיכל בתרומה הויא לה חללה מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה איתוסף איסורא לגבי כהן גדול אלא זונה מאי איסור מוסיף אית בה אמר רב חנא בר רב קטינא הואיל ושם זנות פוסל בישראל תני תנא קמיה דרב ששת כל שהוא (ויקרא כא, יד) ביקח הרי הוא (ויקרא כא, יד) בלא יקח כל שאינו ביקח אינו בלא יקח פרט לכהן גדול שבא על אחותו אלמנה אמר ליה דאמר לך מני ר' שמעון היא דאמר אין איסור חל על איסור דתניא רבי שמעון אומר האוכל נבילה ביום הכפורים פטור דאי רבנן הא אמרי איסור חל על איסור אפי' תימא רבנן כי אמרי רבנן איסור חל על איסור ה"מ איסור חמור על איסור קל אבל איסור קל על איסור חמור לא חייל איכא דאמרי הא מני רבנן היא דאמרי איסור חל על איסור וכי אמרי רבנן איסור חל על איסור הני מילי איסור חמור על איסור קל אבל איסור קל על איסור חמור לא חייל דאי ר"ש השתא איסור חמור על איסור קל לא חייל איסור קל על איסור חמור מיבעיא מהו דתימא איסור כהונה שאני קמ"ל אמר ליה רב פפא לאביי ישראל הבא על אחותו הזונה משוי לה חללה משוי לה או לא משוי לה מי אמרינן קל וחומר מחייבי לאוין הויא חללה מחייבי כריתות לא כל שכן או דילמא אין חללה אלא מאיסור כהונה אמר ליה ואין (איסור) חללה אלא מאיסור כהונה בלבד אמר רבא מנא הא מילתא דאמור רבנן אין חללה אלא מאיסור כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכהן גדול ותיתי בקל וחומר מכהן הדיוט ואנא אמינא השתא לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול מיבעיא למה נאמרה כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה בכהן גדול פשיטא מיגרע גרעה אלא כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה בכהן גדול חללה למה נאמרה אין חללה אלא מאיסור כהונה זונה למה נאמרה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין אמר רב אשי זהילכך כהן הבא על אחותו
רש"י
[עריכה]
נזיר שהיה שותה וכו' - וכל הני חייב במלקות קא מיירי:
לא צריכא - שבא ביאה אחת על אלמנת ראובן שהיתה וכו':
איסור מוסיף אית ליה - שהוא חל על איסור כשהאיסור השני מוסיף עליה לאוסרה במה שהיתה מותרת לו מחמת איסור ראשון אית ליה שהוא חל אע"פ שהיתה אסורה לו מחמת איסור ראשון להתחייב שתים הילכך בזמן שהן כסדר יש בכולן איסור מוסיף כדמפרש ואזיל אלמנה לא היתה אסורה לכהן הדיוט:
נתגרשה מגו דאיתוסף עלה - מחמת שם גרושה איסור אצל הדיוט שהיתה מותרת לו:
איתוסף בה איסור גרושה אצל כ"ג - ואע"פ שאסורה לו כבר ומיחייב שתים:
למיכל בתרומה - אם בת כהן היא:
מגו דאיתוסף בה איסורא - משום חללה למיכל בתרומה כדילפינן מלא יחלל דנתחללה מקדושתה:
איתוסף בה איסור לגבי כ"ג - ללקות אף משום חללה:
מאי איסור מוסיף אית בה - במה נאסרה משום זה שלא נאסרה קודם לכן:
הואיל ושם זנות פוסל אפי' בישראל - כגון אם זינתה תחתיו נאסרת על בעלה הכא נמי אע"ג דהאי זנות לאו תחת בעלה הוא מיהו שם זנות אשכחן ביה מוסיף בעלמא:
כל שהוא ביקח - והוא אשה בבתוליה יקח וסמיך ליה אלמנה וגרושה וחללה זונה לא יקח כל שאתה קורא בה כשהיא בתולה יקח דראויה לכ"ג ישנו בבל יקח אם היתה אלמנה:
פרט לכ"ג וכו' - שאינו לוקה עליה משום איסור כהונה אלא משום איסור אחותו:
פטור - מכרת דלא אתי איסור יום כפורים ומיחל אאיסור נבילה דקדים אם נתנבלה מערב יום כפורים הרי קדם איסור נבלה ואם נתנבלה ביום כפורים אפי' הכי אסורה היתה עליו מבערב משום אבר מן החי:
איסור חמור על איסור קל - יום כפורים שהוא בכרת על איסור נבילה שהוא בלאו:
אבל איסור קל כו' - כגון אלמנה לכהן גדול על איסור אחותו שהיא בכרת:
ואיכא דאמרי הא מני - דאיצטריך ליה למילף דלא ליחול איסור אלמנה לכ"ג על איסור אחותו:
רבנן היא - דאמרי איסור חל על איסור הילכך איצטריך להו למילף דה"מ איסור חמור על איסור קל אבל קל על חמור לא חייל:
איסור כהונה שאני - שריבה בהן הכתוב מצות יתירות הילכך אפילו קל על חמור דעלמא ליחול קא משמע לן:
זונה משוי לה - פשיטא ליה דזונה משוי לה דהא נבעלה בעילת פסול ואסורה לכהן משום זונה אלא הא מיבעיא לי חללה מי משוי לה ללקות כהן עליה משום חללה או לא:
לכ"ג מיבעיא - מהדיוטותו נאסרה עליו:
כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה - האמורות אצל כהן הדיוט שייחד לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאישה לא יקחו (ויקרא כא) ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא לוקה עליה אף משום גרושה כך חלוקה בכ"ג אע"פ שנאמרו (לו) בו בלאו אחד:
פשיטא מיגרע גרע - בתמיה וכי מפני שנעשה כ"ג נתמעטה קדושתו הלא מהדיוטותו נחלקה עליו לשני לאוין:
כך חלוקה אלמנה מגרושה כו' - שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה חייב על כל אחת ואחת והאי דנקט תנא לפלוגי אלמנה לחודה ולא איצטריך לפלוגי חללה מזונה משום דחללה דמוחלקת מזונה מכהן הדיוט קים לן דגלי בגרושה וה"ה בחללה אבל אלמנה דאיתוספא בכ"ג ולא מצינו בה שנתחלקה איצטריך ליה למילף:
חללה למה נאמרה - הרי אסורה לכהן הדיוט לומר לך אין חללה אלא מאיסור כהונה מקרא יתירה דרשי' דהאי דהדר כתבה להכי כתבה לומר שתלמד מסדר האמור חללה אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים ולא כתבה אחר זונה שמצינו שם זנות פוסל בישראל לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול כהונה לבדה ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל:
ונאמר להלן - בכהן הדיוט:
מה כאן - בכ"ג זרעו חולין דכתיב לא יחלל:
הילכך - הואיל ואין חללה אלא מאיסור כהונה:
כהן - הדיוט או כ"ג שבא על אחותו פנויה:
תוספות
[עריכה]
הרי גופים מוחלקים ושמות מוחלקים. נראה דבכדי נקט שמות מוחלקין שהרי בא על שלשה נשים נדות בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ואע"פ שהן שם אחד כלומר שכולן נשים לאיש אחד כדמפרש [בכריתות פ"ג] (דף טו.) אלא האי דנקט ג' אלמנות של ג' בני אדם לאו דוקא דה"ה ג' אלמנות של אדם אחד וכן משמע מדמשני אלא שבא על אלמנה אחת ג' ביאות ולא משני שבא על שלשה אלמנות של אדם אחד מכלל דכה"ג חייב שלשה:
פרט לכ"ג שבא על אחותו אלמנה. תימה מאי קאמר בסמוך דרבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור אימא דאיסור חל על איסור לית ליה איסור מוסיף אית ליה והאי איסורא מוסיף הוא גבי אחותו שהרי מעיקרא היה האיסור משום אחותו וכשנתאלמנה איתוסף בה איסור אלמנה [דהוי איסור מוסיף לגבי משוח מלחמה שאינו אחיו וכל הנשים האסורות לכ"ג אסורות אף למשוח מלחמה] וי"ל דאיתא בברייתא אחרת. דרבי שמעון אפילו איסור מוסיף לית ליה א"נ יש לומר דהכי מייתי כיון דר"ש לית ליה איסור חל על איסור ואע"ג דהוי איסור חמור על איסור קל כי ההיא דאוכל נבילה ביום הכפורים דלא חל איסור יום הכפורים שהיא בכרת על איסור נבלה שהיא בלאו הכי אית לן למימר דלית ליה איסור מוסיף באיסור קל על איסור חמור כי ההיא דכ"ג שבא על אחותו אלמנה.:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק ד (עריכה)
ע א מיי' פ"ה מהל' נזירות הלכה י', סמג לאוין רנ:
עא ב מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה י"א:
עב ג מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הלכה ח', ומיי' פי"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ח:
עג ד מיי' פי"ז מהל' איסורי ביאה הל' ח ט י, סמג לאוין קלט:
עד ה מיי' פי"ח מהל' איסורי ביאה הלכה א', סמג לאוין קכב, טור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעיף ח':
עה ו מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה א', סמג לאוין קכב, טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף י"ב:
עו ז מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף י"ד:
ראשונים נוספים
האי תנא איסור חל על איסור בכל אנפא לית ליה אבל איסור מוסף אית ליה. פי' איסור מוסף כל שנוסף בחתיכה זו תוספות חומרא באיסור האחרון יותר על הראשון הן לנאסר ראשון כגון שנוסף בו איסור הנאה או חומרא אחרינא או שנוסף בו איסור לאחרים שלא היו נאסרין באיסור ראשון כהני דפריש תלמודא הכא. ויש איסור כולל והוא שלא נוסף באיסור אחרון שום חומרא בחתיכה זו לשום אדם יותר על האיסור הראשון אלא שחל איסור דרך כלל על חתיכה זו עם שאר חתיכות דהיתר ומיגו דחייל אהיתיר' חייל אאיסיר' כגון נבלה שנתנבלה מערב יום הכיפורים דכי אתי יוה"כ וחייל איסור אכילה בחתיכה של היתר חייל נמי בנבלה ויש איסור בת אחת והוא כל שחלין בחתיכה א' שני איסורין כאחת שלא קדם א' לחברו ובאיסור בת א' מודו כ"ע אבל באיסור מוסיף ואיסור כולל איכא פלוגתא ומאן דמידו באיסור כולל מודה נמי באיסור מוסיף ואיכא דמודה באיסור מוסף ולא מודה בכולל ואיכא דלא מודה בחד מינייהו כדאיתא במסכת שבועות בהדיא:
הואיל ושם זנות פוסל בישראל דאשת ישראל שזינתה אסורה לבעלה אפילו ישראל חשיב בכל דוכתא איסור מוסיף:
תני תנא קמי' דרב ששת כו'. עד פרט לאחותו של כ"ג אלמנה דלא אתי איסור אלמנה וחייל אאיסור אחות ואיני חייב עליה אלא משום אחותו אמר ליה דאמר לך מני ר"ש היא דסבר אין איסור חל על איסור דתניא ר"ש אומר האוכל נבלה ביום הכיפורים פטור פירש"י ז"ל פטור מיוה"כ לעולם ולא מבעיא בשנתנבלה מערב יום הכיפורים דלא אתי איסור יום הכיפורים וחייל אאיסור נבלה דקדים אלא אפילו נתנבלה ביום הכיפורים דאיסור יום הכיפורים קדים אפילו בהא פטור מכרת דאפילו בעודה בחיים לא חל עליה איסור יום הכיפורים משום דקדים ליה איסור אבר מן החי. ולא נהירא דאם כן שנתנבלה ביום הכיפורים ופקע מיניה איסור אבר מן החי אמאי לא חיילו עליה כי הדדי איסור נבלה ויום הכיפורים דהא איסור בת אחת דכוותה היא דמודה בה רבי שמעון דהא דכותה אמר ביבמות פרק ד' אחין גבי זר שאוכל מליקה שחייב שתים אפילו לר"ש משום דהוה איסור בת אחת ופירש"י ז"ל התם שכל זמן שלא נמלקה יש בה משום מעילה ואפילו לאחר מליקה נמי כל זמן שלא הזה דמה שלא נראית לכהנים וכדתנן במסכ' מעילה חטאת העוף מועלין בה משהקדישה נמלקה הוכשר' ליפסול בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה הזה דמה חייבין עליה משום פגול נותר וטמא ואין בה מעילה דאלמא אפילו לאחר מליקה יש בה מעילה עד שמזה דמה ונראית לכהנים וכל זמן שיש בה איסור מעילה לא חיילי עליה איסור נבילה ולא איסור זרות איסור נבלה דמליקה לא חייל דהא קדים ליה איסור מעילה מחיים ואין איסור חל על איסור ואיסור זרות נמי לא חייל דאף על גב דקדשא אין איסור זרות חל עלייהו לא מחיים ולא במליקת' עד שהזה דמה ונראית לכהנים וכדתניא בהדיא בפ' אלו הלוקין זר שאכל בשר חטאת ואשם קודם זריקת דמים פטור דכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם וזר לא יאכל. הלכך כל זמן שלא הזה דמה יש בה מעילה ולא חיילי בה איסור נבילה ואיסור זרות נבילה ומכיון שהזה דמה פקע איסור מעילה וחיילי עלה איסור נבילה ואיסור זרות כאחד וכ"פ ר"ח ז"ל:
ויש שפירשו דמשום הכי פטור מיוה"פ ולא חייל אחתיכה זו שנתנבלה ביום הכיפורים באיסור בת א' משום דאיסור נבילה קודם בה לאיסור יוה"כ ולא הוי איסור בת א' דנביל' שיעורה בכזית ויוה"כ שיעורו בככותבות ול"נ דאנן לאו לחיוביה לאוכל אתינן אלא לדון באיסורין האיך חלין וחתיכה שיש בה כותבות הרי קדים וחייל ביה איסור יוה"כ כשם שחל איסור נבילה על כזית שבו ואין א' מהם קודם לחברו וזה פשוט מאוד. והראב"ד ז"ל פירש דלעולם קדים איסור נבלה לאיסור יוה"כ. שאון דנין בענין זה בחתיכה זו עצמה אלא בחתיכה כיוצא בה והאי גברא משעה שנעשה גדול קודם יוה"כ נתחייב באיסור נבלה דאף על גב דעדיין לא נתנבלה בהמה זו הא איכא כמה נבלות בעלמא דמתסר בהו ולא חל עליו איסור יוה"כ עד עכשיו שהרי לא היה שם יוה"כ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו וכדאמרינן התם ביבמות בזר ששמש בשבת שחייב ב' באיסור בת אחת כגון דאייתי שתי שערות ונעשה גדול בשבת דהאי שעתא חייל עליה חיוב מצות. ואשתכח דחייל עליה איסור שבת ואיסור זרות כאחד הלכך אע"פ שחל שבת קודם שיבא איסור זרות לעולם אנן בתר זמן דחיילי עליה איסורו אזלינן וכ"פ הוא ז"ל בהא דאמרינן לעיל דזר שאכל מליקה חייב בב' באיסור א' משום דכבר נעשה גדול קודם לכן וחלו עליו כאחת איסור זרות ונבילה מאותה שעה ואע"ג שלא נמלק עוף זה עדיין הא כמה נבלות וכמה קדשים דמתסר בהו. ואין זה נכון כלל דלעולם בכל איסורין שעל ידי מעשה אין הולכין ואין דנין בענין חלות איסורין אחר איסורין דעלמא כיוצא בחתיכה זו לומר תתחייב בזו משעה שנעשה גדול אלא א' חתיכה זו שנתקל ביה דנין מאימתי חל עליה האיסור דאלת"ה מצינו דאיסור דוחה איסור ואנן לא אמרינן בשום דוכתא שיהא איסור דוחה איסור אלא שאין איסור חל על איסור וראיה לדבר מדאמרינן התם בההוא פירקא חמותו ונעשית אשת איש נדון בחמותו בשריפה ואינו נדון באשת איש בחנק משום דאיסור חמותה קדים באשה זו לאיסור אשת איש ואם איתא דאזלינן בתר נשים דעלמא הוה לן למימר שיהא נדון בא"א דהא גברא משעה שנעשה גדול חייל עליה איסור אשת איש גבי נשים נשואות דעלמא ואיסור חמות לא חייל עליה עד שנעשית חמותו אלא ודאי דלא אמרינן הכי שאם אתה אומר כן נמצא איסור דוחה איסור דהאי גברא כיון שנעשית אשה זו חמותו קם עליה באיסור חמות ואלו בא עליה היה חייב שריפה ואם אתה אומר דהשתא נעשית א"א יהא נדון בחנק נמצא איסור דוחה איסור והא לא אפשר דאיסור שבו להיכן הלך וכדאמרינן בפרק גיד הנשה פשיטא משום דאיקדשה פקע מיניה איסור גיד הנשה וראיה לדבר נמי מדאמר בפ' גיד הנשה דתנן דגיד הנשה נוהג במוקדשין דשקלינן וטרינן ופרישנא דמתני' בוולדות קדשים עסקינן וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן קדושים וקסבר דגיד הנשה נוהג בשליל דאיסור גיד הנשה ואיסור מוקדשים בהדי הדדי קא אתו ולדברי מר"ן ז"ל למה ליה למימר דקסבר ממעי אמן קדושין ונוהג בשליל יבלאו הכי טמא דאף על גב דאיסור גיד הגשה קדם בזה לאיסור מוקדשין מכלמקום דכיון שנעשה גדול חיילי עליה איסור גיד הנשה ואיסור מוקדשין כאחת דהא איכא בעלמא כמה גידין וכמה מוקדשין וכמו שפירש הוא ז"ל בזר שאכל מליקה אלא דהא ודאי ליתא ולעולם בחתיכה זו דנין כמו שאמרנו והיינו ההוא דזר ששמש בשבת ונעשה גדול בו ביום שחייב שתים מפני שבמלאכה זו בעצמה חלו עליו איסור שבת ואיסור זרות כי הדדי ולא נתחייב בשום איסור עד עכשיו שנעשה גדול וחלו עליה איסור זרות ושבת כאחת אבל אידך דקדמי איסורי אהדדי אחר שנעשה גדול ליכא למימר הכי מטעמא דאמרן תדע דלמאן דאמר איסור חל ע"א כאחת שבת והוא יוה"כ חייב שתים ואמאי נימא דאיסור שבת קדים בשבתות דעלמא קודם י"ה זה ולחייב משום שבת לחוד אלא ודאי דהא ליתא לפי' יש לחוש האוכל נבלה ביום הכיפורים פטור שהוא פטור מן האחרון שאם נתנבלה מערב יום הכיפורים פטור מיוה"כ וחייב משום נבלה דקדים דאין איסור חל על איסור קודם ואם נתנבלה ביוה"כ מעיקרא חייל עליה איסור יום הכיפורים ולא חייל עליה השתא איסור נבלה ולפיכך מחייב משום יוה"כ ופטור משום נבלה ורבנן מודו בנתנבלה ביוה"כ ופליגי עלה בנתנבלה מעי"ה דקא סברי דאתי איסור יוה"כ וחייל אאיסור נבלה באיסור כולל במגו דאתכלל איסורא די"ה בחתיכות דהיתירא חייל נמי בנבילה דאיסור חמור חייל על איסור קל בכולל. ובמקצת נוסחאות אשכחן במסכת חולין ר"ש אומר האוכל נבלה ביוה"כ אינו חייב אלא א' פירוש ולא מסיימ' דפעמים חייב משום נבלה ופעמים חייב. משום יוה"כ ודאמרי' בנתנבלה ביוה"כ דחייל עלה איסור יוה"כ ולא מידחו משום אבר מן החי אפילו לר"ש משכחת לה בנולדה בהמה זו ביוה"כ עצמה דחייל עלה איסור יוה"כ ואיסור אבר מן החי כי הדדי וכשמתה פקע איסור אבר מן החי ואשתאר איסור יוה"כ ולא חייל עלה איסור נבלה מיהו לרבנן משכחת לה אפילו נולדה מעי"ה דאף על גב דאסיר' משום אבר מן החי חייל עלה איסור יוה"כ בכולל כנ"ל:
אפילו תימא רבנן כי אמר רבנן איסור חל על איסור ה"מ איסור חמור על איסור קל כגון יום הכיפורים על נבלה אבל איסור קל על איסור חמור כי הכא דאיסור אלמנה קיל מאיסור אחות לא חייל עליה וה"נ אמרינן דאין איסור נבלה חל על איסור יוה"כ כדכתיבנא לעיל. ואיכא דק"ל אמאי לא קאמר דכי אמר רבנן איסור חל על איסור ה"מ באיסור כולל כההוא דנבלה שנתנבלה מעי"ה דחייל עלה איסור יוה"כ בכולל אבל הכא באלמנה ואחותו דליכא באלמנה איסור כולל לא ולאו קושיא היא דבהא נמי נהי דאיסור כולל ליכא איסור מוסיף איכא דמעיקרא קודם אלמנותה לא הוה אסורה אלא לכ"ג זה שהוא אחיה נתאלמנה איתסרא לכ"ג דעלמא דאע"ג דליכא שני כהנים גדולים בדור איכא כהן משיח וכהן שעבר שאסורין באלמנה כדאיתא בסוף מסכת הוריות אי נמי דלמחר תהא אסורה לכ"ג שיתמנה אחריו של לה וכיון דאיתוסף בה איסורא לעלמא איתוסף נמי להאי וקי"ל דמאן דלית ליה איסור כולל מודה באיסור מוסיף הלכך לרבנן דינא הוא דחייל איסור אלמנה על איסור חמותו באיסור מוסיף אלא דאין איסור קל חל על איסור חמור. ואיכא למידק מעיקרא היכי אוקימנ' לההיא כר"ש אי משום דאוכל נבלה ביוה"כ לא דמי דההיא איסור כולל והא דהכא איסור מוסיף ואע"ג דלית ליה איסור כולל אפשר דמודה באיסור מוסיף דהא אמר במסכת שבועות דאפילו מאן דלית ליה איסור כולל זימנין דמודה באיסור מוסיף וכ"ת דקים ליה לתלמודא דלא מודה ר"ש לא באיסור כולל ולא באיסור מוסיף אלא באיסור בת א' כדאיתא בפ"ד אחין מ"מ ה"ל לפרושי הכי הכא ולא למנקטיה סתמיה ממתנית' דהאוכל נבילה דההיא לאו הכריחא היא כדאמר. ואיכא למימר דאלו אתא תלמודא הכא לאכרוחי דהא ר"ש הוא הכי נמי דה"ל לאתויי ההיא דפ"ד אחין לאכרוחי דלית ליה לר"ש אלא איסור בת א' אבל לא אתא תלמודא הכא אלא דהא לאו רבנן היא דקא מודו באיסור כולל וכ"ש במוסיף ואם איתא אפשר דאתיא כר"ש דלא מודה בכולל וה"ה באיסור מוסיף מכל מקום ואפילו לא אתיא נמי כר"ש משום דמודה דאיסור מוסיף קים לן דלא אתיא כרבנן ודכותא דהא טובא בתלמודא. והא דאמרינן אין איסור קל חל על איסור חמור היינו בשאר אסורי אבל בקדשים חייל כדאיתא בכריתות פ' דם שחיטה:
והא דאמרינן בפ"ד אחין דאפילו לרבי יוסי דאית ליה הבערה ללאו יצאת זר ששמש בשבת חייב שתים בהקטרה חדא משום זרות וחדא משום הבערה בשבת ואע"ג דהבערה איסור קל והוה לאו בעלמא חייל אאיסור זרות דחיוב מיתה והא לא קשיא למאן דמפרש התם דהא אוקימנא לרבי יוסי איסורו בלחוד חשוב לקוברו בין רשעים גמורים אבל התם איכא נוסחי דייקא דרבי יוסי לאוי נמי קתני כדכתיבנא התם ואיכא למימר דאע"ג דליכא בהבערה אלא לאו כיון דאיסורא משום שבת שם שבת א' הוא והוה איסור חמור דהוה בסקילה ולפיכך חייל אכל מידי וכי האי דאמרינן לעיל הואיל ושם זנות פוסל בישראל וכדאמרינן נמי בסמוך מ"ד איסור כהונה שאני דמשום איסור כהונה להוה חמורין כל לאוין דאיתב הקמ"ל דלא חשיב איסור כהונה לגביה איסור עריות איסור חמור אלא איסור קל אבל שבת פשיטא מילתא דאיסור חמור הוא וחייל אכל מילי:
לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי מק"ו לא צריך ק"ו ממש שהרי כבר נאסר בה כשהיה הדיוט ומשום דנתמנה כ"ג לא ירד מקדושתיה אלא נקטיה לרבותא אפילו נתמנה מיד שהגדיל שלא היה הדיוט מעולם:
כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט. פי' שחייב על גרושה לחודה אף על פי שאינה זונה וחללה דהא פלגא קרא ואשה גרושה מאישה לא יקחו ללמד שילקה עליה בפני עצמה וה"ה על חללה לחודה או על זונה לחודה כי בא זו ללמד על אלו הא לאו הכי ה"א שאינו חייב עד שיהו כולן בה. כך חלוקה אלמנה בכהן גדול סלקא דעתך אמינא כיון דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה לא לחייב על אלמנה לחוד קא משמע לן דילמוד מגרושה דהדיוט דכהן גדול לא צריך קרא בפני עצמו דהא מגרושה (יליף) אלא ללמד על אלמנה אתא שיהא חייב עליה ולוקה עליה ובהא נמי חשיב לאו שבכללות שהרי לכך יצתה גרושה וכי הויא גרושה וחללה זונה לקי אכולהו למאן דאית ליה איסור חל על איסור כיון דהוה איסור מוסיף ולמאן דלית ליה איסור חע"א נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים אבל ליכא לפרושי כדפי' רש"י ז"ל דקרא אתא לחלקן ולחייבו על כולן דא"כ תפשוט מהכא דאיסור חע"א באיסור מוסיף מיהא תקשי לכלהו תנאי דפליגי בהא ונימא להו קרא למאי אתא אלא ודאי דליתא אלא כדפירש"י כנ"ל:
הא דאמרינן אין חללה אלא מאיסור כהונה. פי' דכולה יתירא הויא דלא לכתוב חללה וזונה דכ"ג דתיתי מכהן הדיוט אלא מיותר היא לדרשה שאין חללה באה אלא מאלמנה וגרושה שהם פסולי כהונה ובדין הוא דליכתבה בתר זונה שהיא גם כן מפסולי כהונה וכדאמר בסמוך אלא משום דאיכא זונה פוסלת בישראל כשזנתה תחת בעלה והייתי סבור אפילו מאיסורין דלאו כהונה הוה חללה להכי כתביה בתר אלמנה וגרושה ואמר כי זונה מיותר לג"ש נאמר כאן זונה וגו':
אמר רב אשי הלכך. פי' כיון דאין חללה אלא מאיסור כהונה כהן הבא על אחותו זונה משויא לה דכל נבעלה לפסול לה הויא זונה לכהן חללה לא לה דכשבא עליה לא הוה בה פסול כהונה אלא פסול עריות השוה לכל. וכ"ת ואמאי והא בהעראה בעלמא נעשית זונה כדאית' ביבמות וכיון דכן כי גמר ביאתו הויא כפסולי כהונה ונעשית חללה. הא לא קשיא לפום מאי דכתיבנא בפ"ק דכי אמרי' דהעראה שמה ביאה ומחייב כשפירש ולא גמר ביאתו אבל כשגמר ביאתו דעתו על גמר ביאה הלכך בגמר ביאה הויא זונה:
מהדורות תנינא, תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק ד (עריכה)
הרי גופין מוחלקין והרי שמות מוחלקין פי' ובהתראה אחת שהתרו בו הכא על האלמנה לוקה חייב על כל אחת ואחת כיון דגופין מוחלקין.
נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא כו'. פי' האי מתניתין מיתוקמה אפי' לר' יוסי בר' יהודא דאמר בריש פ' היו בודקין (עייק במ" פ"ו מהל' שגגות שהביא דברי רבינו הללו וכתב וקשה לי משומט ה' זבחים בחוץ בהעלם א' שא"ת אלא אחת עכ"ל.) אותו חבר אינו צריך התראה לפי שלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד. והכא מכי אסרו ביה חדא זימנא הרי מזיד הוא וילקה על כל שתיי' ושתייה בלא התראה אחרת הא לא אמרינן דמצי משתמיט ואמר אע"פ שהתרן בי והודעוני שנזיר השותה יין לוקה אני סברתי לשתות כל היום כולו וללקות פעם אחת ואלו ידעתי שאלקה על כל כוסי וכוס לא הייתי שותה הלכך צריך התראה על כוס וכוס.
מהו דתימא הרי שמות מוחלקין קמ"ל גופין מוחלקין בעינן וליכא. פי' דלא יקרא שמות מוחלקין אלא שמות של איסורין חלוקין כגון חלב נותר ופגול בהעלם אחד חייב על כל א' וא' אבל אלמנה משלשה בעלים איה אלא לשם איסור אחד אלמנה לא יקח ודמיא לאוכל חלב שור וכשב ועז בהעלם אחד שאינו חייב אלא אחת. אלב היכא דאיכא גופין מוחלקין אע"פ שהם משם איסור אחד חייב על כל א' ואחד כדאמרי' בכריתות בפרק אמרו לו הבא על חמש נשי' נדות חייב אלא אחת. אבל הכיא דאיכא גופין מוחלקין אע"פ שהם משם איסור אחד חייב על כל א' ואחד כדאמרי' בכיתות בפרק אמרו לו הבא על חמש נשי' נדו חייב על כל א' ואחת ואע"פ שכולן שם א' הן אל תבואו על הנדה וה"ה הבא על שתי אלמנות ראובן חייב שתים. נראה לי דלא אמרי' גופין מוחלקין אלא בבעלי חיים. כגון הבא על חמש נדות ועל חמש אלמנות וכן הרובע חמש בהמות בהעלם א' חייב על כל אחת ואחת אבל בשחוין לא אמרינן גופין מוחלקין משום דלא חשיבי ואם אכל חלב מכמה בהמות בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת. וכן אם אכל נבלה מכמה בהמות בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת וכן גיד הנשה מכמה בהמות. ומאי דתנן בפרק גיד הנשה אכל מזה כזית ומזה כזית סופדג שמנים. כגון שאכלן בשתי התראות ואתא לאשמוענין דגיד הנשה נוהג בשתי היכרכות ולאפוקי מר' יהודה דאמר אינו נוהג אלא בשל ימין ולא מצאתי חילוק חטאת בשחוטין אל אבאוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד דהוא פלוגתא דתנאי בפ' אמרו לו ונראה לי דמאן דמחייב על כח אחד ואחד דוקא בזבחים קא מחייב משום דחשיבי וחשיבי ליה גופין מחולקין אבל אוכל חלב מחמשה בהמות מודה דאינו חייב אלא אחת: ונראה לי דגם בבהמה נמי אמרינן גופין מוחלקין בבעלי חיים דמה לי רבע חמשה בהמות מה לי בא על חמש נדות וכן אם אכל אבר מן החי מחמש בהמות או שתלש חלב מחמש בהמות ואכל בהעלם אחד או שאכל דם הקזה מחמש בהמות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת.
מתוך: תוספות ר"י הזקן/קידושין/פרק ד (עריכה)
אלמנת ראובן שהיא היתה אלמנה משלשה אנשים והתרו בו התראה אחת משום אלמנה:
כסדר הזה. שנתארמלה תחלה ונשאת לשני וגרשה ונשאת לכהן ונתחללה בביאתו ואח"כ נבעלה לפסולים או לקרובים בעילת זנות ונעשית זונה:
זונה הויא. חללה לא הויא:
איכא מ"ד דה"ג איסור מוסיף ואיסור כולל אית ליה. והעיקר דאיסור מוסיף לחודיה גרסי' ואיסור מוסיף הוא שנוסף איסור בחתיכה שאוסרה במה שהיתה מותרת בה כגון גרושה שנעשית חללה יכול לאסור החתיכה דהיינו האשה אם היא בת כהן הילכך שם דחללה על גרושה הוא איסור מוסיף ואפי' היא בת ישראל אתי וחייל ולוקה עליה כהן שתים. וכן נמי אם האיסור המוסיף בחתיכה גרמה ליה לאסור החתיכה למי שהיה מותר בה בתחלה קודם שיחול עליה האיסור השני כדברירנא התם בשבועות ובסוף כל הבשר. ואיסור כולל הוא כשנוסף לו איסור בחתיכות אחרות שהיה מותר בהן כדאיתא בשבועות שתים הילכך הא דאמרי' הכא הויא לה חללה מגו דאיתוסף בה איסורא למיכל בתרומה הוא איסור מוסיף דאיסור מוסיף באותה חתיכה דאמרינן בשבועות שתים כשנוסף לחתיכה זו איסור מפני האיסור השני שאוסרה איסורא לגבוה איתוסף נמי להדיוט. וכן נמי אם נוסף לה איסור במה שהיתה מותרת בה כדהכא דגרושה שנעשית חללה אם היתה בת כהן היתה מותרת בתרומה נעשית חללה ואסורה בתרומה מגו דאיתוסף בה איסורא לגבי תרומה איתוסף נמי איסורא לגבי כהן שחייב עליה אף משום חללה אפי' היתה בת ישראל דשם חללה איסור מוסיף הוא שאם היתה בת כהן אוסרה לחתיכה בתרומה שהיתה מותרת בה כדכתבינן:
אסורה. שכהן לוקה עליה אף משום גרושה:
חללה למה נאמרה. הרי אסורה לכהן הדיוט:
אין חללה. מסדר הענין אתה למד שלא כתב חללה אחר זונה מפני [שמצינו בישראל] שם זנות פוסל כדלעיל. אלא כתבו אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים:
כאן בכהן גדול. להלן בכהן הדיוט:
חולין. חללים דכתיב בכהן גדול ולא יחלל הילכך אין חללה אלא מאיסור כהונה:
אלמנה וגרושה בא על אשה אלמנה שהיא גרושה ג"כ:
שני שמות. משום אלמנה ומשום גרושה:
על זה. ודאי שני שמות דקתני הוא אלמנה וגרושה מיהו על אלמנה לוקה משום לא יקח ומשום לא תחלל וכן בגרושה:
אלא אחת. ס"ד לאו א' והוא לאו דגרושה דחלוצה דרבנן הוא:
שתי שמות. משום לא יקח ומשום לא יחלל:
וחלוצה מדרבנן הוא. קושיא הוא:
קדש לוקה. פר"ש קדש כהן גדול או הדיוט אחת מן הפסולות האמורות בהן:
לא יקח. דלא יקח משמע לא יקדש:
בעל. אף בלא קדושין לוקה משום לא יחלל. קדש ובעל לוקה. פר"ש שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל:
אינו לוקה. אפי' משום לא יקח:
ומודה אביי. אף ע"ג דמחייב מלקות אקדושין באיסור כהונה התם הוא דכל לאו באפי נפשיה הוא ולא תלה זה בזה אבל ישראל המחזיר גרושתו משנשאת לאחר כתיב לא יוכל לשוב לקחתה להיות לו לאשה וכיון דקיחה היינו קדושין להיות לו לאשה היינו ביאה אלמא תלה רחמנא קדושין בביאה:
ומודה רבא. אף ע"ג דבאיסור כהונה בעי תרתי ביאה אחר קדושין ה"מ דלא לקי אקדושין לחודייהו אבל אביאה בלא קדושין לקי. ונמשך בכל זה ר"ש אחר פירושו שפי' דלא יחלל אפי' אכהן הדיוט קאי. ושניהם מודים בין אביי בין רבא באיסור מחזיר גרושתו משנשאת לאחר דבעל ולא קדש שאינו לוקה:
דרך לקוחין אסרה תורה. כלומר על הביאה לא פרט לאו אלא ע"י לקוחין דלא יכול לשוב לקחתה כתיב. ודעת הר"ם ז"ל לפמ"ש בקדושין פי"ז וט"ו ובספר המצות בקס"ה ובקס"ב דאינו לוקה משום לא יחלל אלא כ"ג באלמנה מפני שהיא כשרה לכהונה ובזאת הבעילה חללה ופסלה לכהונה. אמנם כהן הדיוט אם בעל בלא קדושין אע"פ שזה אסור עליו ומוזהר ממנו ופסלה לכהונה אינו לוקה כי לא נתבארה האזהרה וכתב כ"ג בגרושה וחללה זונה עם כהן הדיוט א' הוא ע"כ ענין לשונו וכן נראה מן ההלכה שכל מקום שזוכר שלוקה משום לא יחלל מפרש ואומר ג"כ באלמנה. א"ר יהודה אמר רב כ"ג באלמנה וכו' פי' אלמנה דוקא. ומותיב תלמודא ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו. כלומר אמאי נקט אלמנה אפי' בגרושה מצי למימר לוקה שתים משום לא יקח ומשום חלול זרעו ומשני האי דנקט אלמנה ולא גרושה משום דמיירי בשלא גמר ביאתו אבל לעולם אם גמר ביאתו הרי חלל זרעו ואף בגרושה לוקה שתים. ואותביה רבא מהא מתני' דאלו הן הלוקין שדעת רבא דלא יחלל אינו לוקה אלא על אלמנה שהיא כשרה ונתחללה בביאתו וזה הלאו באלמנה. ואותביה מאי לאו שני שמות ותו לא כלומר אין הצטרפות לאיסורן אלא כשם שלוקה משום אלמנה כך לוקה משום גרושה אבל לעולם משום אלמנה לוקה שתים ומשום גרושה אינו לוקה אלא אחת ומשני לא שני שמות משום אלמנה ושני שמות משום גרושה ומכל וכל השוה אותן. ומותיב מגרושה וחלוצה דלא תני אלא אחת. ומשני וכו' נמצא דעת רבא דהא דאמר רב כ"ג באלמנה לוקה שתים באלמנה דוקא הוא. ודעת שיטת הגמ' דאפי' בגרושה הוא אם גמר ביאתו ובתר הכי אתיא פלוגתא דאביי ורבא דשייכא בהא מילתא ומגרר עמה פלוגתא אחריתי. אמר אביי קדש לוקה כלומר קדש כ"ג אלמנה או הדיוט גרושה לוקה [משום] לא יקח בעל אע"פ שלא קדש לוקה משום לא יחלל דס"ל לאביי כשטה דלעיל דלא יחלל זרעו דכתיב אף לכל איסורי כהונה הלכך אפי' כהן הדיוט אם בא על אחת מהאסורות לוקה אף משום לא יחלל. ואם קדש ובעל לוקה שתים והה"נ לממזרת ונתינה לישראל דלא כתיב בהו קיחה אלא לא יבא שלוקה עליהם אם בא על אחת מהן בלא קדושין. ורבא אמר קדש ובעל בין כ"ג באלמנה או הדיוט בגרושה לוקה כ"ג שתים כדלעיל והדיוט אחת לא בעל אינו לוקה לא כ"ג ולא הדיוט כלל. מה טעם קאמר כלומר זה טעם לכל דברי רבא. וה"פ זה הלאו דלא יחלל אינו לוקה עליו אלא מאלמנה שבה נתייחד זה הלאו שהוא מחללה עתה בביאתו ואע"פ שזכר גרושה כאן וחללה זונה שהזכיר למעלה בפרשת כהן הדיוט לא ליחד להם לאו על הביאה לחודה משום חלול הזרע בא. אלא לפרש טעם האיסור שלא יחלל זרעו ואין להלקות על לאו זה שאינו אלא פי' וטעם על האיסור. אבל מאלמנה אם בא עליה לוקה שהרי לא אסרה לו אלא בזאת הפרשה ובא להזהירו שלא יחלל וגם בה נתן טעם חלול הזרע לאסור הקיחה אלמא אינו לוקה על הקיחה אלא מפני החלול והואיל ולא בא עליה אינו לוקה. והה"נ לממזרת ונתינה לישראל דלא חמירי מאיסורי כהונה ואין לוקין עליהם אלא בביאה שאחר קדושין. והנה זה הפי' טוב מאד ומקובל למ"ש הרב ונאות לשטת הגמ' ורבא עמד בדעת אחרת. כי לפי' ר"ש רבא סובר שאף באלמנה אינו לוקה משום לא יחלל ולא ידעתי מי הכריח לחזור מדעתו ולומר שלוקה משום לא יחלל באלמנה. והא דקאמר רבא בתמורה פ' כל האסורין בזונה גויה הבא עליה לוקה משום לא יחלל כאביי קאמר כמ"ש בפ' הבא על יבמתו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה