שולחן ערוך אבן העזר ז יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · ז · יב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

איזו היא חללה? זו שנולדה מאיסורי כהונה, כגון כהן הדיוט שבא על הזונה או על הגרושה, וכהן גדול שבא עליהן או על האלמנה, או שנשא בעולה ובא עליה, הרי אלו נתחללו לעולם, ואם הוליד ממנה, בין זה שחיללה בין אחר, הוולד בין שהוא זכר בין שהוא נקבה חלל, והיא עצמה נתחללה בביאתו משהערה בה, בין שבא עליה בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון. והוא שהיה כהן מבן ט' שנים ויום אחד ולמעלה, והנבעלת מבת ג' שנים ויום א' ומעלה. אבל כהן שקידש אחת מאיסורי כהונה ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין, או1 נתחללה. אבל מן הנשואין, אף ע"פ שלא נבעלה נתחללה, שכל נשואה בחזקת בעולה היא אע"פ שנמצאת בתולה:

הערה 1: נראה דצ"ל "לא", וכן הוא ע"פ המשנה יבמות נו ב. ויקיעורך.

מפרשים

חלקת מחוקק

(כג) אעפ"י שלא נבעלה נתחללה:    מלשון זה משמע אעפ"י שיש עדים שלא נבעלה כגון שלא זזה ידם ויודעים בודאי שלא נבעלה או שמעידים שפירסה נידה קודם נשואין ונתאלמנ' או נתגרשה בתוך ימי נידתה ואפ"ה הוי חללה מן התורה ודבר זה צריך ראיה דלא אמרו במשנה דנ"ו ע"ב אלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט ונתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות לכהן אלא לחומרא וגם דמסתמא סומכין על החזקה שכל נשואה בחזקת בעולה אבל היכא שיודעין בודאי שלא נבעלה והיאך תעשה חללה בכניסת' לחדר ומסתמ' הוא אינו לוקה עד שיעידו עדים שנתיחד לשם ביאה אבל אם מעידים בודאי שלא בעל בודאי אינו לוקה וא"כ איך תעשה היא חללה מן התורה כל שהוא אינו חייב מלקות:

בית שמואל

(לה) מאיסורי כהונה:    עיין בקדושין דף ע"ז ילפינן מקרא דלא נעשה חלל אלא מאיסורי כהונה ולכאורה קשה לר"א דאמר יש חלל מחייבי עשה והלכת' כוותיה כמ"ש ברמב"ם פי"ט הא"ב דין ג' ולר"א איצטריך קראי אלה למעט הבא על הנדה דאין הולד חלל כמ"ש בש"ס א"כ קשה תרי קראי למה לי דהא מקרא זה דאין חלל אלא מאיסורי כהונה ממיל' ממועט הבא על הנדה דאין איסורי כהונה דאין הולד חלל, והרמב"ם פי"ט דין ו' למד באמת מזה דאין הולד מנדה חלל א"כ אלה למעט הבא על הנדה ל"ל וא"ל דאצטריך אלה דלא אתי מק"ו דנעשה חלל כמ"ש בתו' יבמות דף ס' א"כ צריך ישוב לתרץ קושי' תו' שם וע' בתו' ותבין, וי"ל דאיצטריך אלה לענין אם בא עליה פ"א אז נעשית זונה וה"א אם בא עליה פעם שניה הוי איסורי כהונה ונעשה הולד שנתעברה בפעם שני חלל קמ"ל דלא נעשה חלל והרמב"ם דכתב דלא נעשה הולד מנדה חלל כיון שאינו איסורי כהונה איירי כשנתעבר' ממנו בפעם הראשון אז לא הוי איסורי כהונה אלא קשה קושי' תו' שם מהיכ' תיתי לו' דנידה נעשית זונה מביאה הראשונה דהא תפסה בה קידושין כמ"ש בקדושין היינו לשיטות הפוסקים דס"ל אפילו חייבי לאוין השוה בכל אינה נעשה זונה כמ"ש וא"כ נידה בוודאי לא נעשית זונה אם כן ל"ל קרא למעט נדה, מיהו למ"ש שם אפילו להני פוסקים דלא נעשה זונה לא קאמרי אלא לענין מלקות דאין לוקין משום זונה אבל נעשית זונה ופסולה לכהונה יש לומר דלהכי אצטריך הקרא למעט נדה דה"א מביאה נעשית זונה לענין דנפסלה לכהונה אף על גב דאין מלקין לכהן הבא עליה משום זונה מ"מ נפסלה לכהונה אז ה"א אם בא עליה כהן אחר כך ונתעברה ממנו נעשה הולד חלל דהא בביאה השני' היא אסורה לכהונה קמ"ל, ותו' דהקשו קושיא זו שם יש לומר דשפיר הקשו על הת"כ דתנא דה"א למילף מק"ו אלמנה לכ"ג דיש למפרך מה לכ"ג באלמנה שהיא מתחללת משא"כ בנדה דאינה נעשית חללה וזונה כיון שהקדושין תופסין בה, וא"ל דה"א דנפסלה א"כ א"א למילף בק"ו דהא אינה נעשית זונה ממש, כתב הרמב"ם אם כ"ג נשא בוגרת או מ"ע לא נעשית חללה וכן בעולה בלא נישואין אבל גרושה וזונה וכן כ"ג באלמנה נעשית חללה בביאה בלא נישואין, ועיין סימן ד' אם זנתה תחת בעלה נעשי' בניה חללים משום דהיא נעשית זונה מבעולה הראשונה ואסורה לבעלה כהן לכן אם נתעברה ממנו אח"כ נעשו הבנים חללים ועיין תשו' מהרי"ו:


(לו) אף על פי שנמצאת בתולה:    כ"כ הרמב"ם משמע אפי' אם עדים מעידים דלא נבעלה מ"מ היא בחזקת בעולה נראה דיליף מסוגיא פ"ק דכתובות דף י"ב דאמר רב אשי אפי' אם עדים מעידים דלא נבעלה מ"מ היא בחזקת בעולה לענין כתובה דאין להשני עליה טענות בתולים ויש לה כתובה משני מנה, ולא הוי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כי מחזיקים אותה בחזקת בעולה אף על גב דאית' שם לישנ' אחרת מ"מ למה דקי"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצא' בעולה אין לה כתובה ע"כ הבריי' דקתני דיש לה כתובה צ"ל כרב אשי, ותו' נמי ס"ל דנתחללה מחמת חופה בלא ביאה לרב דס"ל יש חופה לפסולות ע"ש ביבמות דף נ"ז ובט"ז כתב אם יש עדים שלא נסתרה אז הבנים שתלד היא מכהן אחר לאו ודאי חללים הם ואסורים לטמא למת ואזלינן לחומרא כאן וכאן היינו היא נעשת חללה אף על גב דיש עדים דלא נסתרה והבנים אזלינן גם כן לחומר' שמא לאו חללים הם מיהו כל זה הוא לדעת הרמב"ם דתולה הדבר מטעם דבחזקת בעולה היא אבל לשיטת תו' נתחללה בוודאי מחמת החופה ובניה חללים בוודאי ומותרים לטמא וכנ"ל עיקר דהא אף לשיטת הרמב"ם אין מוכרח פירושו:


באר היטב

(מג) כהונה:    הקשה הב"ש ל"ל אלה למעוטי הבא על הנדה ע"ש. וישבתי דאיצטריך אלה דלא אתיא ק"ל כסברת הת"כ שהביאו תוס' יבמות דף ס' ע"א. ועל קושית התוספת דמה אלמנה שהיא עצמה מחוללת ע"ש יש לומר דהתורה אתי למעוטי אם בא על היבמה והיא נדה עיין ודו"ק. ועיין סעיף י"ד ועיין ברמב"ם פי"ט מהא"ב. אם כ"ג נשא בוגרת או מוכת עץ לא נעשית חללה. וכן בעולה בלא נישואין אבל גרושה וזונה וכן כ"ג באלמנה נעשית חללה בביאה בלא נישואין הרמב"ם שם. ועיין סי' ד' אם זנתה תחת בעלה נעשים בניה חללים משום דהיא נעשה זונה מבעילה ראשונה ואסורה לבעלה כהן לכן אם נתעברה ממנו אח"כ נעשו הבנים חללים.


(מד) נבעלה:    כ"כ הרמב"ם. משמע אפי' אם עדים מעידים דלא נבעלה מ"מ היא בחזקת בעולה. ובט"ז כתב אם יש עדים שלא נבעלה אז הבנים שתלד היא מכהן אחר לאו ודאי חללים הם ואסורים לטמא למת ואזלינן לחומר' כאן וכאן היינו היא נעשית חללה אע"ג דיש עדים שלא נבעלה והבנים אזלינן ג"כ לחומר' שמא לאו חללים הם ע"כ. והח"מ כתב בפשיטות דלא נעשה חללה היכא דיש עדים שלא נבעלה ע"ש וכ"כ רשד"ם חא"ה סי' נ"ב ועיין בהר"א ששון סי' קע"ג.







▲ חזור לראש