משנה פסחים א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק א · משנה ה | >>

[עריכה]

ועוד אמר רבי יהודה: שתי חלות של תודה פסולות מונחות על גג האצטבא.

כל זמן שמונחות, כל העם אוכלים.

ניטלה אחת, תולין, לא אוכלין ולא שורפין.

ניטלו שתיהן, התחילו כל העם שורפין.

רבן גמליאל אומר: חולין נאכלין כל ארבע, ותרומה כל חמש, ושורפין בתחילת שש.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שְׁתֵּי חַלּוֹת שֶׁל תּוֹדָה פְּסוּלוֹת מֻנָּחוֹת עַל גַּג הָאִצְטַבָּא.
כָּל זְמַן שֶׁמֻּנָּחוֹת, כָּל הָעָם אוֹכְלִים.
נִטְּלָה אַחַת, תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין.
נִטְּלוּ שְׁתֵּיהֶן הִתְחִילוּ כָּל הָעָם שׂוֹרְפִין.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חֻלִּין נֶאֱכָלִין כָּל אַרְבַּע, וּתְרוּמָה כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ועוד אמר רבי יהודה:

שתי חלות שבתודה -

פסולות - ומונחות על גב האיצטוה.

כל זמן שהן מונחות - כל העם אוכלין.

ניטלה אחת מהן -

תולין - לא אוכלין, ולא שורפין.

ניטלו שתיהן -

התחילו כל העם - שורפין.

רבן גמליאל אומר:

חולין נאכלין - כל ארבע,

ותרומה - כל חמש,

ושורפין - בתחילת שש.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

עוד יתבאר לך כי קרבן תודה יש בו ארבעים חלה, ולפי שהם רבות נפסלות בלינה, והיו לוקחין שתים מאותם החלות והיו עושין בהן מה שאמר.

ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שתי חלות - של חמץ:

של תודה פסולות - שנפסלו בלינה. שמתוך שהן מרובות לחמי תודה בי"ג בניסן, שכל מי שיש לו תודה להביא מביאה בי"ג, נפסלות בלינה לבוקר של י"ד ^יב. לחמי תודה ארבעים חלות, עשרה מהן חמץ. ותודה נאכלת ליום ולילה, ואם היו מביאים אותם בי"ד אין נאכלות של חמץ אלא עד שש שעות, ואסור להביא קרבן ביום שיתמעט זמן אכילתו, שאין מביאין קדשים לבית הפסול, הלכך כל מי שהיה עליו קרבן תודה מביאה בי"ג, דבי"ד לא יוכל להביאה, וכל שכן בפסח, ונפסלו בלינה ליום י"ד לפי שלא היו להם אוכלים כל כך, ומשום הכי דפסולות היו נתונות שם, שאם היו כשרות לא היו נותנים אותם שם לפסלם בידים:

שמונחות - שם עד זמן הביעור ונשרפות:

על גג האצטבא - שהיה בהר הבית. כדי שיראו אותם שם לסימן:

ניטלה אחת מהן - בתחלת שעה חמישית בא שליח ב"ד ונוטל האחת, וכל העם מכירים שהגיע שעה חמישית ותולין:

ותרומה כל חמש - דאסור להפסיד קדשים בידים כל זמן שיכול לאכלם:

וששורפין בתחלת שש - דהשתא ודאי רובא טעו בין ו' לז'. ואין הלכה כר"ג:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

של תודה פסולות. פי' הר"ב כל מי שהיה עליו קרבן תודה מביאה בי"ג וכו' דלשהויי עד אחר הפסח עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה (דברים יב, ה) כמ"ש הר"ב בריש מסכת ר"ה:

על גג האיצטבא. הכי גרסי'. ועי' פ"ד דסוכה מ"ד [ובמשנה ח' פ"ג דתענית]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יב) (על הברטנורא) דלשהויי עד אחר הפסח עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה (כמ"ש הר"ב ריש ר"ה):

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ועוד א"ר יהודה: סייעתא לדבריו דאמר דתלתא זימנא הוו זמן אכילה וזמן תלייה וזמן שריפה ממה שקבלה בידו שבמקדש שתי חלות וכו':

שתי חלות שבתודה: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

פסולות: ר' חנינא מפ' לה כמו שהעתיק ר"ע ז"ל. ובמסקנא דבי"ג איירי שנשחט עליהם הזבח ונשפך הדם והשתא מיפסלו טפי שנשפך הדם וגם נפסלו בלינה ולכך מעמיד בנשפך הדם שהטעם הראשון שא"ר חנינא מתוך שהן מרובות נפסלות בלינה נראה לו דוחק דאיך יתכן דמפני רבוי שלהן לא ימצא אוכלין הלא מותרין לזרים מתוס' ז"ל. ובגמ' תנא משום ר' אלעזר כשרות היו כל זמן שמונחות וכו' והקשו תוס' ז"ל מאחר דכשרות היו אמאי משהין אותן עד שעת האיסור ותרצו דהיינו כר"ג דאמר תרומה כל חמץ ולחמי תודה כתרומה והיו נוטלין האחרונה בסוף חמש והכי משמע בירושלמי ע"כ. עוד בגמ' תניא אבא שאול אומר שתי פרות היו חורשות בהר המשחה כל זמן ששתים חורשות כל העם אוכלין ניטלה אחת וכו': ובירושלמי נמי תני שתי פרות חורשות בירושלם וירושלם לא כמקום שנהנו שלא לעשות מלאכה בי"ד היא כיון שמתקבצין בה מכל המקומות ומשני נראות כחורשות ולא חורשות ממש רק מהלכין בהן ארוכות וקצרות לסימן: אית תנאי תנו שתי נרות דולקות ואית תנאי תנו שני סדינין א"ר פנחס ולא פליגין מ"ד שתי פרות שתי נרות בחול מ"ד שני סדינין בשבת: ובעי התם ויקבעו לה תקיעה לסימן ומסיק אם אומר את כן אף הם סבורין שמא לתמיד הן תוקעין והן מתקלקלין ע"כ:

על גב האיצטבא: ס"א האיצטווה בכל מקום שהוא שנוי כגון בפ' בתרא דשקלים ובפ' לולב וערבה: גמרא תני תנא קמיה דרב יהודה על גב האיצטבא פירוש על הכסא ממש א"ל וכי להצניען הוא צריך תני על גג האיצטבא אמר רחבא א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי' האיצטבא סביב סביב מקפת ובתוך אותו היקף עוד אחר ותנ"ה: ובערוך הביאו בערך אסטווה בוי"ו. ועיין במ"ש בפ' לולב וערבה סי' ד'. נטְלה נטְלוּ כך נקד הח' הר"מ דילונזאנו ז"ל הטי"ת בשב"א:

ר"ג אומר חולין נאכלין כל ד' ותרומה כל חמש ושורפין בתחלת שש: בגמרא אמרי' דלאו מכריע הוא פי' רש"י ז"ל דבשלמא אי הוה תנן ר"מ אומר אחד חולין וא' תרומה כל חמש ר' יהודה אומר אחד חולין ואחד תרומה כל ד' ור"ג אומר חולין כל ד' ותרומה כל חמש הויא הכרעה אבל השתא דאינהו לא אדכור תרומה וחולין כלל ולא גלו דעתם שיהא שום רמז דין לחלק ביניהם לאו הכרעה היא אלא דעת שלישית ע"כ: ותוס' ז"ל פירשוהו בסוף פירקין בענין אחר. גם בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ו) האריכו בזה ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ועוד אמר רבי יהודה שתי חלות של תודה: של חמץ, וכל א' היתה בגודל עשרון שהוא מ"ג ביצה וחומש, דחלות תודה הם ל' מצה וי' חמץ:

פסולות: ר"ל מדמונחים שם עד אחר זמן איסורו, להכי לקחו לחמי תודה שנפסלו, שמצויי' אז בעזרה, דכל החייבי תודה, מביאין בי"ג בניסן, דבי"ד אסור להביאן, דא"א לאכלן רק קודם חצות, והרי תודה נאכלת ליום ולילה, ואין מביאין קדשים לבית הפסול, ומדרבו המביאין בי"ג, שכיחי ג"כ פסולין בבוקר של י"ד:

ומונחות על גג האיצטכא: [בענקע] שבהר הבית לישב העם עליהן, והיו גגות עליהן מפני הגשמים, ומניחין החלות על הגגות, להיות סימן להרואים:

ניטלה אחת: דבשעה ה' נטלו א':

ניטלו שתיהן: בשעה ו', וקמ"ל דאף דכהנים זריזים חיישינן לטעות ולא סגי בחלה א' ליטלה בשעה ו'. וזה לחומר איסור חמץ, וה"ה [באוהר]:

ותרומה כל ה': שלא להפסיד תרומ':

ושורפין בתחילת שש: וקיי"ל דמותר לאכול חמץ עד שליש היום, וחשבינן היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אמנם שעה א' מניית קודם חצות יום זה, אסור בהנאה מדרבנן. ומסוף שעה ו' ולמעלה אסור בהנאה מדאו', מיהו בבל יראה אינו עובר עד הלילה (שו"ע או"ח, תמג):

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי