משנה כלאים ז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ז · משנה ב | >>
המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים,
רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה, הרי אלו מצטרפות ג, ואם לאו, אינן מצטרפות.
גפן שיבשה, אסורה ואינה מקדשת.
רבי מאיר אומר, אף צמר גפן אסור ואינו מקדש.
רבי אליעזר ברבי צדוק אומר משמו, אף על גבי הגפן אסור ואינו מקדש.
הַמַּבְרִיךְ שָׁלשׁ גְּפָנִים, וְעִקְּרֵיהֶם נִרְאִים,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:
- אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת;
- וְאִם לָאו, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.
גֶּפֶן שֶׁיָּבְשָׁה, אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַף צֶמֶר גֶּפֶן, אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
- אַף עַל גַּבֵּי הַגֶּפֶן, אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ:
המבריך שלש גפנים, ועיקריהן נראין -
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
- אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה - הרי אלו מצטרפות;
- ואם לאו - אינן מצטרפות.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
- גפן שיבשה -
- אסורה - ואינה מקדשת.
- רבי מאיר אומר: אף צמר גפן,
- אסור - ואינו מקדש.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, משמו: אף על גבי הגפן,
- אסור - ואינו מקדש.
עניין "מצטרפות" - שיתחברו זו עם זו, ויהיה נחשב כרם.
ומה שאמר גפן שיבשה - שנפלו העלים שלה בתחילת החורף, כאשר יקרה לגפנים, ולא ירצה לומר שיבשה לגמרי ואינה עושה פרי.
וצמר גפן - נקרא בלשון ערב "קוטון". ירצה לומר, כשיזרע צמר גפן בכרם, אינו מקדש את הכרם, שאינו ממיני זרעים.
ושאמר על גבי גפן - רוצה לומר כשיזרע עליה, שהבריכה בארץ, ואין עליה עפר גבוה שלושה טפחים, כמו שאמר.
ואין הלכה כרבי מאיר, ולא כרבי אלעזר ברבי צדוק בדברו האחרון:
המבריך שלש גפנים. דרך המבריך כשיוצאין שתי זמורות בגפן אחת חופר בארץ ומכניס אחת מהן באותה חפירה ומכסה בעפר וראשה יוצאה לצד אחר ונראין כשתי גפנים וכשהבריך שלש גפנים בענין זה הוו שלש כנגד שלש ובהברכה שתים מן השלש סגי דהא איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב:
אם יש ביניהן. בין שתים כנגד שתים וכן בין שניה לשלישית דהיא הזנב אבל אששית לא חיישינן:
מד' אמות ועד ח'. שלא יהו רצופות פחות מד' אמות ולא רחוקות יותר מח':
הרי אלו מצטרפין. להיות כרם:
ואם לאו אינן מצטרפות. ודינן כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים:
גפן שיבשה אסור לזרוע ואינה מקדשת את הזרעים ופריך בירושלמי (הל' ב') ניחא בסיתווא אפילו בקייטא בתמיה כלומר אין היבש ניכר מן הלח בחורף (ה). וניחא דאסרו זה מפני זה אבל בקיץ שהלח מוציא עלין והיבש אין מוציא עלין לא שייך לגזור כלל ומשני אין דאית אתרין דמתרין טרפייהו אפילו בקייטא:
צמר גפן. שגדל בו מוך שבכל הגמרא קו"טון בלע"ז:
אף על הגפן אסור ואינו מקדש. בירושלמי (שם) פליגי רבי שמואל בשם רבי זירא על גבי זמורה היא מתני' רבי בון בשם רבי חייא בשם רבי שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתני' כלומר על גבי זמורה (כלומר) שאין על גבה עפר ג' טפחים וחוץ לעבודתה אסור לזרוע ואינו מקדש ורבי בון סבר דעל גבה ממש מקדש אלא תוך אויר עשרה של גפן איירי:
ירושלמי (שם) א"ר יוסי הוינן סברין מימר כרם יש לה אויר גפן יחידית אין לה אויר מן מה דאמר רבי בון בר חייא בשם ר' שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתני' הדא אמרה אפילו גפן יחידית יש לה אויר:
המבריר שלש גפנים - דרך המבריך כשיוצאין שתי זמורות מגפן אחת חופר בארץ ומשכיב הזמורה תחת הקרקע באותה גומא ומוציא ראשה מצד אחר ונעשית גפן, נמצא משלש גפנים עושים ששה. וה"ה דהוי מצי למתני (המרכיב) [צ"ל המבריך] שתי גפנים משלש דבהכי דוו כרם דהא איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב:
ועקריהן נראין - שלא השכיב כל הגפן בקרקע (דאכ) [צ"ל דאל"כ] לא היו שלש עושים שש גפנים אלא שהניח העיקר ועשה מגפן אחת שתי גפנים:
אם יש - בין גפן לגפן, לא פחות מארבעה ולא יותר משמנה מצטרפים, ואע"פ ששתים יונקות משרש אחד חשבינן כשתי גפנים:
גפן שיבשה אסורה - אסור לזרוע בתוך עבודתה משום מראית העין, ואם זרע אינה מקדשת. ולא מבעיא בחורף שאסור לזרוע תחתיה דאיכא למיחש למראית העין שכל הגפנים נראים כיבשים ד, אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה אסור, משום דגם בקיץ איכא גפנים שנושרין עליהן ונראין כיבשים והן אינן יבשים:
צמר גפן - מוך שקורין קוטו"ן ואילן שלו דומה לגפן, אסור ואינו מקדש לפי שאינו מין זרעים ה:
אף ע, ל גבי הגפן - אם זרעו על גבי גפן המוברכת בקרקע ואין על גבה עפר ג"ט אסור ואינו מקדש. ואין הלכה כר"מ ולא כר' אלעזר בר' צדוק שאמר משמו:
[*הרי אלו מצטרפות. להיות כרם ואם לאו אינן מצטרפות ודינן כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים. הר"ש]:
גפן שיבשה וכו'. כתב הר"ב ולא מיבעיא בחורף וכו' שכל הגפנים נראים כיבשים. כלומר ובאמת יש בהן עדיין לחות שהרי בימי הקיץ יחזרו לכמות שהיו. אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה שהרי כל שאר הגפנים לחים הם ואילו היה בזה הגפן ליחה היתה נראית לחה כשאר הגפנים אפילו הכי גזרינן משום דגם בקיץ איכא גפנים וכו'. וגזרינן בכל גפן יבשה משום מראית עין. כך נראין דברי הר"ב. וכן הבין הראב"ד לדברי הרמב"ם בפ"ה והשיג עליו מן הירושלמי דקאמר בסתוא ניחא כלומר ושמא עדיין נשאר בו ליחה אע"פ שנשרו עליו. אבל בקיץ וודאי לגמרי יבשה ואמאי נאסור ומשני אית אתרין שנושרים עליו אפילו בקיץ וכלומר ועדיין יש בה ליחה ואותה אסורה ובה קיימינן ואמרבכ"מ שגם דברי הרמב"ם יש לפרש בזה הדרך וכן הם דבריו בפירושו ע"כ. והר"ש מפרש הירושל' דמקשה למה נגזור וכו' ולא למה נאסור. וא"כ אפשר שהרמב"ם בחבורו חזר מפירושו ומפרש לירושלמי כהר"ש והר"ב ואין כאן השגה:
צמר גפן אסור ואינו מקדש. כתב הר"ב לפי שאינו מין זרעים כלומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש לפי וכו'. וכך כתב הרמב"ם בהדיא. וצ"ע דבסוף פרק ה שנינו דכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם. וכן פסק בחיבורו פרק ה בתחילתו ובסופו. ושם בסופו כתב וצמר גפן כשאר מיני ירקות ומקדשין בכרם והיינו דלא כרבי מאיר דהכא כמו שפוסק גם בפירושו ולפי זה היה ראוי להגיה שאינו ממין ירקות:
(ג) (על המשנה) מצטרפות. להיות כרם ואם לאו אינן מצטרפות ודינן כגפן יחידית שעבודתו ו"ט. הר"ש:
(ד) (על הברטנורא) כלומר ובאמת יש בהן עדיין לחות שהרי בימי הקיץ יחזרו לכמות שהיו. אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה שהרי כל שאר הגפנים לחים הם ואלו היה בזה הגפן ליחה היתה נראית לחה כשאר הגפנים אפילו הכי גזרינן משום דגם בקיץ איכא גפנים כו'. וגזרינן בכל גפן יבשה משום מראית עין. כך פירוש דברי הר"ב. תוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) כלומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש לפי כו'. הר"מ:
המבריך שלש גפנים כו': בבבא בתרא שם פירש רשב"ם ז"ל ועיקריהן נראין כלומר שהשרישו. מארבע אמות ועד שמונה, כר"מ ור"ש דלעיל בסוף פ"ד, ועיין שם בחדושי הרשב"א ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל, נראה שצריך להגיה ומשכיב אחד מן הזמורות תחת הקרקע כו':
מצטרפות: ברמב"ם סימן ט' הלשון כך, הרי אלו מצטרפין לשאר גפנים העומדות וכאילו לא הבריכן ע"כ. וכתב עוד שם סימן י' היו פחות משלש אינם מצטרפים אלא מרחיק מהם ששה טפחים לכל רוח וזורע ע"כ. והוא דיוק ממתניתין דקתני המבריך שלש גפנים דמשמע הא שתים כלל אינן מצטרפות:
גפן שיבשה כו': פירוש שיבשה ומכל מקום ראויה לעשות פירות, אבל אם יבשה לגמרי שניכר בה שאינה עושה עוד פרי מותר לזרוע לכתחלה בצדה. ובירושלמי א"ר אלעזר דר' מאיר היא ויחידאה היא מתניתין ורבנן פליגי עליה ואינה הלכה, וכולה ר"מ קתני לה והכי קתני גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש:
אף צמר גפן כו': והגיה ה"ר יהוסף ז"ל אף גפן צמר, וכתב ובספר אחר צמר גפן ונראה לי דטעות הוא, כי כשמדברים מן הצמר אומרים צמר גפן כלומר הצמר של הגפן אבל כשמדברים מן הגפן של צמר אומרים גפן צמר כלומר הגפן שעושה הצמר ע"כ. עוד כתב על מה שפירש ר"ע ז"ל לפי שאינו מין זרעים, כתב כמה דבריו אלו מגומגמין דהא תנן לעיל סוף פ"ה וכל מין זרעים אינם כלאים, ותו דהוה ליה למתנייה שם, ונראה לפרש דהכי קאמר גפן צמר אסור לזרוע ירקות תחתיו מפני שנקרא גפן אבל אינו מקדש מפני שהתורה לא אסרה אלא גפן סתם עכ"ל ז"ל. ומצאתי מוגה בפירוש הרמב"ם ז"ל אינו מקדש את הכרם שהוא אצלו מין זרעים, וכן ראוי להיות בפירוש ר"ע ז"ל שמשם נראה שהעתיק, וקרוב לזה בתוי"ט:
ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר משמו: סברה אחרת ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר משמו. והכי מסתברא דהא ראבר"צ קדמון יותר מר"מ וכדמשמע ממה שכתב בפרקא בתרא דתעניות סימן ה'. ולשון ה"ר יהוסף ז"ל, משמו נראה לי דטעות הוא דהא ראבר"צ היה לפני ר"מ זמן רב שהרי ר' צדוק היה בזמן החורבן, ור"מ היה בזמן רשב"ג אביו של רבינו הקדוש שהיה סוף התנאים, והטעות בא ממסכת פאה פ"ב דגרסינן התם ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר משמו אף לחרובין וכו', עכ"ל ז"ל *הערה 2: :
אף על גבי הגפן כו': מפרש ר' בון בירושלמי דעל גבה ממש מקדש, אלא תוך אויר עשרה של גפן יחידית קאמר ר"א דאסור ואינו מקדש, וכגון שתי שדות זו למעלה מזו ולמטה אצל קרקעית העליונה שהיא גדר של תחתונה נטועה גפן, וקא משמע לן דאסור לזרוע בעליון בשפוע כשמגיע לאויר עשרה של אויר הגפן:
יכין
המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים: שהיה ג' גפנים בשורה א'. וכפף שלשתן. וכסה אמצען של הגפנים בעפר. והניח עקריהן מגולה ונראה. ועי"ז ג' הגפנים נראים כב' שורות של ג' ג' גפנים. דדינן ככרם כפ"ד משנה ה':
רבי אליעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם: בין גפן לגפן ומכל גפן להזמורה שעלה ממנה:
מארבע אמות ועד שמונה: לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות:
הרי אלו מצטרפות: להיות ככרם להרחיק ד"א:
ואם לאו אינן מצטרפות: וסגי בו"ט:
גפן שיבשה אסורה: לזרוע תוך ו"ט ואפי' בקיץ דכל הגפנים רטובים וניכר עי"ז שזו יבישה היא אפ"ה אסור מפני מראית עין מדיש גפנים שנשרו עליהן גם בקיץ:
ואינה מקדשת: בדיעבד מותר הנזרע:
רבי מאיר אומר אף צמר גפן: אילן שגדל בו בוימוואללע אם זרעו בכרם. ואינו אילן ממש. רק קלח עשב גבוה כאילן:
אסור ואינו מקדש: דאינו מין ירק כך פי' הרמב"ם. ול"מ היה נראה דה"ק דכמו בגפן שיבשה חיישי' למראה עין ואסור ואינו מקדש. כ"כ אסור לזרוע ירק אצל קלח צמר גפן דמדדמי לגפן חיישי' למראית עין. ואסור ואינו מקדש:
רבי אלעזר בר צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן: בזרע ע"ג גפן המוברכת בקרקע. ואין ע"ג ג"ט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת