משנה כלאים ז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ז · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים,

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה, הרי אלו מצטרפות ג, ואם לאו, אינן מצטרפות.

גפן שיבשה, אסורה ואינה מקדשת.

רבי מאיר אומר, אף צמר גפן אסור ואינו מקדש.

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר משמו, אף על גבי הגפן אסור ואינו מקדש.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמַּבְרִיךְ שָׁלשׁ גְּפָנִים, וְעִקְּרֵיהֶם נִרְאִים,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:
אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת;
וְאִם לָאו, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.

גֶּפֶן שֶׁיָּבְשָׁה, אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
אַף צֶמֶר גֶּפֶן, אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
אַף עַל גַּבֵּי הַגֶּפֶן, אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ:

נוסח הרמב"ם

המבריך שלש גפנים, ועיקריהן נראין -

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה - הרי אלו מצטרפות;
ואם לאו - אינן מצטרפות.
גפן שיבשה -
אסורה - ואינה מקדשת.
רבי מאיר אומר: אף צמר גפן,
אסור - ואינו מקדש.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, משמו: אף על גבי הגפן,
אסור - ואינו מקדש.

פירוש הרמב"ם

עניין "מצטרפות" - שיתחברו זו עם זו, ויהיה נחשב כרם.

ומה שאמר גפן שיבשה - שנפלו העלים שלה בתחילת החורף, כאשר יקרה לגפנים, ולא ירצה לומר שיבשה לגמרי ואינה עושה פרי.

וצמר גפן - נקרא בלשון ערב "קוטון". ירצה לומר, כשיזרע צמר גפן בכרם, אינו מקדש את הכרם, שאינו ממיני זרעים.

ושאמר על גבי גפן - רוצה לומר כשיזרע עליה, שהבריכה בארץ, ואין עליה עפר גבוה שלושה טפחים, כמו שאמר.

ואין הלכה כרבי מאיר, ולא כרבי אלעזר ברבי צדוק בדברו האחרון:

פירוש רבינו שמשון

המבריך שלש גפנים. דרך המבריך כשיוצאין שתי זמורות בגפן אחת חופר בארץ ומכניס אחת מהן באותה חפירה ומכסה בעפר וראשה יוצאה לצד אחר ונראין כשתי גפנים וכשהבריך שלש גפנים בענין זה הוו שלש כנגד שלש ובהברכה שתים מן השלש סגי דהא איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב:

אם יש ביניהן. בין שתים כנגד שתים וכן בין שניה לשלישית דהיא הזנב אבל אששית לא חיישינן:

מד' אמות ועד ח'. שלא יהו רצופות פחות מד' אמות ולא רחוקות יותר מח':

הרי אלו מצטרפין. להיות כרם:

ואם לאו אינן מצטרפות. ודינן כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים:

גפן שיבשה אסור לזרוע ואינה מקדשת את הזרעים ופריך בירושלמי (הל' ב') ניחא בסיתווא אפילו בקייטא בתמיה כלומר אין היבש ניכר מן הלח בחורף (ה). וניחא דאסרו זה מפני זה אבל בקיץ שהלח מוציא עלין והיבש אין מוציא עלין לא שייך לגזור כלל ומשני אין דאית אתרין דמתרין טרפייהו אפילו בקייטא:

צמר גפן. שגדל בו מוך שבכל הגמרא קו"טון בלע"ז:

אף על הגפן אסור ואינו מקדש. בירושלמי (שם) פליגי רבי שמואל בשם רבי זירא על גבי זמורה היא מתני' רבי בון בשם רבי חייא בשם רבי שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתני' כלומר על גבי זמורה (כלומר) שאין על גבה עפר ג' טפחים וחוץ לעבודתה אסור לזרוע ואינו מקדש ורבי בון סבר דעל גבה ממש מקדש אלא תוך אויר עשרה של גפן איירי:

ירושלמי (שם) א"ר יוסי הוינן סברין מימר כרם יש לה אויר גפן יחידית אין לה אויר מן מה דאמר רבי בון בר חייא בשם ר' שמואל בר יצחק לאויר עשרה היא מתני' הדא אמרה אפילו גפן יחידית יש לה אויר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המבריר שלש גפנים - דרך המבריך כשיוצאין שתי זמורות מגפן אחת חופר בארץ ומשכיב הזמורה תחת הקרקע באותה גומא ומוציא ראשה מצד אחר ונעשית גפן, נמצא משלש גפנים עושים ששה. וה"ה דהוי מצי למתני (המרכיב) [צ"ל המבריך] שתי גפנים משלש דבהכי דוו כרם דהא איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב:

ועקריהן נראין - שלא השכיב כל הגפן בקרקע (דאכ) [צ"ל דאל"כ] לא היו שלש עושים שש גפנים אלא שהניח העיקר ועשה מגפן אחת שתי גפנים:

אם יש - בין גפן לגפן, לא פחות מארבעה ולא יותר משמנה מצטרפים, ואע"פ ששתים יונקות משרש אחד חשבינן כשתי גפנים:

גפן שיבשה אסורה - אסור לזרוע בתוך עבודתה משום מראית העין, ואם זרע אינה מקדשת. ולא מבעיא בחורף שאסור לזרוע תחתיה דאיכא למיחש למראית העין שכל הגפנים נראים כיבשים ד, אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה אסור, משום דגם בקיץ איכא גפנים שנושרין עליהן ונראין כיבשים והן אינן יבשים:

צמר גפן - מוך שקורין קוטו"ן ואילן שלו דומה לגפן, אסור ואינו מקדש לפי שאינו מין זרעים ה:

אף ע, ל גבי הגפן - אם זרעו על גבי גפן המוברכת בקרקע ואין על גבה עפר ג"ט אסור ואינו מקדש. ואין הלכה כר"מ ולא כר' אלעזר בר' צדוק שאמר משמו:

פירוש תוספות יום טוב

[*הרי אלו מצטרפות. להיות כרם ואם לאו אינן מצטרפות ודינן כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים. הר"ש]:

גפן שיבשה וכו'. כתב הר"ב ולא מיבעיא בחורף וכו' שכל הגפנים נראים כיבשים. כלומר ובאמת יש בהן עדיין לחות שהרי בימי הקיץ יחזרו לכמות שהיו. אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה שהרי כל שאר הגפנים לחים הם ואילו היה בזה הגפן ליחה היתה נראית לחה כשאר הגפנים אפילו הכי גזרינן משום דגם בקיץ איכא גפנים וכו'. וגזרינן בכל גפן יבשה משום מראית עין. כך נראין דברי הר"ב. וכן הבין הראב"ד לדברי הרמב"ם בפ"ה והשיג עליו מן הירושלמי דקאמר בסתוא ניחא כלומר ושמא עדיין נשאר בו ליחה אע"פ שנשרו עליו. אבל בקיץ וודאי לגמרי יבשה ואמאי נאסור ומשני אית אתרין שנושרים עליו אפילו בקיץ וכלומר ועדיין יש בה ליחה ואותה אסורה ובה קיימינן ואמרבכ"מ שגם דברי הרמב"ם יש לפרש בזה הדרך וכן הם דבריו בפירושו ע"כ. והר"ש מפרש הירושל' דמקשה למה נגזור וכו' ולא למה נאסור. וא"כ אפשר שהרמב"ם בחבורו חזר מפירושו ומפרש לירושלמי כהר"ש והר"ב ואין כאן השגה:

צמר גפן אסור ואינו מקדש. כתב הר"ב לפי שאינו מין זרעים כלומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש לפי וכו'. וכך כתב הרמב"ם בהדיא. וצ"ע דבסוף פרק ה שנינו דכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם. וכן פסק בחיבורו פרק ה בתחילתו ובסופו. ושם בסופו כתב וצמר גפן כשאר מיני ירקות ומקדשין בכרם והיינו דלא כרבי מאיר דהכא כמו שפוסק גם בפירושו ולפי זה היה ראוי להגיה שאינו ממין ירקות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על המשנה) מצטרפות. להיות כרם ואם לאו אינן מצטרפות ודינן כגפן יחידית שעבודתו ו"ט. הר"ש:

(ד) (על הברטנורא) כלומר ובאמת יש בהן עדיין לחות שהרי בימי הקיץ יחזרו לכמות שהיו. אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה שהרי כל שאר הגפנים לחים הם ואלו היה בזה הגפן ליחה היתה נראית לחה כשאר הגפנים אפילו הכי גזרינן משום דגם בקיץ איכא גפנים כו'. וגזרינן בכל גפן יבשה משום מראית עין. כך פירוש דברי הר"ב. תוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) כלומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש לפי כו'. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המבריך שלש גפנים כו':    בב"ב שם פי' רשב"ם ז"ל ועיקריהן נראין כלומ' שהשרישו. מד' אמות ועד ח' כר"מ ור"ש דלעי' בספ"ד וע"ש בחדושי הרשב"א ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל נראה שצריך להגיה ומשכיב אחד מן הזמורות תחת הקרקע כו':

מצטרפות:    ברמב"ם סי' ט' הלשון כך הרי אלו מצטרפין לשאר גפנים העומדות וכאילו לא הבריכן ע"כ. וכ' עוד שם סי' י' היו פחות משלש אינם מצטרפים אלא מרחיק מהם ו"ט לכל רוח וזורע ע"כ והוא דיוק ממתני' דקתני המבריך ג' גפנים דמשמע הא שתים כלל אינן מצטרפות:

גפן שיבשה כו':    פי' שיבשה ומ"מ ראויה לעשות פירות אבל אם יבשה לגמרי שניכר בה שאינה עושה עוד פרי מותר לזרוע לכתחלה בצדה. ובירוש' א"ר אלעזר דר' מאיר היא ויחידאה היא מתני' ורבנן פליגי עליה ואינה הלכה וכולה ר"מ קתני לה והכי קתני גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת דברי ר"מ שהי' ר"מ אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש:

אף צמר גפן כו':    והגיה ה"ר יהוסף ז"ל אף גפן צמר וכתב ובספר אחר צמר גפן ונ"ל דטעות הוא כי כשמדברים מן הצמר אומרים צמר גפן כלומ' הצמר של הגפן אבל כשמדברים מן הגפן של צמר אומרים גפן צמר כלומר הגפן שעושה הצמר ע"כ. עוד כ' על מה שפי' ר"ע ז"ל לפי שאינו מין זרעים כתב כמה דבריו אלו מגומגמין דהא תנן לעיל ספ"ה וכל מין זרעים אינם כלאים ותו דה"ל למתנייה שם ונראה לפ' דה"ק גפן צמר אסור לזרוע ירקות תחתיו מפני שנקרא גפן אבל אינו מקדש מפני שהתורה לא אסרה אלא גפן סתם עכ"ל ז"ל. ומצאתי מוגה בפי' הרמב"ם ז"ל אינו מקדש את הכרם שהוא אצלו מין זרעים וכן ראוי להיות בפי' ר"ע ז"ל שמשם נראה שהעתיק וקרוב לזה בתוי"ט:

ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר משמו:    ס"א ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר משמו. והכי מסתברא דהא ראבר"צ קדמון יותר מר"מ וכדמשמע ממ"ש בפ' בתרא דתעניות סי' ה'. ולשון ה"ר יהוסף ז"ל. משמו נראה לי דטעות הוא דהא ראבר"צ הי' לפני ר"מ זמן רב שהרי ר' צדוק הי' בזמן החורבן ור"מ הי' בזמן רשב"ג אביו של רבינו הקדוש שהי' סוף התנאים והטעות בא ממס' פאה פ"ב. דגרסי' התם ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר משמו אף לחרובין וכו' עכ"ל ז"ל א"ה וכ"נ שהיתה גי' הרמב"ם ז"ל שכ' ואין הלכה כר"מ ולא כר"א בר"צ בדברו האחרון ואם היתה בגירסתו משמו הי' כותב ולא כר"א בר"צ שאמר משמו כלשונו של הר"ב ז"ל:]]:

אף ע"ג הגפן כו':    מפ' ר' בון בירוש' דעל גבה ממש מקדש אלא תוך אויר עשרה של גפן יחידית קאמר ר"א דאסור ואינו מקדש וכגון שתי שדות זו למעלה מזו ולמטה אצל קרקעית העליונה שהיא גדר של תחתונה נטועה גפן וקמ"ל דאסור לזרוע בעליון בשפוע כשמגיע לאויר עשרה של אויר הגפן:

תפארת ישראל

יכין

המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים:    שהיה ג' גפנים בשורה א'. וכפף שלשתן. וכסה אמצען של הגפנים בעפר. והניח עקריהן מגולה ונראה. ועי"ז ג' הגפנים נראים כב' שורות של ג' ג' גפנים. דדינן ככרם כפ"ד משנה ה':

רבי אליעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם:    בין גפן לגפן ומכל גפן להזמורה שעלה ממנה:

מארבע אמות ועד שמונה:    לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות:

הרי אלו מצטרפות:    להיות ככרם להרחיק ד"א:

ואם לאו אינן מצטרפות:    וסגי בו"ט:

גפן שיבשה אסורה:    לזרוע תוך ו"ט ואפי' בקיץ דכל הגפנים רטובים וניכר עי"ז שזו יבישה היא אפ"ה אסור מפני מראית עין מדיש גפנים שנשרו עליהן גם בקיץ:

ואינה מקדשת:    בדיעבד מותר הנזרע:

רבי מאיר אומר אף צמר גפן:    אילן שגדל בו בוימוואללע אם זרעו בכרם. ואינו אילן ממש. רק קלח עשב גבוה כאילן:

אסור ואינו מקדש:    דאינו מין ירק כך פי' הרמב"ם. ול"מ היה נראה דה"ק דכמו בגפן שיבשה חיישי' למראה עין ואסור ואינו מקדש. כ"כ אסור לזרוע ירק אצל קלח צמר גפן דמדדמי לגפן חיישי' למראית עין. ואסור ואינו מקדש:

רבי אלעזר בר צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן:    בזרע ע"ג גפן המוברכת בקרקע. ואין ע"ג ג"ט:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים