רמב"ם על כלאים ז
כלאים פרק ז
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה כלאים ז רמבם
המבריך את הגפן - הוא שיטמננה בארץ. ואסור לו לזרוע עליה, אלא אם כן יש עליה עפר גבוה שלשה טפחים, ואפילו טמנה בדלעת או בסילון. ובארו בתלמוד ואמרו: "בסילון של חרס". הוא אומר, שאם הכניס הזמורה בסילון של חרס, או בדלעת, שהדלעת כשתוציא ממנה הזרע תשאר ריקה, ותדמה כמו צנור, אסור לו לזרוע בקרוב לה, עד יטמננה בארץ שלשה טפחים.
וסלע - הוא הקרקע הקשה.
ו"הארכובה של גפן" - צורתה כך:
ימדוד עבודתה, שהיא ששה טפחים, מעיקר שני, שנראית הגפן יוצאת משם, וזה אם לא יהיה עיקר ראשון נראה. אבל אם היה נראה, ויראה שהוא עיקר הגפן הזאת שנתעקל, יש למדוד מעיקר ראשון:
עניין "מצטרפות" - שיתחברו זו עם זו, ויהיה נחשב כרם.
ומה שאמר גפן שיבשה - שנפלו העלים שלה בתחילת החורף, כאשר יקרה לגפנים, ולא ירצה לומר שיבשה לגמרי ואינה עושה פרי.
וצמר גפן - נקרא בלשון ערב "קוטון". ירצה לומר, כשיזרע צמר גפן בכרם, אינו מקדש את הכרם, שאינו ממיני זרעים.
ושאמר על גבי גפן - רוצה לומר כשיזרע עליה, שהבריכה בארץ, ואין עליה עפר גבוה שלושה טפחים, כמו שאמר.
ואין הלכה כרבי מאיר, ולא כרבי אלעזר ברבי צדוק בדברו האחרון:
כבר הקדמנו שכרם שחרב מאמצעו, אם היו שם שש עשרה אמה, נותנים לו עבודתו, וזורע את המותר.
ומה שאמר, מותר חורבן הכרם - [כשהוא] פחות משש עשרה אמה, ונתן עבודתו, וזרע את המותר. וכן אם יהיו בפסקי העריס פחות משמונה אמות ועוד, ונתן עבודתו, וזורע את המותר. וכן אם הדלה על מקצת אפיפיריות, וזרע תחת השאר, כל אלו אסורים לעשותן.
ועניין שאמר אוסרין, רוצה לומר שאלו הנזכרים, אוסרים המקום ההוא מן הארץ לזרוע בו.
ומקדשים, הוא שישרפו כל הנזרע והגפנים, כפי מה שהקדמנו:
חייב באחריותו - לפרוע כפי מה שהפסיד.
ואין הלכה כרבי יוסי ולא כרבי שמעון:
ידוע, שכל הארצות בשעת השמיטה הפקר הם, ואין לאדם קניין גמור בהם, ומפני זה נעשה כרמו בשנת השמיטה כמי שאינו שלו.
ואין הלכה כרבי עקיבא:
עוד יתבאר לך במקומו, שהקצירה בחולו של מועד אסור אלא לצורך מכריח, כמו שיתבאר במקומו. והותר לו לקצור הכלאים בחולו של מועד, כמו שאמר.
ועניין עד שליש, רוצה לומר שיוסיף להם שלישית השכר, כדי למהר בעקירתו. כגון אם יהיה שכרן שלושה פשיטים בכל יום, יתן להם ארבעה פשיטים; ואם לא ימצא אלא בשכר גדול מזה, יקצור לאיטו, ואפילו אם נמשכה הקצירה עד לאחר המועד, ולאחר המועד, יבקש פועלים בשכר הידוע ויקצרו כדרכם.
ומה שאמר משישקע, רוצה לומר משיתחבא בעל הכרם, מפחד האנס הרוצה לאנוס אותו:
עלעלה - פעל נגזר מתרגום "צלע", "עלעא". והעניין הוא שהרוח שיברה ענפי הגפן, והפילה אותן על גבי התבואה.
ופירוש יגדור - שמיד יסירם מהרה.
משתשריש - מעת שיתפשטו שרשיה בארץ.
ופירוש בשלו - ידוע.
ועניין שאמר, תבואה שיבשה כל צרכה, וענבים שבשלו כל צרכן, אינן מתקדשות - הוא כפי מה שאומר, והוא כשיטע גפן בתבואה שיבשה כל צרכה, או זרע תבואה בכרם שבשלו ענביו כל צרכן, אין מתקדשות. וכן כשיזרע בכרם, והענבים דקים מאד שהם בוסר, בטרם שיהיו כפול הלבן, אינו מתקדש כמו כן. והטעם בכל זה הוא מה שאמר הכתוב: "פן תקדש המלאה הזרע"(דברים כב, ט), וצריך שיהיה שם תבואת כרם ומלאת זרע, ושתהיה כמו כן בעניין גידול ותוספת. ואם הגיעה לתכלית שלמותה, לא יקראו אז תבואת כרם ומלאת זרע, אלא ענבים וחטים:
כבר הקדמנו לדבר בעציץ נקוב בפרק חמישי במסכת דמאי, ופירשנו שם דיניו.
והקדמנו כמו כן, היאך נוכל לדעת אם הוסיף חלק ממאתים בפרק חמישי מן המסכתא הזאת.
ושאמר אם הוסיף במאתים אסור - על תנאי, וזכרו אותו בתלמוד, והוא שאמרו "ובלבד שיניחהו תחת הגפן".
ואין הלכה כרבי שמעון:
משנה כלאים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב