משנה כלאים ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ז · משנה ד | >>
משניות ד-ה מחוברות בדפוסים.
הַמְּסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
- הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
- רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
המסכך את גפנו, על גבי תבואתו של חברו -
- הרי זה קידש, וחייב באחריותו.
- רבי יוסי, ורבי שמעון אומרים:
- אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.
חייב באחריותו - לפרוע כפי מה שהפסיד.
ואין הלכה כרבי יוסי ולא כרבי שמעון:
(משניות ד' וה' מחוברות בדפוסים. ראה משנה הבא)
-:
(משניות ד' וה' מחוברות בדפוסים. ראה משנה הבא)
.אין פירוש למשנה זו
*הערה 3:
יכין
המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש: כמו בשלו כסי' כ"ה. וה"ה בזורע תחת הגפן וכבסיפא:
וחייב באחריותו: לשלם לו הזיקו. ואפי' למ"ד דפטור בגרמי. הכא קעביד מעשה:
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו: ולא דמי לנותן חלב ודם בקדירת חבירו שאני כלאים. דכרמך כתיב. ולא של חבירך. ולתוס' [יבמות דפ"ג ב] כלאים שאני דאסורו תלוי במחשבה. כלעיל פ"ה סי' ל"א: שהכל הפקר:
ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו: ודוקא הפירות אבל זמורות גופייהו שאינן הפקר נאסרו. וכ"כ בגפן שסככו דרישא. נאסר הגפן. וכירושלמי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת