משנה כלאים ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ז · משנה ד | >>
משניות ד-ה מחוברות בדפוסים.
הַמְּסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְּבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
- הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
- רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
- אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
המסכך את גפנו, על גבי תבואתו של חברו -
- הרי זה קידש, וחייב באחריותו.
- רבי יוסי, ורבי שמעון אומרים:
- אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.
חייב באחריותו - לפרוע כפי מה שהפסיד.
ואין הלכה כרבי יוסי ולא כרבי שמעון:
(משניות ד' וה' מחוברות בדפוסים. ראה משנה הבא)
-:
(משניות ד' וה' מחוברות בדפוסים. ראה משנה הבא)
.אין פירוש למשנה זו
(משניות ד' וה' מחוברות יחד. ראו משנה ה')
יכין
המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש: כמו בשלו כסי' כ"ה. וה"ה בזורע תחת הגפן וכבסיפא:
וחייב באחריותו: לשלם לו הזיקו. ואפי' למ"ד דפטור בגרמי. הכא קעביד מעשה:
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו: ולא דמי לנותן חלב ודם בקדירת חבירו שאני כלאים. דכרמך כתיב. ולא של חבירך. ולתוס' [יבמות דפ"ג ב] כלאים שאני דאסורו תלוי במחשבה. כלעיל פ"ה סי' ל"א: שהכל הפקר:
ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו: ודוקא הפירות אבל זמורות גופייהו שאינן הפקר נאסרו. וכ"כ בגפן שסככו דרישא. נאסר הגפן. וכירושלמי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת