לדלג לתוכן

משנה כלאים ז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) המבריך את הגפן בארץ -

אם אין עפר על גבה שלשה טפחים - לא יביא זרע עליה,
אפילו הבריכה בדלעת או בסילון.
הבריכה בסלע -
אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות - מותר להביא זרע עליה.
הארכובה שבגפן -
אין מודדין אלא מעיקר השני.


(ב) המבריך שלש גפנים, ועיקריהן נראין -

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
אם יש ביניהן מארבע אמות ועד שמונה - הרי אלו מצטרפות;
ואם לאו - אינן מצטרפות.
גפן שיבשה -
אסורה - ואינה מקדשת.
רבי מאיר אומר: אף צמר גפן,
אסור - ואינו מקדש.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, משמו: אף על גבי הגפן,
אסור - ואינו מקדש.


(ג) ואלו אוסרין, ולא מקדשין -

מותר חורבן הכרם,
מותר מחול הכרם,
מותר פסקי עריס,
מותר אפיפירות;
אבל -
תחת הגפן,
ועבודת הגפן,
וארבע אמות שבכרם - הרי אלו מקדשין.


(ד) המסכך את גפנו, על גבי תבואתו של חברו -

הרי זה קידש, וחייב באחריותו.
רבי יוסי, ורבי שמעון אומרים:
אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.


(ה) אמר רבי יוסי:

מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית,
ובא מעשה לפני רבי עקיבה, ואמר:
אין אדם מקדש את שאינו שלו.


(ו) האנס שזרע את הכרם, ויצא מלפניו -

קוצרו - ואפילו במועד.
עד כמה הוא נותן לפועלים? - עד שליש;
יותר מכן - קוצר כדרכו והולך, ואפילו לאחר המועד.
מאמתי הוא נקרא אנס? - משישקע.


(ז) הרוח, שעילעלה את הגפנים על גבי תבואה -

יגרוד מיד.
ואם אירעו אונס - מותר.
תבואה שהיא נוטה תחת הגפן, וכן בירק -
מחזיר - ואינו מקדש.
מאמתי תבואה מתקדשת? - משתשריש.
וענבים? - משייעשו כפול הלבן.
תבואה שיבשה כל צורכה,
וענבים שבשלו כל צורכן - אינן מתקדשות.


(ח) עציץ נקוב - מקדש בכרם;

ושאינו נקוב - אינו מקדש.
רבי שמעון אומר:
זה וזה - אסורין, ולא מקדשין.
המעביר עציץ נקוב בכרם -
אם הוסיף במאתיים - אסור.


הדף הראשי של משנה כלאים ז