רמב"ם על כלאים ח
כלאים פרק ח
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה כלאים ח רמבם
אמר הכתוב בכלאי הכרם, "פן תקדש" (דברים כב, ט), ובא בקבלה "פן תקדש" - "תוקד אש", רוצה לומר לשרפם, ואל יהנה בהם.
ופירוש מלהרביע - הוא להרכיב זכר על נקבה, ויכניס כמכחול בשפופרת, ואז ילקה.
- ומה שאמר כלאי בהמה, אסורין זה עם זה - רוצה לומר שאסור הרבעת הבהמות, שהם מורכבות משני מינין, אלו עם אלו. כגון שירכיב פרד על סוסיא, כמו שיתבאר בפרק שאחר זה:
כשאמר כלאי בהמה אינן אסורין אלא מלהרביע, אמר שאינו זה, אלא לבהמה עם בהמה או חיה עם חיה ושאר מה שיסדר, אבל בהמה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה, יש בה תוספת על איסור הרבעה, והוא שהם אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג.
ולחרוש - הוא שיחרוש בהם יחדו בעול אחד.
ולמשוך - בהם העגלה או האבן או כדומה לו.
ולהנהיג - שיקשרם יחדו ויוליכם.
וזה עניין שאמר הכתוב: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" (דברים כב, י). ואמרו שעניין "יחדו", רוצה לומר לחבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה, או לחרישה וזולתה. ומן השור והחמור נקח ראיה על כל שני מינין, אחד טמא ואחד טהור. ואסור זה מן התורה, אבל מדרבנן, אסור כמו כן החרישה וזולתה, משאר מיני כלאים. כמו שנתבאר בבבא קמא, שהוא אומר: " אחד השור ואחד כל בהמה".
"קרון" - מין מהעגלות, והם שני עגלות האחת קשורה בשניה, ועגלה שלישית קשורה באותם הרצועות שבהם.
והוא אמר שהאיש היושב בתוך הקרון, והאיש המנהיג שתי בהמות שהם כלאים המושכות העגלה, ילקה כל אחד מהם מלקות. ואפילו שלא יעשה כלום היושב בקרון, שישיבתו שם עוזר למלאכה ותיקון.
ורבי מאיר פוטר היושב בקרון, אחר שאינו עוזר בשום תנועה, להוליך העגלה או הבהמות.
ושלישית שהיא קשורה לרצועות - רוצה לומר העגלה השלישית הקשורה עם הקרון, אסור לשבת בה כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים.
ואין הלכה כרבי מאיר:
קרון - כבר פירשנו שהוא מין ממיני העגלות, וימשכו אותם הבקר. אסור לקשור סוס לצד מצידי הקרון, כדי שלא יחביר בין הסוס והבקר בקשר אחד.
ולובדקס - הוא חמור הנמצא בארץ לודים, ידמה לגמל.
ודעת רבי יהודה הוא מה שאפרש לך. שהוא אומר, כשתהיה הנקבה ממיני הסוסים והזכר חמור, יהיה הפרד הנולד מהם מין אחד, ומותר להחביר בין הפרדים ההם. ולא נאמר שנחלק חלק מן הסוס עם חלק החמור, לפי שכל אחד מהם יש בו חלק מן החמור וחלק מן הסוס, העיקר אצל רבי יהודה אין חוששין לזרע האב, ואלו הפרדים אחרי אשר אמותיהם ממיני הסוסים, הם מין אחד ומותר להרכיב קצתם על קצתם. וכן כשיהיו אמותיהם ממין החמור, הוא כמו כן מין אחד. אבל הוא אוסר להחביר בין פרד שאמו מזרע החמורים, ובין פרד שאמו מזרע הסוסים, שיהיו אז שני מינין בלא ספק, מפני שלזרע האם חושש רבי יהודה, וזהו שאמר אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורין זה עם זה.
והחולק עם רבי יהודה אומר, שכל מיני הפרדים אחד, מאחר שחוששין לזרע האב כמו כן, ואחד שתהיה אמו של זה הפרד ממין החמורים, ושל זה ממין הסוסים, מין אחד הוא, ומותר לדעתו להחביר בין הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור.
והלכה כרבי יהודה:
שם פרוטיות, נופל על איזה מין שיהיה מהרבעת סוס ומין חמור, על איזה דרך שיתערבו.
והרמך - הוא מין ממיני הסוסים. וכמדומה לי שהוא חלוש התאווה, שיש מין הסוסים חלושי תאווה.
ומה שאמר בעניין זה אסורות ומותרות, רוצה לומר שאסור לעשות הרכבה, או שיהיה מותר.
ואדני השדה - הם חיות הדומות לבני אדם. ואומרים המספרים חידושי העולם, שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים, ודבורו דומה לדבור אדם. ושמו "אלנאנאס" בלשון ערב, ומגידים מענייניו בספרים דברים רבים.
וקופד - נקרא בערבי "קנפד".
וחולדת הסניים - חיה דומה לחולדה, ממיני השועלים.
ומן העיקרים שיתבארו לך במקומן בע"ה, שהשרץ והוא כל אחד משמנה שרצים הנזכרים בתורה, כעניין שאמר "החולד והעכבר" (ויקרא יא, כט), לא יטמא במשא אבל הוא מטמא במגע בלבד, והנבלה תטמא במגע ובמשא, והשרץ יטמא בכעדשה, והנבלה תטמא בכזית. על כן אמר רבי יוסי, שבית שמאי היו מסופקין בחולדת הסניים, אם הוא שרץ משמנה שרצים והוא ממין החולד, או הוא ממין חיה. והיו דנין עליו לחומרא, ונותנין עליו חומרי הנבלה, ואמרו מטמא בכזית במשא כמו נבלה, ונותנין עליו גם כן חומרי השרץ, ואמרו שהוא מטמא בכעדשה במגע כשרץ.
ואין הלכה כרבי יוסי בשני דבריו:
'שור ברבי - הוא השור המדברי. והאומר שהוא מין חיה, יתיר אכילת חלבו כמו חלב הצביים והאילים.
וערוד - הוא פרא למוד מדבר.
והפיל - ידוע.
והקוף - נקרא בלשון ערב "קדר".
ותועלתנו במה שנאמר שהכלב ואדני השדה חיה, ואחרים אומרים שהם בהמה, לעניין מקח וממכר ומתנה, כשימכור או שיתן, כל חיה שיש ברשותו או כל בהמה.
ואדם מותר עם כולם - אמר הכתוב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (דברים כב, י), ואמר בספרי: "בשור ובחמור אי אתה חורש, אבל אתה חורש בשור ואדם, באדם וחמור".
ואין הלכה כרבי יוסי ולא כרבי מאיר:
משנה כלאים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב