משנה כלאים ח ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ח · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הפרוטיות אסורות, והרמך מותר.

ואדני השדה, חיה.

רבי יוסי אומר, מטמאות באהל כאדם.

הקופד וחולדת הסניים, חיה.

חולדת הסניים, רבי יוסי אומר, בית שמאי אומרים, מטמא כזית במשא, וכעדשה במגע.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת,

וְהָרַמָּךְ מֻתָּר.
וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה, חַיָּה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
מְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל כְּאָדָם.
הַקֻּפָּד וְחֻלְדַּת הַסְּנָיִים, חַיָּה.
חֻלְדַּת הַסְּנָיִים,
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
מְטַמֵּא כַּזַּיִת בְּמַשָּׂא, וְכָעֲדָשָׁה בְּמַגָּע.

נוסח הרמב"ם

הפרוטייות אסורות והרמך מותר ואדני השדה חיה רבי יוסי אומר מטמאות באוהל כאדם הקופד וחולדת הסניים חיה חולדת הסניים רבי יוסי אומר בית שמאי אומרים מטמאה כזית במשא וכעדשה במגע.

פירוש הרמב"ם

והרמך. הוא מין ממיני הסוסים וכמדומה לי שהוא חלוש התאוה שיש מין הסוסים חלושי תאוה. ומה שאמר בענין זה אסורות ומותרות ר"ל שאסור לעשות הרכבה או שיהיה מותר:

ואדני השדה. הם חיות הדומות לבני אדם ואומרים המספרים חדושי העולם שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודבורו דומה לדבור אדם ושמו אלנאנס בלשון ערב ומגידים מעניניו בספרים דברים רבים:

וקופד. נקרא בערבי קנפוד:

וחולדת הסניים. חיה דומה לחולדה ממיני השועלים. ומן העקרים שיתבארו לך במקומן בע"ה שהשרץ והוא כל אחד משמנה שרצים הנזכרים בתורה כענין שאמ' החולד והעכבר לא יטמא במשא אבל הוא מטמא במגע בלבד והנבלה תטמא במגע ובמשא והשרץ יטמא בכעדשה והנבלה תטמא בכזית על כן אמר ר' יוסי שבית שמאי היו מסופקין בחולדת הסניים אם הוא שרץ משמנה שרצים והוא ממין החולד או הוא ממין חיה והיו דנין עליו לחומרא ונותנין עליו חומרי הנבלה ואמרו מטמא בכזית במשא כמו נבלה ונותנין עליו ג"כ חומרי השרץ ואמרו שהוא מטמא בכעדשה במגע כשרץ ואין הלכה כר' יוסי בשני דבריו:

פירוש רבינו שמשון

פרוטיות. מין פרדות הן ואין אדם יכול לברר בהן על ידי הסימנים [האמורים בפרק] דאותו ואת בנו (דף עט.) אי זה מהן אמו חמור ואי זה מהם אמו סוס דלא מינכר בהו ולכך אסורים זה עם זה:

הרמך מותר. *בכולן מין אחד דכתיב בני הרמכים (אסתר ח):

מטמא באהל כאדם:

ירושלמי (הל' ד') אמר רבי חמא ברבי עוקבא בשם רבי יוסי ברבי חנינא טעמא דרבי יוסי וכל אשר יגע על פני השדה (במדבר יט) בגדל מן השדה כלומר מין אדם הוא א"ר בר נש דטור הוא והוא חיי מטיבורא פסק טיבורא לא חיי ושמעתי בשם הר' מאיר ברבי קלונימוס מאשפירא שהיא חיה ששמה ידוע והיא ידעוני דקרא ומעצם שלה עושין כמין כשפים וכמין חבל גדול יוצא משורש שבארץ שבו גדל אותה החיה ששמה ידוע כעין אותם קישואין ודלועים אלא הידוע צורתו כצורת אדם בכל דבר בצורת פנים וגוף וידים ורגלים ומטיבורו מחובר לחבל היוצא מן השורש ואין כל בריה רשאי ליקרב כמלא החבל שטורפת והורגת כמלא החבל *ורועה כל סביבותיה וכשבאין לצודה אין אדם רשאי לקרב אצלה אלא גוררין אותה אל החבל עד שהוא נפסק והיא מיד מתה:

כזית במשא וכעדשה במגע מספקא ליה אי היינו חולד דקרא או חיה ובשילהי מרובה (דף פ.) אמרינן מאי חולדת הסנאין שרצא וחרצא:

ירושלמי (שם) ר' חייא בשם רבי יוחנן אמר ו' ספקות הן הצלף באילן כבית שמאי כלי נתר ככלי חרס כבית שמאי חולדת הסנאין בשרצים כבית שמאי פול המצרי בזרעים ואנדרוגינוס באדם וכוי בחיה דברי הכל ר' חמא בר עוקבא אמר ואמה טרקסין מהו אמה טרקסין א"ר יוחנן בו נראה טוראיכסון מה בפנים מבחוץ א"ר יוסי מן הדא וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני (מלכים א ו) הדא דתימא מבפנים א"ל רבי מנא והכתיב ויעש את קדש הקדשים עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב הדא אמרה מבחוץ. פי' צלף בפרק כיצד מברכין (דף לו:) תניא צלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם וב"ה אומרים אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה ואמרינן התם בית שמאי ספוקי מספקא להו אי מין ירק הוא או מין אילן כלי נתר דתניא במסכת כלים (תוספתא פ"ב) כלי נתר ב"ש אומרים מטמאין מתוכן ומאוירן ככלי חרס ומאויריהן ככלי שטף וחולדת הסנאין מתני' דהכא פול המצרי בזרעים אין לפרש דהיינו ספיקא כי ההיא דקומץ רבה (דף ל:) ובפ"ק דר"ה (דף יג:) פול המצרי שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ר"ה כיצד יעשה דאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש דא"כ ליחשוב אורז ודוחן ופרגין ושומשמין אלא היינו ספיקא לפי שיש בו מדות הרבה כדאיתא בפ"ב דשביעית (מ"ח וט') דתני ר"ש שזורי ששה מדות אמרו חכמים בפול המצרי זרעו לזרע מתעשר לשעבר לירק מתעשר להבא לזרע וירק או לזרע וחישב לירק מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו כשהביא שליש לפני ראש השנה אבל הביא שליש לאחר ר"ה זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו כשליקט ממנו לפני ר"ה אבל ליקט אחר ר"ה בין זרעו בין ירקו יתעשר להבא זרעו לזרע וחישב עליו לירק באין מחשבה זרעו לירק וחישב לזרע לעולם אין מחשבת זרע חלה עליו אלא אם כן מנע ממנו ג' מורביות כשהביא שליש לפני ר"ה אבל הביא שליש לאחר ר"ה אפילו לא מנע ממנו שלשה מורביות זרעו לזרע ועשה כולו קצצין גמורין לפני ראש השנה זרעו מתעשר לשעבר ירקו בשעת לקיטתו עישורו מקצתו עשה קצצין גמורין ומקצתו לא עשה הדא הוא צובר את גורנו לתוכו ונמצא מתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו תני רבי אבדימי דמן חיפא ואפילו לא עשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו א"ר יוסי והוא שהביא שליש למחשבת הזרע אבל הביא למחשבת ירק אפשר לומר זרעו מתעשר לשעבר ירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו ואתמר צובר גורנו לתוכו ונמצא מתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו זרעו לזרע לפני ר"ה שביעית ונכנסה שביעית בין זרעו בין ירקו מותר זרעו לירק לפני ר"ה שביעית ונכנסה שביעית בין זרעו בין ירקו אסור זרעו לזרע ולירק לפני ר"ה שביעית ונכנסה שביעית פשיטא זרעו מותר ירקו מאי תנא ר' חייא אסור תני ר' חלפתא בן שאול מותר מאן דמתיר דבר תורה מאן דאסר מפני מראית העין בפ"ב דשביעית יתבררו הדברים שש מדות כולן עד כאן:

ירוש' (שם) ואנדרוגינוס באדם שהוא ספק איש ספק אשה ותניא בתוספתא דבכורים (פ"ב) אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאיש ויש בו דרכים שוה לאשה ויש בו דרכים שוה לאיש ולאשה ויש בו דרכים שאינו שוה לא לאיש ולא לאשה. כוי בחיה ספק בהמה ספק חיה ותנן בפ"ב דבכורים (משנה ח) כוי יש בו דרכים שוה לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה דברי הכל ולא פליגי בהו בית שמאי וב"ה אבל שאר תנאי פליגי באנדרוגינוס בפרק הערל ובכוי בפרק אותו ואת בנו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פרוטיות - מין פרדות שאין אדם יכול לעמוד [עליהן] ולברר ע"י סימנים איזה מהם אמו חמור ואיזה מהם אמו סוס, הלכך אסורין זה עם זה:

והרמך מותר - שכולם מין אחד ואמם סוס, ובלשון ערבי קורין לסוסיא נקבה רמ"ך, ודומה לו בני הרמכים:

אדני השדה - חיה הגדלה בשדות, וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה, ושמה "ידוע", והוא ידעוני הכתוב בתורה, ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ, וצורתו צורת אדם בפרצוף וידים ורגלים ואין כל בריה רשאה לקרב אליו י כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו. וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק וצועק בקול מר ומת מיד, ואליו רמז באיוב ה כי עם אבני השדה בריתך:

מטמא באהל כאדם - דכתיב (במדבר יט) וכל אשר יגע על פני השדה, באדם שגדל בשדה:

הקופד - שרץ שגופו מלא קוצים וכשאדם נוגע בו כופל עצמו ומכניס ידיו ורגליו בבטנו ונעשה ככדור, וקורין לו בלע"ז אריצ"ו:

חולדת הסניים - חולדה הגדלה בסנה:

כזית במשא - דמספקא להו אם מין חיה ומטמאה נבלתו בכזית ומטמאה נמי טומאה חמורה במשא לטמא אדם לטמא בגדים כנבלת בהמה יא טמאה, או מין שרץ הוא ומטמא בכעדשה אבל אינו מטמא במשא כנבלת בהמה אלא במגע כשרץ. ואין הלכה כר' יוסי לא באדני השדה ולא בחולדת הסנאים:

פירוש תוספות יום טוב

ואדני השדה חיה. עי' במשנה דלקמן. וכתב הר"ב ואין כל בריה רשאה לקרב אליו. לשון הר"ש כמלא החבל. [*ועיין בפירוש הר"ב במשנה ז פרק ז דסנהדרין]:

כזית במשא. פירש הר"ב כנבלת בהמה דחיה בכלל בהמה כדאיתא בפרק בהמה המקשה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) כמלא התבל:

(יא) (על הברטנורא) דחיה בכלל בהמה כדאיתא בפ' בהמה המקשה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)


פירושים נוספים